משנה כלים יד ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יד · משנה ב | >>
מקל שעשה בראשו מסמר כמין חזיינא, טמא.
סימרו, טמא.
רבי שמעון אומר, עד שיעשה בו שלשה סדרים.
וכולן שעשאן לנוי, טהורין.
עשה בראשו מניקת, וכן בדלת, טהורה.
היתה כלי וחיברה לו, טמאה.
מאימתי היא טהרתה? בית שמאי אומרים, משיחבל.
בית הלל אומרים, משיחברח.
מַקֵּל שֶׁעָשָׂה בְּרֹאשׁוֹ מַסְמֵר כְּמִין חַזְיָנָא,
- טָמֵא.
- סִמְּרוֹ,
- טָמֵא.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ שְׁלשָׁה סְדָרִים.
- וְכֻלָּן שֶׁעֲשָׂאָן לְנוֹי,
- טְהוֹרִין.
- עָשָׂה בְּרֹאשׁוֹ מֵנֶקֶת,
- וְכֵן בַּדֶּלֶת,
- טְהוֹרָה.
- הָיְתָה כְּלִי וְחִבְּרָהּ לוֹ,
- טְמֵאָה.
- וְכֵן בַּדֶּלֶת,
- מֵאֵימָתַי הִיא טָהֳרָתָהּ?
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- מִשֶּׁיְּחַבֵּל;
- בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- מִשֶּׁיְּחַבֵּר:
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
מקל -
- שעשה בראשו מסמר כמין חזינה - טמא.
- סימרו - טמא.
- רבי שמעון אומר: עד שיעשה בו שלשה סדרים.
- וכולן שעשאן לנואי - טהורין.
- עשה בראשו מניקית, וכן בדלת - טהורה.
- היתה כלי, וחיברה לו - טמאה.
- מאמתי היא טהרתו?
- בית שמאי אומרין: משיחבל.
- בית הלל אומרין: משיחבר.
יעשה בראשי המקלות חתיכת ברזל עגולה דומה לרימון, והיא אשר תקרא חזינה, וזאת התמונה מפורסמת במצרים ויקראו אותה "אל-דמוס".
וכן ינעצו מסמרים בראשי המקלות, להיות ההכאה בהן יותר חזקה.
ואמר רבי שמעון, שלא יטמא ולא יהיה מדין כלי מתכות, עד שיתחברו בראשו שלוש שורות ממסמרים.
ועשאן לנוי - שיעשה ליפות בו המקל, ורוב מה שיעשו זה במסמרים דקים מצויירים בשיעור על צד היופי, וזה לא יטמא לפי השורש הקדום והוא אמרו "המתכת המשמש את העץ טהור". אולם אם כוון באלו המסמרים שיכה בו ויגוף בו, הנה יהיה אז העץ משמש את המתכת.
ומינקת - אבוב.
והרבה שימסמרו שיעשו אבוב מברזל או מנחושת בחלונות ובשערים לנוי, ויהיה גם כן זה מתכת המשמש את העץ.
ואם היה זה האבוב כלי בפני עצמו ולא ישמשו ליפות בו את הדלת, אבל יהיה כלי לשאוף בו את היין והדומה לזה אחר התחיבה בזה המקל, הנה זאת המינקת תקבל טומאה כמו שהיתה קודם לפי שהוא כלי אחר.
חזר לדין אחר, ואמר כי כאשר היתה זאת המינקת כלי והיה זה כלי טמא מתי תהיה טהורה. ואמרו בית שמאי, משיחבל, ירצה שיכה אותה בקורנס עד שיפסד תמונתו. ובית הלל אומרים, לא, אבל משיחבר במסמרים בשער או במקל וישקיענה בגוף העץ, עד שתהיה מחוברת עמו להתנאות בו, הנה כבר נטהר אז זה הכלי. והוא אמרם בביאור זה בתוספתא "היתה טמאה ועשאה לתחת הדלת, טמאה עד שתטהר, ומאימתי טהרתה, בית שמאי אומרים משיתחבל, ובית הלל אומרים משיתחבר".
ואין הלכה כרבי שמעון:
כמין חזיינא. פי' גאון וכן בערוך כל מקל שנותנין בראשו ברזל במינקת שם המסמר בל' הקדש חזיינא:
סימרו. קבע בראשו מסמר שלא תהא הארץ אוכלתו או להכות מכה בו:
שלשה סדרים. שלש שורות של מסמרות:
וכולן. בין חזיינא בין מסמרות:
מינקת. פי' בערוך כמו כוס של ברזל ומכניסין לתוכו מקל של עץ ויש מפרשים כמו שפופרת של מתכת והכניס בה המקל וכן תחת הדלת כדי שלא תאכלנו הארץ:
היתה כלי. זו המניקה וחיברה למקל או לדלת אין יוצא מידי טומאתה:
תני"א בתוספ' [שם] מקל שעשה בראשו מסמר להיות תופס בו במקום הדייש טהור ואם בשביל שלא תהא הארץ אוכלתו טמא. עשה בראשו מסמר להיות מכה טמא לנוי טהור רבי אליעזר ברבי צדוק אומר דור אחד טמאה שני דורים טהור. מניקת שעשאה לתחת הדלת אף על פי שמשתמש בה טהורה: היתה טמאה ועשאה לתחת הדלת טמאה עד שעה שתטהר. ומאימתי טהרתה בית שמאי אומרים משיחבל ובית הלל אומרים משיחבר דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר בית שמאי אומרים משיחבל ויחברו ב"ה אומרים משיחבל או משיחבר:
חזינא - נוהגים לעשות בראש המקל כמין תפוח של ברזל והוא הנקרא חזינא. וכל עבדי מלך מצרים היום נושאים בידם מקלות הללו, וקורין להם אלדבו"ס. ופעמים שנועצים בהם מסמרים ו כדי שיכו בהם מכה רבה וקשה:
שלשה סדרים - של מסמרים, ואז חשוב כלי. ואין הלכה כר' שמעון:
עשאן לנוי - כגון שעשאו במסמרים דקים מצויירים ז כדי ליפות את המקל:
טהור - דהוי מתכת המשמש את העץ, דתנן לעיל שהוא טהור. אבל כשעשאו להכות ולחבוט, הרי עץ משמש את המתכת וטמא:
מניקת - כמין שפופרת של מתכת, והכניס בה את המקל:
וכן בדלת - תחת הדלת כדי שלא תאכלנה הארץ:
היתה כלי - היתה שפופרת זו כלי בפני עצמה וחיברה למקל ואחר שחיברה ראוי להשתמש בה בכלי:
[טמאה - מקבלת טומאה, וטמאה כמו שהיתה]:
מאימתי היא טהרתה - מניקת שנטמאה מאימתי תטהר ותצא מידי טומאתה:
משיחבל - משישחיתנה ויפחות צורתה:
משיחבר - משיחברנה בדלת או במקל ויקבענה במסמרים שלא תשמש עוד בכלי, כבר בטל שם כלי ממנה ויצאה מידי טומאתה:
חזינא. כתב הר"ב נוהגים לעשות כו' ופעמים שנועצים כו'. כלומר ואין עושין חזינא אבל נועצים כו'. והיינו סימרו:
עשאן לנוי. לשון הר"ב כגון שעשאו במסמרים דקים מצוירים. מלובנות בבדיל. הרמב"ם בנא"י:
בה"א משיחבר. לשון מהר"ם נ"ל לפרש אף יחבר דטמאה עד שיחבל ויחבר. דאי חבור לחודיה א"כ רישא דקתני וחברה טמאה אתיא כב"ש אבל השתא ניחא דאתיא ככ"ע. תניא בתוספתא בש"א משיחבל ובה"א משיחבר דברי ר"מ. ר"י אומר בש"א משיחבל ויחבר. ובה"א משיחבל או משיחבר. וסתם מתני' ר"מ והא דלא חשיב לה בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה. משום דלר"י ב"ה לקולא עכ"ל [*ואע"ג דבפ"ה דעדיות שנינו הרבה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה בשם יחיד שאמר כן. ס"ל למהר"ם כפי' רש"י שכתבתי שם בריש הפרק. שאותם היחידים העידו על אלו. והיינו שאין חולק עליהם. ואילו הכא נחלק ר' יהודה. ומיהו גם שם הראיתי הרבה סתמות דלא כאותן יחידים. וא"כ כ"ש הך דהכא דסתם לן כר"מ שהיה לו לרבינו הקדוש לשנותה במס' עדיות. ובהדי הני סתמי דבית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא שבפ"ד]:
(ו) (על הברטנורא) כלומר, ואין עושין חזינא אבל נועצים כו', והיינו סימרו:
(ז) (על הברטנורא) מלובנות בבדיל. הר"מ:
(ח) (על המשנה) משיחבר. נראה לי, לפרש, אף יחבר. דטמאה עד שיחבל ויחבר. מהר"מ. ועתוי"ט:
חזינא: גרסי' ביו"ד אחת בנקודת חיר"ק בזי"ן וכן הגיה ונקד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:
סימרו טמא: כתב הר' יהוסף ז"ל בס"א גרסי' סימנו כן היה נראה הכתב ע"כ:
ר"ש אומר עד שיעשה בו שלשה סדרים: בתוספתא קתני עשה בראשו מסמר להיות מכה טמא לנוי טהור ר' אליעזר בר' צדוק אומר דור אחד טמא שני דורים טהור:
בפי' ר"ע ז"ל. ואחר שחברה ראויה להשתמש בה ככלי טומאה ומקבלת טומאה וכו'. אמר המלקט משמע שהן דברי עצמו ז"ל דלכל המפרשים שראיתי הכי צריך לומר וחברה למקל מקבלת טומאה כמו שהיתה. או מלת בכלי הס"ד ומלת טומאה ומקבלת וכו' צ"ל טמאה מקבלת טומאה וכו' והת"ד. ומבואר בפי' הרמב"ם ז"ל אלא ששם סוף פי"א עשה פי' אחר רחוק. ועיין בפי' מהרי"ק ז"ל אשר שם:
מאימתי היא טהרתו: כתב הרי"א ז"ל כן מצאתי טהרתו בוי"ו:
יכין
מקל שעשה בראשו מסמר כמין חזיינא: שתקע בראשו מסמר א' שראשו רחב ועב. להיות בראשו כעין כפתור:
טמא: כולו דינו ככ"מ ומק"ט. ולא דמי לטבעת אלמוג וחותמו מתכת דטהור [כפי"ג מ"ו] דהתם המתכות רק לקישוט הוא דעביד. אבל הכא הכפתור שעשוי בראש המקל. הוא עשוי לא לבד לקישוט. כ"א גם להכות בו בכח. והמקל הארוך הוא להכות גם להעומד מרחוק. לפיכך הו"ל כעץ המשמש למתכת. ואע"ג דכל שרק בשעת מלאכה משמש להכלי אמק"ט [כפט"ז מ"ז] הכא מדמחובר בו תמיד הו"ל כמשמש להכלי בשעת ושלא בשעת מלאכה ומק"ט [כפי"א מ"ה]:
סימרו: שתקע בראשו הרבה מסמרים קטנים:
ר"ש אומר עד שיעשה בו ג' סדרים: דמתוך שהמסמרים קטנים אין הכאתו חזקה יותר. רק בשעשה בו ג' סדרים. אבל בפחות מזה רק לנוי בעלמא עבדינהו:
וכולן: ר"ל אף מסמרת שעשאן כחזיינא הנ"ל:
טהורין: מדהו"ל כמתכות המשמש לעץ:
עשה בראשו מניקת: שפופרת העשוי להכניס בו קצה המקל בתחתיתו שלא תאכלנו הארץ להמקל. והו"ל כמתכת המשמש לעץ:
וכן בדלת: היא שפופרת ככוס. שקובעין בחור שבמפתן. וכ"כ יש שפופרת שקיבעין בחור שבמשקוף. ובשני אלו סובבים הצירים שבדלת למעלה ולמטה ואותן השפופרת. הו"ל נמי כמתכות המשמש לעץ. וצ"ל ששפופרת הללו אינם עשויים לקבען במפתן או בהדלת. דאל"כ בל"ז אמק"ט מדעשוי לשמש בקרקע [כפי"א מ"ב]. א"נ מיירי בשעשוי לדלת שבכלי:
היתה כלי: שהיתה השפופרת מתחלה כלי תשמיש לבדו. ואח"כ תחב המקל לתוכו לקיימו כך:
טמאה: דלא נתבטל ממנה שם כלי. ע"י שתחב לתוכו המקל אם לא קבעו לו במסמרים כב"ה:
מאימתי היא טהרתה בית שמאי אומרים משיחבל: ר"ל משיקיש עליו בקורנס ויבטל חללו דמעיקרא. ואע"ג דע"כ צריך לחזור ולפתוח החלול לתחוב שם המקל. עכ"פ כיון דלא להשתמש בחללו פתחו ורק לצורך המקל אמק"ט:
ב"ה אומרים משיחבר: דסגי כשיקבענו בהמקל במסמרים בשפתותיו. באופן שאינו מנקב השפופרת. אף שעי"ז לא יתבטלו צורתה דמעיקרא לגמרי כבהקשת הקורנס. וכה"ג פליגי נמי בסדין שעשאו ווילן [פ"כ מ"ו] מיהו לכ"ע צריך שיעלה מידי טומאה רק ע"י מעשה [כספכ"ה]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת