רמב"ם על כלים יג
ראו גם נוסח המשנה כלים יג רמבם
כלים פרק יג[עריכה]
משנה א[עריכה]
פגיון - סכין מעוות דומה למגל קטן ישתמשו בו התגרים והסופרים.
מגל יד - ומגל קטן יקיימו אותו לצרכי הבתים.
והשחור - מספרים קטנים.
וזוג של ספרים - מספרי הספרים בעלי ההקזה והוא גדול עגול הקצוות.
ומספורת - הברזל אשר יגלחו בו השיער איך שיהיה תמונתו נקראת מפעלתו על שם הגילוח תספורת תרגום "ויגלח וספר.
ואין הלכה לא כרבי יוסי, ולא כרבי יהודה:
משנה ב[עריכה]
קוליגריפון - כלי מברזל ארוך קצתו האחד דומה לעגולה שטוחה יגרפו בו האפר מהכירה והתנור והקצה האחר בו שיני ברזל דקות יתקעו בדבר העומד על האש ויוציאו ממנו בשר או לחם ויקרא הקצה השטוח העגול כף, והשינים אשר בקצה האחר שינים.
ומכחול - הנאמר כאן הוא מאחד ממיני המתכות קצהו האחד עגול לחתוך בו כמו סכין. והקצה האחר בו כף קטן להוציא בו הכחול או לנקות בו האוזן וזולת זה והקצה אשר הוא עגול יקרא זכר, והאחר יקרא הכף.
ומכתב - חרט מן מתכת קצהו האחד יכתבו ויחקקו בו ויקרא הכותב, והקצה האחר רחב חד דומה לסכין יגררו בו מה שיצטרך לגררו אצל הכתיבה ויקרא מוחק.
וזומא ליסטרון - כלי ברזל עשוי לצלות בו בשר הקצה האחד שכפה פשוטה דומה לרשת יושם עליו הבשר או העוף ויעמידהו אותו על מרחק קטן מהאש עד שיצלה מה שעליו וזה הקצה יקרא כף, והקצה האחר בו שלושה קני ברזל דקין יכנס הבשר בו ויצלה על האש וזה הקצה יקרא מזלג.
ושן של חרישה - לה שני קצווים הקצה האחד יהפכו בו הארץ והאחר יחדדו בה הכלים אשר יחרשו בה קצתם אל קצתם והיו אלו כולן וכל מה שדומה להן כאילו הן שנים התחברו וכאשר נעדר האחד ונשאר האחר הנה הנשאר יקבל טומאה כאשר נאות בתשמישו ויהיה אפשר שיעשה בו מלאכה אפילו בחלוף כמו שנזכר דמיון זה שיהיה בין הכף והמזלג באורך הקנה שתי אמות וכאשר הוסר המזלג עם רוב הקנה עד שנשאר הכף מן הקנה המחובר בו שעור אמה הנה זה הכף אז לא תטמא לפי שלא יוכל האדם אז שיחזיק בזה הקצה הקצר וידו בזה הכף ישרוף ידו עליו מחמת קצורו. על זה הדרך תקח הקישא בנשארים:
משנה ג[עריכה]
חרחור - שם כלי מין מן שיני הקנים והקצה החלול ממנו אשר יכנס בו קצה הקנה יקרא קופו.
וקורדום - הוא שעושין הבקעת ולה שני קצוות האחד רחב ישמשו בו הנגרים והוא אשר יקרא עושפו, תרגום מחרשתו עושפיה ובית בקועו הקצה הנוטה לעגול והוא אשר יבדילו בו העץ והוא אשר יקרא בית בקועו והעץ אשר יכנס בו הקורדום יקרא מקופו:
משנה ד[עריכה]
מגריפה - הוא אשר יניעו בו התבשיל בקדירה אצל בשולו ויקרא הרחת אשר יערכו בו הבנאים הטיט מגריפה על דרך הדמיון וידוע מצורת זאת הרחת כאשר הוסרה כפה ישאר הבית יד שלה דומה לקורנס הוא מאמר רבי מאיר מפני שהיא כקורנס.
ומגירה - הוא [צ"ל משור]. משוך וכאשר ניטל מכל בין שני שינים שן אחד יפסד ולא אפשר לגרד בו בשום פנים ואם נשאר מן שיניו ויהיה הנשאר שלם שיעור הסיט במקום אחד מדובק הנה יטמא בכללו לפי שאפשר לנסור העץ על זה השיעור וכבר נאמר שמלא הסיט ארבע אצבעות בגודל ונראה לרוב הקדמונים שרוחב הסיט מקצה הגודל אל קצה האצבע כאשר יפתחהו האדם בתכלית מה שאפשר וכן פירש לי אבא מורי ז"ל והוא אצלי הבדל בין אמרם מלא הסיט ובין אמרם רחב הסיט כמו שנזכר בפ' י"ג של מס' שבת (דף קה:)
והלכה כרבי מאיר.
המעצד והאזמל - מעצד הוא כלי ברזל יורכב על עץ ותמונתו מפורסם אצל הנגרים והוא המכונה בלשון לעז "איישודה" ואיזמל ברזל אצל הנגרין בארכו יותר מאמה ולו קצה פשוט חד ברוחבו כמו שתי אצבעות יחזיקו אותו בשתי הידים יחד וינסרו בו מה שירצו לנסר בו ותרגום חרבות צורים אזמלין חריפים.
והמפסלת - המחלקה. וצורתה מפורסמת והיא ברזל דומה לסכין שקבע בתוך עץ והיא תלך ותבוא ולא יצא ממנה על שטח העץ בלתי שעור מעט ובו יחליקו העץ.
ומקדח - שם המקבת.
וביאור נפגמו - נתבקעו והיו בו בקיעות לפי שאלו הכלים כולן קצותם כמו הסכינים ואלו הכלים והדומה להם מכלי הברזל הגדולים כלל גוף הכלי מברזל וקצה הכלי לבד אשר בו יחתכו או יקבו או יחליקו הוא מברזל נקרא אצייר"י בלע"ז והוא הברזל הטוב במלאכה עד שיתוקן שהוא יותר חזק ויותר קשה מהברזל האחר והוא אשר יכונה אצל רז"ל פרזלא הנדוואה וזאת המלאכה יקראוהו הנפחים קבסיי"ר בלע"ז רוצה לומר דביקת שני מיני הברזל וזה הקצה אשר ידביקו בו האסיי"ר הוא יותר חד וישחיזו אותו במים כמו שהוא מפורסם אצל האומנים וזאת הדבקה הנקרא חיסום להיות על פי כלי המחזיק בו ומונע אותו מהחזרה והבקיעה מלשון (דברים כה) לא תחסום שור בדישו ושמור זה השם ועניינו ולא נצטרך לחזור ביאורו.
ואמרו ניטל חיסומו - ירצה בו שיסור זה הקצה החזק מהברזל הטוב.
ורוקני - לא נשיג שמו אבל ביאור העניין שהוא כלי מכלי הנגרים יתרכב עם זולתו ואז יהיה כלי וכאשר יהיה נפרד אין לו שם בעצמו ולזה היא טהורה כמו שהשרשנו:
משנה ה[עריכה]
חרירה - הקצה הנקוב אשר יכנס בו החוט והוא לקוח מלשון חור.
ועוקצה - הקצה הדק אשר ינקבו בו הבגדים.
ועוקץ - הוא קצה כל דבר שיהיה חד ודק.
ומחט של סקאין - הוא מחט גדול יתפרו בו הבגדים הגסים אשר הם משיער העיזים ומה שדומה להן מהבגדים העבים ולאשר ירקמו הבגדים בעת אריגתם במחט יחברו עליו חוטי המשי כמו שיחבר האורג חוט הפשתן על הקנה הדק ויקל להן הכנסת זה המחט בין חוטי האריג בעת הריקום וזה דבר מפורסם לא יצטרך באור וזה המחט יקרא אל מיתון לכפול החוטים עליו מלשון לכתא ומיתנא בגמרת שבת (דף קב.) וירצו בו היות הדבר מחובר בחוט בזה המחט ואם נטל חררה או עוקצה הנה היא טמאה לפי שלא ירצו ממנה לא חררה ולא עוקצה ואמנם הכוונה קנה דק הוא מברזל יחברו עליו החוט ולזה אמר אם התקינה למיתא טמאה רוצה לומר למיתנא כמו שבארנו ואמר מפני שהוא כותב בה רוצה לומר ירשום בה.
מחט שהעלתה חלודה - עלה עליה סיתום עד שלא יוכלו להכניס בה החוט לתפור בה.
וצינורא - ידוע שהיא מעוותת על זאת הצורה וכאשר פשט העוות עד ששב כמו מחט שנטל חררה ועוקצה הנה היא טהורה לפי שהיא לא תכשר אז לשום דבר:
משנה ו[עריכה]
חפין - הן שיני המפתח אשר יפתחו בו הדלת ותמונתה מפורסמת.
והאלמוג - הוא הקורוצה לומר והוא צומח בקרקעית הים לא יסתפק אלא מי שלא ראהו בעת יציאתו מן הים והוא רך מאד קודם שיקפיאהו האויר וישיבהו דומה לאבן והוא נגזר מעצי אלמוגין.
והשן שבטס - השן אשר תהיה בלוח או בחתיכת העץ אשר יתירו בו אצלנו לפי שזו השן היא נפרדת וכאשר היא של מתכת הוא כלי בפני עצמו:
משנה ז[עריכה]
כדומים - הן אונקליות יוציאו בו הכלי כאשר נפל בבור ותמונתו מפורסם וזה שהיא עגולה מברזל שלשלאות ואונקליות הרבה תלויות על הכף העגולה אורך כל אחד מהן כמו אמה ובקצה כל אחד מהשלשלאות אונקלי.
האשקלונין - מיוחסות לאשקלון.
והמעבר והמזרה והמגוב - שלושה מיני כלי הגורן כדמיון כף האדם יבורו בו החטים והשעורים מהתבן ויתחלפו שמותם לפי התחלפות תמונתם כי מהן רוב השינים יבוררו בו החיטים בסוף העניין וממנו מעט השינים אין לה כל אחד שלש שינים לבד יבוררו בו החיטים בתחילת העניין מהתבן הגס והוא המעבר ורבת שינים ממנה המזרה והיותר רב השינים מהן נקרא מגוב.
ומסרק - ידוע.
ואין לי מה אשיב - רוצה לומר שלא אוכל להשיב על זה המאמר ולא לקבלו כפשוטו אבל הוא מסופק:
משנה ח[עריכה]
מסרק של פשתן - הוא מברזל תמונתו מפורסם אצל האנשים כולם והם כלל מחטי ברזל נעוצים בעץ.
וכולן אחת אחת - רוצה לומר כל מחט מאלו המחטים ומסרק הצמר הוא גם כן כזה.
ואמרו היתה החיצונה אחת מהן - עניינו מה שאספר לך וזה שאלו המסרקים יש להם בראשיהם מחטים גדולים לפי מה שהן מהגסות והן מכלל שיני המסרק ואמר כי כאשר אלו שלוש השינים שנשארו שנים לבד משיני המסרק וזאת החיצונה היא השלישית הנה המסרק בכללו טהור לפי שלא יאות בו עוד הסריקה.
ועשאן למלקטת - הוא שילקוט בהן השער מהגוף.
והתקינה לנר - להוציא בה את הפתילה ויטיב בה את הנר.
למיתוח' - כבר בארנו עניינו במה שקדם:
משנה כלים, פרק י"ג:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב