מלאכת שלמה על כלים יד
<< · מלאכת שלמה · על כלים · יד · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כלי מתכות כמה הוא שיעורן: בכלי מתכות שנתרועעו איירי הני תרי קמאי דלי וקומקום אבל מיחם ולפס וקיתונות מיירי בניקבו כדמוכח בתוספתא דבקומקום שניקב מפ' שיעור אחר ובקיתון שנתרועע שיעור אחר הר"ש והרא"ש זל. והגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל הקומקומוס. ובערוך מחם כדי לקבל סלעים פי' מיחם שניקב ממלאים אותו סלעים אם לא יצאו ממנו הרי הוא כלי ומקבל טומאה ע"כ. עוד בערוך הלבס בבי"ת וס"א הלפס בפ"א והוא קומקום גדול וחם מותר והוא צר משוליו ומחמין בו חמין ומכניסין בו הכלים כעין קיתונות והדומה להן להדיחן במים חמין. ולשון הרמב"ם ז"ל שם רפי"א דהלכות כלים הלפס כדי לקבל קיתונות של מתכת ע"כ. וראיתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל קומקומוס כדי לחום בו. ס"א לְחַיֵים בו ע"כ:
המחוסר הגפה: כך היא הגירסא בפי' ר"ע ז"ל. אמנם הר"ש ז"ל נראה דגריס חטיפה. וכתבו הר"ש והרא"ש ז"ל וי"מ חטיפה כמו טפיחה ופליגא ברייתא אר' עקיבא דקתני בתוספתא קיתון שהוא עתיד לטפח על פיו ולעשותו כצנור טהור עד שיטפח פיו כו' ולטפח פי' להכות מלשון טפח ליה בסנדליה עכ"ל ז"ל ובערוך מצאתי כלשון הזה חטפא פי' כלים עשויין וגמר מלאכתם גרידה ואלו עדיין לא נגרדו ע"כ וכן הוא ג"כ בפי' הר"ש ז"ל בשם הערוך. וגם בפי' כתיבת יד ישן נושן להרמב"ם ז"ל כתוב חטיפה ופירש שהוא שיפה ומריטה וגם בתוספתא קתני חטיפה וז"ל התוספתא כלל אמרו בכלי מתכות המחוסר חטיפה טמא ומחוסר לטישה טמא דברי ר' עקיבא ע"כ. ותרי תנאי אליבא דר' עקיבא. וברמב"ם רפי"א דהלכות כלים כמה שיעור השבר שישבר כלי מתכת ולא יקבל טומאה או יטהר מטומאתו הכל לפי מה שהוא כל זמן שהכלי יכול לעשות מעין מלאכתו עדיין הוא כלי וחשוב כלי שלם כיצד הדלי וכו' וכן ג"כ פי' בפי' המשנה והוא הפירוש שהעתיק ר"ע ז"ל ודחוק לפי' זה מלת מיחם כדי לקבל בו סלעים ולפירוש שכתבתי בשם הר"ש והרא"ש ז"ל אתי שפיר. ועיין במ"ש לקמן רפי"ז:
חזינא: גרסי' ביו"ד אחת בנקודת חיר"ק בזי"ן וכן הגיה ונקד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:
סימרו טמא: כתב הר' יהוסף ז"ל בס"א גרסי' סימנו כן היה נראה הכתב ע"כ:
ר"ש אומר עד שיעשה בו שלשה סדרים: בתוספתא קתני עשה בראשו מסמר להיות מכה טמא לנוי טהור ר' אליעזר בר' צדוק אומר דור אחד טמא שני דורים טהור:
בפי' ר"ע ז"ל. ואחר שחברה ראויה להשתמש בה ככלי טומאה ומקבלת טומאה וכו'. אמר המלקט משמע שהן דברי עצמו ז"ל דלכל המפרשים שראיתי הכי צריך לומר וחברה למקל מקבלת טומאה כמו שהיתה. או מלת בכלי הס"ד ומלת טומאה ומקבלת וכו' צ"ל טמאה מקבלת טומאה וכו' והת"ד. ומבואר בפי' הרמב"ם ז"ל אלא ששם סוף פי"א עשה פי' אחר רחוק. ועיין בפי' מהרי"ק ז"ל אשר שם:
מאימתי היא טהרתו: כתב הרי"א ז"ל כן מצאתי טהרתו בוי"ו:
הקינטר: כך מצאתיו מנוקד בציר"י תחת הטי"ת. ואמרו בירושלמי דמגילה צריך שיהא איש בריש דפא ואת בסופה שניץ ונחוץ כהדין קנטרא ומפרש לשון זה בעל הלכות גדולות והביאו בית יוסף בא"ח סי' תרצ"א ופירש קנטירא הוא כמו מטה ושבט של ברזל שהוא של בנאים לחתוך בו את הכותל לכאן ולכאן כך נחלקה שירה זו לשני חלקים לכאן ולכאן ע"כ בקיצור:
והדקור: הרב בצלאל אשכנזי ז"ל הגיה והדקר בלי וי"ו:
שלשלת של משוחות טמאה: לפי שבמדידת החבל יש עול פעמים שמותח לזה יותר מזה או מפני שבימי הגשמים החבל נמתח יותר מבזמן היובש. העשויה לעצים. יש מקומות שמוכרין עצי ארזים במדה. טהורה. דהויא כמתכת המשמשת את העץ ועוד דאין לה שם בפני עצמה. שלשלת דלי גדול. לא חשיב אלא עד ד' טפחים כי ממלאין בו בחבל ואין עושים שלשלת ארוכה מפני הכובד אבל בדלי קטן ממלאין בשלשלת לפי שהיא קטנה ואינה כבידה ומאריכין בה עד עשרה טפחים הרא"ש ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל. ובמקום אחר מצאתי שהוא כלי ברזל וכו'. אמר המלקט הוא פי' הרמב"ם ז"ל:
שעשה שיניה לתוך החור: פי' הרמב"ם ז"ל ר"ל שהרכיב שיניה בחורים שלא היו השנים מגוף הברזל. וענין מלמטן למעלו הוא ששם השנים להפך ממה שצריך שנמצא שאין ראויין לנסר בהן עכ"ל ז"ל והגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל לתוך החור בלמ"ד:
וכל הכסויין טהורין: אין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהן חוץ דהא איכא כסוי טני של רופאים דטמא לכ"ע ובתוספתא קתני כסוי קוביא ומיחם כסוי טני ובית הדיו טמאים ושאר כל הכסויין טהורין הר"ש והרא"ש ז"ל:
קטרב: הרמב"ם ז"ל פי' שקטרב הוא העץ שנמשך על שני צדדי הבהמות והעול באמצעו וזו היא צורתו % וכתוב בכסף. משנה פכ"ז דמכירה דקטרב היינו צמד וזהו ההפרש שבין צמד לעול דקתני התם בתוספתא שהביא שם הרמב"ם ז"ל:
והכנפים: מלשון על כנפי בגדיהם שהוא לשון קצה:
בפי' ר"ע ז"ל. ואית דגרסי והמסגר והוא יתד וכו'. עד סוף אמר המלקט הוא פי' הרמב"ם ז"ל וגריס מחגר לשון חגר שהוא פסח שלא תחגר העגלה:
ותתמחויות: פי' הרמב"ם ז"ל הם המקומות המקבלים שמשימין בהן האבנים ושאר דברים הנשאין בעגלה:
והצנורא: אני רואה הגרסא שם בפ' עשירי הצנירה ביו"ד וה"א בכל הדפוסים וכן הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל וכבר כתבתי זה פעמים שלש:
ומסמר המחבר את כולן: בהא פליג רשב"ג ומטהר אותו הר"ש ז"ל:
הסייף: בסייף שהעלה חלודה מיירי שהוא טהור עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט הוא פי' הרמב"ם ז"ל בפי"א דהלכות כלים וכן משמע קצת מפי' הר"ש ז"ל שכתב משישופנו כמו ושפית יתיה בשופינא אבל בפי' המשנה פי' הרמב"ם ז"ל משישופנו ר"ל משיחליקנו בשמן אחר הלטישה והמריטה תרגום ויסך ושף ולזה הפירוש הסכים הרא"ש ז"ל:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מיטמאין ומיטהרין: בנקודת חיר"ק תחת המ"ם:
דברי ר' אליעזר. כיצד וכו': ועוד קאמר ר' אליעזר בתוספתא כלי מתכות שנטמא ונשבר והתיכו מזה עליהם בו ביום ושונה ברביעי ושנטמא והזה עליו ונשבר והתיכו שונה ומזה עליו בו ביום ור' נתן אומר כלי מתכות שנטמא ונשבר והתיכו והזה עליו ונשבר והתיכו ישנה עליו בו ביום ר' יהושע אומר גם בזה אין הזייה פחות מג' וז' ובזה נלע"ד שידוקדק מילתיה דר'יהושע ששינה דבריו דסיפא מדבריו דרישא במתני'י:
בפי' ר"ע ז"ל. דר"א כרשב"ג ס"ל אמר המלקט נראה שהן דברי עצמו ז"ל:
מפתח של ארכובא: זו היא צורתו % ושל גם כצורת גימל כך %ג הרמב"ם ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל. כמין נון כפופה שלנו לשון הר"ש ז"ל בשם הערוך דדמיא לנון דמיניה כייף ומיניה זקיף ועיין במ"ש ברפ"ג דמדות בפי' נון הפוכה:
מתוך גומו: ס"א מתוך גמו וכן הוא שם ברמב"ם והכי מסתברא. היו בו חפין. כשנשבר מתוך גומו וכו'. לשון ר"ע ז"ל אמר המלקט כתב הר' אפרים אשכנזי ז"ל היה נראה לפ' שזהו ערן בפני עצמו ולא קאי על נשבר מתוך גומו אבל הר"ש ז"ל להדיא פי' כר"ע ז"ל וגם ברמב"ם משמע כפי' ר"ע ז"ל וצ"ע ע"כ:
ניטלו הפין: אית דגרסי ניטלו חפין בחי"ת והרב בצלאל אשכנזי ז"ל הגיה בכולן החפים בה"א וחי"ת וכן ג"כ הנקבים בה"א:
מלמטן: פי' לאפוקי מן הצדדין אבל הר"ש ז"ל פי' מדקתני מלמטה משמע ששתים הן זו ע"ג זו והתחתון נקביו דקין יותר מן העליון ע"כ:
מלמטן זה מצד זה: כך מצאתי מוגה. וכן הגיה הר' יהוסף ז"ל.
והאפרכס: בערוך אית דגרסי ארפכס והכל אחד ע"כ. ועיין עוד במ"ש בשמו ז"ל לקמן ס"פ בתרא. ופי' הר"ש נ"ל ארפכס של מתכת עושין לחרדל ארפכס קטנה כעין שעושים לריחים וחשובה כלי: