תפארת ישראל על כלים יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על כלים · יד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

כלי מתכות:    שנשברו:

כמה הוא שיעורן:    ר"ל כמה ישאר מהכלי ויק"ט עדיין. וגם לא יתבטל מהטומאה שהיה בו בתחלה:

הדלי כדי למלאות בו:    מים מהבאר דצריך שיהי' עדיין חזי למלאכתו הראשונה. והרי הדלי עשוי מתחלה למלאות בו מים מבאר. ולהכי בנשבר ממנו האוזן וא"א תו לאחזו בו ולשאוב בו. אע"ג שמחזיק עדיין מים הרבה אמק"ט:

קומקום כדי ליחם בו:    דמדעשוי להחם בו מים אצל האש. להכי אף כשנסדק מחזיק עדיין מים הרבה כשהכלי קר. עכ"פ אם כשישפתנו אצל האש ירתיח המים מהסדק. או יתרחב הפקע. לא יכול להחם בו ואמק"ט:

מיחם כדי לקבל סלעים:    שלא יתרחב הסדק כשימלאנו עם סלעים מטבעות דמדהוא גדול וחזק יותר מקומקם. צריך מה"ט שיעור יותר גדול. וצ"ל שגם שכשהוא שלם רגילין להשתמש בו תשמיש זה. דאל"כ לכה"פ אמק"ט עד שייחדנו לתשמיש זה החדש. והר"ש הוכיח מתוספתא דדלי וקומקם מיירי בנתרועעו. ושאר כלים שבמשנתינו מיירי בשנתנקבו:

הלפס:    אלפס:

כדי לקבל קיתונות:    ר"ל כדי להניח בתוכו כלים קטנים:

ומדות שמן בשמן:    כדי למדדן בהן עדיין. אף שכשישהה בהן משקין יזובו דרך הנקב ולא חזו להשהותן בהן. אפי' הכי כיון דתשמיש כלי זה למדידה היה בו משערינן. מיהו מדשמן עב אינו יוצא בנקב או סדק שיצא בו יין. לפיכך משערינן בכל א' במה שהיה מיוחד בתחלה:

ר"א אומר כולן בפרוטות:    הכא שהוא ממתכות חזק מצריך ר"א שיחזיק פרוטות רבות. אבל לעיל [פ"ג מ"ב] בנר חרס שמשתבר בנקל סגי ליה בשיחזיק פרוטה קטנה:

ר"ע אומר:    ר"ע לא פליג את"ק. רק מלתא אחריתי קאמר בגולמי כ"מ. [ואע"ג דא"כ הו"ל אמר ר"ע. י"ל דכבר כתב רתוי"ט [בכורים פ"ג מ"ה] דמצינו הרבה דוגמתו]:

המחוסר חטיפה:    הגפה גרסינן. והוא לשון מגופה. ור"ל אם נגמר הכלי ואינו חסר רק לעשות לו מגיפה וכסוי. אפ"ה מקרי נגמר מלאכתו ומק"ט וכ"ש בנשבר כסויו של כלי אחר שנגמר. נשאר בטומאתו [ואפשר דמה"ט נקט להך דר"ע במשנתינו]:

והמחוסר לטישה טהור:    מדהו"ל כגולמי כ"מ שאמק"ט. מדעדיין צריך לאומן לתקנו:

משנה ב[עריכה]

מקל שעשה בראשו מסמר כמין חזיינא:    שתקע בראשו מסמר א' שראשו רחב ועב. להיות בראשו כעין כפתור:

טמא:    כולו דינו ככ"מ ומק"ט. ולא דמי לטבעת אלמוג וחותמו מתכת דטהור [כפי"ג מ"ו] דהתם המתכות רק לקישוט הוא דעביד. אבל הכא הכפתור שעשוי בראש המקל. הוא עשוי לא לבד לקישוט. כ"א גם להכות בו בכח. והמקל הארוך הוא להכות גם להעומד מרחוק. לפיכך הו"ל כעץ המשמש למתכת. ואע"ג דכל שרק בשעת מלאכה משמש להכלי אמק"ט [כפט"ז מ"ז] הכא מדמחובר בו תמיד הו"ל כמשמש להכלי בשעת ושלא בשעת מלאכה ומק"ט [כפי"א מ"ה]:

סימרו:    שתקע בראשו הרבה מסמרים קטנים:

ר"ש אומר עד שיעשה בו ג' סדרים:    דמתוך שהמסמרים קטנים אין הכאתו חזקה יותר. רק בשעשה בו ג' סדרים. אבל בפחות מזה רק לנוי בעלמא עבדינהו:

וכולן:    ר"ל אף מסמרת שעשאן כחזיינא הנ"ל:

טהורין:    מדהו"ל כמתכות המשמש לעץ:

עשה בראשו מניקת:    שפופרת העשוי להכניס בו קצה המקל בתחתיתו שלא תאכלנו הארץ להמקל. והו"ל כמתכת המשמש לעץ:

וכן בדלת:    היא שפופרת ככוס. שקובעין בחור שבמפתן. וכ"כ יש שפופרת שקיבעין בחור שבמשקוף. ובשני אלו סובבים הצירים שבדלת למעלה ולמטה ואותן השפופרת. הו"ל נמי כמתכות המשמש לעץ. וצ"ל ששפופרת הללו אינם עשויים לקבען במפתן או בהדלת. דאל"כ בל"ז אמק"ט מדעשוי לשמש בקרקע [כפי"א מ"ב]. א"נ מיירי בשעשוי לדלת שבכלי:

היתה כלי:    שהיתה השפופרת מתחלה כלי תשמיש לבדו. ואח"כ תחב המקל לתוכו לקיימו כך:

טמאה:    דלא נתבטל ממנה שם כלי. ע"י שתחב לתוכו המקל אם לא קבעו לו במסמרים כב"ה:

מאימתי היא טהרתה בית שמאי אומרים משיחבל:    ר"ל משיקיש עליו בקורנס ויבטל חללו דמעיקרא. ואע"ג דע"כ צריך לחזור ולפתוח החלול לתחוב שם המקל. עכ"פ כיון דלא להשתמש בחללו פתחו ורק לצורך המקל אמק"ט:

ב"ה אומרים משיחבר:    דסגי כשיקבענו בהמקל במסמרים בשפתותיו. באופן שאינו מנקב השפופרת. אף שעי"ז לא יתבטלו צורתה דמעיקרא לגמרי כבהקשת הקורנס. וכה"ג פליגי נמי בסדין שעשאו ווילן [פ"כ מ"ו] מיהו לכ"ע צריך שיעלה מידי טומאה רק ע"י מעשה [כספכ"ה]:

משנה ג[עריכה]

הקנטר של בנאי:    הוא קופץ גדולה וחזקה. שהבונה מבקע ומהרס בה כתלים ישנים:

והדקור של חרש:    הוא כעין חנית שיש לו לנגר לעשות עמו גומות גדולות בקרקע. ול"מ היה נ"ל שהוא הנקרא בתנ"ך בשם כשיל. והוא מוייער ברעכער בל"א. שהבונה החומה תוחבה תחת אבני החומה ישנה לעקרן ממקומן. [והשם חרש הוא כללי. בין לבונה כותל עץ או לבונה חומת אבנים]:

הרי אלו טמאין:    מק"ט. דהעץ של בית יד שלו הו"ל משמש למתכות:

יתדות אהלים:    שנועץ יתידות של מתכות בארץ. וקושר בהן החבלים שבשפת יריעות אהלים:

ויתדות המשוחות:    מודדי הקרקעות תוחבין יתידות בקרקע וקושרים חבל המדה מיתד ליתד כדי למתוח החבל יפה למדוד בצמצום:

טמאות:    דמדמתטלטלין היתידות לא הו"ל כמתכות המשמש לקרקע:

העשויה לעצים:    לקשור עמה חבילי עצים:

טהורה:    הר"ב פי' מדהו"ל מתכות המשמש לעץ. ול"מ היה נ"ל מדהו"ל כתשמישי כלים שאמק"ט [כרפי"ב]:

ארבעה טפחים:    דאע"ג דשלשלת דלי עכ"פ אמק"ט [כפי"ב] מדאין לו שם בפ"ע. עכ"פ כשהוא מחובר לדלי. הו"ל יד להדלי ומק"ט כמותו. וכשלשלת סיטונות לעיל [פי"ב מ"א] אבל רק עד ד' טפחים הו"ל יד וחיביר להדלי להטמא בטומאתו ולא יותר. דמשום שהדלי גדול וכבד. אינו יכול להעלותו מהבאר כשיאחז בהשלשלת מרחוק [רב"א]:

עשרה:    טפחים:

חמור של נפחין:    הוא בול עץ שהמפוח יושב עליו:

מגירה שעשה שיניה בתוך החור:    שתחב אורך המגירה בהסדק שעשה בהמשקוף לרוחב הפתח. ושיניה בולטות למטה לתוך חלול הפתח. כדי שתהא הדלת נוקש על רוחב המגירה:

טמאה:    ולא מחשבה המגירה כמשמשת לקרקע. דהרי לא מבטל לה התם. דמדמזקת בשיניה להנכנסין ויוצאין. סופו לטלה משם:

עשאה מלמטן למעלן:    שתחב השיניים כלפי המשקוף:

טהורה:    ואע"ג שהיה עליו שם כלי בתחלה בפ"ע. ומ"ש ממינקת [לעיל סי' כ"ב]. נ"ל דהכא שאני. דמדתחב השיניים כלפי מעלה בהמשקוף בחוזק. הו"ל כחיברה. ביתידות לב"ה [סי' כ"ד]. א"נ מדתחבה רובה במשקוף נתבטל תואר הכלי:

וכל הכסוין טהורים:    מדאין להן שם בפ"ע [עי' פ"ב מ"ה]:

חוץ משל מיחם:    דמשתמש בבית קבול שלו בפ"ע [עי' פ"ב מ"ה]:

משנה ד[עריכה]

העול של מתכת:    הוא הדייקסעל. ומיירי שהיא של מתכות:

והקטרב:    הוא הנקרא קוממעט בל"א והוא כפוף על צואר הבהמה:

והכנפים:    הם כב' קרניים שבולטין מזה ומזה בצדדי עליונו של קוממעט הנ"ל שקושרין בהן הרצועות. שבהרצועות ההן מטין הבהמה לימין או לשמאל:

המקבלות את הרצועות:    הם רצועות הנ"ל:

והברזל שתחת צוארי בהמה:    הוא כמין טס ברזל כפוף כמרזב שמשימין על צואר הבהמה בין הקוממעט להצואר. להגן צוארה שלא ידחקנו הקוממעט במשכה המשא:

הסומך:    הוא היתד המחבר הדייקסעל עם העגלה:

והמחגר:    הוא חגור ממתכת שמסבב להבהמה וגם בו קשורים חבלי העגלה [ול"מ הי' נ"ל שהוא השווענגעל שמונח על הדייקסעל. ומחגר לכאן ולכאן עליו. ובב' קצוות המחגר קשורים ב' חבלים מזה ומזה. והחבלים הללו שוב מחוברים בהעול מזה ומזה להבהמה. ועי"ז תמשוך הבהמה העגלה]. וכל הכלים שמנה התנא במשנתינו מיירי שהן של מתכות:

והתמחויות:    הוא קערורית העגלה בעצמה:

הענבל:    הוא כמין קורנס קטן שתלוי תוך חלול הפעמון שמחובר ג"כ בהעול:

והצינורה:    הוא ויו שתוחבין מהמשא להעגלה. שלא תשמט המשא ממנה:

ומסמר המחבר את כולן:    ר"ל כל מסמר שמועיל לחבר פרקי העגלה. ולאפוקי המסמרות התקועות בעגלה לנוי:

משנה ה[עריכה]

העול המצופה:    דהו"ל מתכות המשמש לעץ. והרי כל הצפויין טהורין מה"ט [כפי"א מ"ד]. ורק לרמב"ם [פ"ד מכלים] גם כלי עץ עם ב"ק כשמצופה אמק"ט:

ושפופרות המשמיעות את הקול:    כמין שפופרות שתלויין בהעול להשמיע קול נמוך לנוי. ולא לזרז הבהמה בהלוכה:

והאבר שבצד צוארי בהמה:    כמין תפוחי עופרת שתלויין מזה ומזה בעול לנוי. ותכשיטי בהמה אמק"ט:

הסובב של גלגל:    הר"ב פי' דהיינו צפוי של גלגל. ולדבריו צ"ל דאע"ג דכבר תנא צפויין בסיפא. קמ"ל הכא אע"ג דאין כל הכלי מצופה. ולפעד"נ שהוא סובב הגלגל בעצמו ואמק"ט מדהו"ל תשמישי כלים [ועמ"ש פי"א מ"ג].

הטסים:    רדודי פחים עגולים תלויין בהעול ובהעגלה לנוי:

והצפויים:    כל חלק מחלקי העגלה שכולו מצופה הצפוי אמק"ט. אבל העגלה מק"ט. מדאין הצפוי עליה רק במקומות מועטים. לא בטלה העגלה לגבי הצפוי. אבל לעיל בעול המצופה וכ"כ גלגל עגלה המצופה. הואיל שרובו מצופה הוא. להכי כולו אמק"ט. ולהכי איצטריך תנא למתני תרווייהו:

ושאר כל המסמרות:    שעשויות רק לנוי:

סנדלי בהמה של מתכות:    שעשויות לבלי תגוף הבהמה רגליה באבנים:

טמאין:    דרגילין בני אדם לשתות בהם בשדה המלחמה שאין כלים מצויין שם. אבל מדהן סנדלי בהמה אין מקבל טומאה. מדהן כלי תשמישי בהמה:

של שעם:    סנדלי בהמה העשויות מגמי:

טהורין:    דמדמתקלקל מהר. אינו מיחדו לתשמיש אדם. ואפי' היה סנדל של אדם כה"ג לא חשיב כלי לקבל טומאה. וכסגניות של עלין [פט"ז מ"ה ועי' תוס' שבת דנ"ט א' ד"ה סנדל]:

משישופינו:    דהיינו משיעשה לו תואר חדוד. אע"ג שלא השחיזו ממש. אפ"ה כיון שהלוחם מכה בכח. א"צ חדוד רב:

והסכין משישחיזנה:    שחדדו ממש:

משנה ו[עריכה]

כסוי טני של מתכת:    דטהורה [כפי"ב מ"ו]:

שעשה בו מראה:    שמרקו ולטשו להכסוי. ועי"ז נעשה על פני הכסוי המצוחצח כמין (שפיגעל) בל"א:

רבי יהודה מטהר:    נ"ל דר"י ס"ל דכמו שבטל העיקר בטל טפילה [כספי"ט] כ"כ הכא מדאמק"ט משום העיקר. מדהוא כסוי. אמק"ט גם מחמת הטפל. דהיינו המראה. ורבנן ס"ל דלא מקרי טפל רק כשלא עשה בו מעשה לשם כך. כי התם. אבל הכא שלטש הכסוי וצחצחו שיהיה מראה. מחשב כעיקר בפ"ע. והרי כשבטל עיקר א' מק"ט משום עיקר אחר שנשאר בו. כמפתח ארכובה וחפין ונקבים [במ"ח]. וכ"ש הכא:

משנה ז[עריכה]

ומיטהרין שבורין:    מיטמאין שבורין ר"ל דבנטמאו ונטהרו ע"י שבירה וחזרו ונתקנו שחוזרין לטוי"ש אז גם אדם וכלים שנגעו בהן למפרע בשעה שהיו שבורים חזרו ונטמאו. דאל"כ היאך אחר שנטהר כשנשבר יחזור ויתטמא מאליו [והוא כפי סברת ר"ש טהרות פ"ו מ"א]. וכ"כ מטהרין שבורין. ר"ל דבהזה עליהן או טבלן בשעה שהיו שבורים. נטהרו לגמרי אף שחזרו ונתקנו אח"כ [רב"א ועמ"ש בס"ד רפי"א]:

רבי יהושע אומר אינן מיטהרין אלא שלימין:    דאין הזאה וטבילה מהני רק בשעה שכבר נתקנו. דלא דמי למטה דמהני טבילה לאברים שלה [ככלים רפי"ט] התם לא נתקלקלה כשנתפרקה. משא"כ הכא שנשברה. ולר' יהושע ה"ה דאין מטמאין למפרע. דהרי הא בהא תליא. דמדלא מהני הזאה בשעת שבירה ש"מ דנתבטלה אז מהכלי הטומאה מכל וכל. אלא ר' יהושע רבותא קמ"ל דאפי' ההזאה לא מהני אז. וכ"ש שלא תטמא למפרע בלי שום נגיעה בטומאה:

כיצד:    ל"ג כיצד דהאי דהכא פלוגתא אחריתי היא [רב"א]:

הזה עליהן:    קודם שבירה:

הרי אלו טהורין:    דס"ל כרשב"ג [פי"א מ"א] דטעם טומי"ש הוא משום גזירה שישתכח מי חטאת. ומה"ט בהזה באמת. תו ליכא הך גזירה וס"ל נמי דהפסק השבירה ותקון. מהני כהפסק הימים שבין הזאה להזאה. מיהו הפסק שבירה לחוד או תקון לחוד גם לר"א לא מהני. תדע. דאל"כ הו"ל למנקט רבותא. בהיה הזאה ראשונה או שנייה בשעת שבירה. דהרי לדידיה מהני טהרה בשבורין כברישא [ודו"ק]:

אין הזיה פחות משלישי ושביעי:    ואין מועיל הפסק שבירה ותיקון:

משנה ח[עריכה]

מפתח של ארכובה:    ר"ל מפתח שעקום באמצעיתו כעין ברך כורע. והוא בתמונת דרוקקער שלנו:

שנשבר מתוך ארכובתו:    נ"ל דמפתח של ארכובה היינו שתמונתו כארכובה. דהיינו שבמקום עקמימותו הוא עגול כברך כורע. ולהכי כשנשבר באמצע הארכובה. אפ"ה מדהוא עגול. עדיין נשאר בכל חלק קצת שיפוע בקצהו:

טהור:    דאף שנשאר קצת מעקמומיתו בקצהו כדי לתחבו בחור שבדלת נגד המסגר. עכ"פ אינו ארוך כל כך עד שיגיע לפנים נגד הבריח להעתיקו לאחור ולפתוח עי"ז המסגר:

מפני שהוא פותח בו מבפנים:    דשם הבריח שבתוך המסגר. הוא סמוך למקום תחיבת המפתח. להכי אף שנתקצר החלק הנתחב שבהמפתח. אפ"ה יכול לפתוח בו. ולרבנן כיון דעיקר צורך המפתח. היינו כדי לסגרו ולפתחו להדלת מבחוץ. ולהכי כשנתבטל העיקר בטל הטפילה [כספי"ט במכילתן]:

ושל גם:    ר"ל אבל אם המפתח עשוי כמין גאם יוונית שתמונתה כזה [ציור] והיינו שזוית עקמימותו אינו עגול רק יש שם עוקץ:

שנשבר מתוך גומו:    שנשבר שם במקום הזוית. ומדאינו עגול שם. לא נשאר בכל חלק קצת לתחבו בחור שבהדלת. ולא חזי למידי:

היו בו:    בחלק א' שבהמפתח של גאם שנשבר מתוך גאמו:

חפין:    שניים או בליטה שבו שניים [עי' פי"ג סי' נ"ב] והשניים הללו אוחזים תוך נקבי הבריח שתוך המסגר ויריצוהו לאחור ויפתחו המסגר:

ונקבין:    ר"ל או שנשאר בהחלק ההוא נקבים שבו נכנסים השניים של הבריח. ועי"ז יוחזר הבריח הנאחז לאחור:

טמא:    דעדיין חזי למילתא. וברישא דאמרינן טהור היינו אותו חלק שאין בו חפין ונקבים:

נטלו חפין:    דיש בו נקבים וחפין. כדי לפתוח בו מסגור כזה וכזה. וניטלו החפין ונשארו הנקבים. עדיין מק"ט. אף דלא חזי כבתחלה לב' מיני מסגרים רק למין א':

או שפרצו זה לתוך זה:    שנתעקמו יחד:

טהור:    אף שבנקל יכול לפשוט עקמימות החפין כבתחלה אפ"ה לא הו"ל כהדיוט יכול להחזירו [רפכ"ו]:

מסננת של חרדל:    הוא כמין נפה ממתכת שמסננין בו חרדל מהחומץ ששפכו עליו:

שנפרצו בה שלשה נקבים מלמטן:    דבמסננת זו יש כמין ב' נפות זעג"ז בעליון יש נקבים גסים כדי שישאר שם רק הפרורין הגסים שבחרדל הנכתש או שנטחן. ותחתיה יש שוב נפה עם נקבים דקין. כדי שישאר שם הקמח הדק של החרדל מסונן מהחומץ. להכי בנפרצו נקבים בנפה העליונה עדיין חזי לסינון. דעכ"פ ישאר הקמח הדק של החרדל על הנפה התחתונה. אף שישאר מעורבים בו פרורים גסים מהחרדל. אפ"ה ראוי לטבל בו. אבל בנפרצה הנפה התחתונה. אע"ג שינוקה בנפה העליונה מפרורים הגסים. אפ"ה לא הועיל כלום. דעדיין ירד מתוך המסננת התחתונה החומץ מעורב עם החרדל דרך הפרצים:

טהורה:    מדלא חזי תו לסינון:

והאפרכס:    רומפף בל"א. שלתוכו יתנו החיטין כשירצו לטחנן בין אבני הרחיים שתחת האפרכס. והוא כמין מרובע שרחב למעלה וצר מלמטה:

טמאה:    נ"ל דקמ"ל דאע"ג דאפרכס זה מפולש למטה. ואין לו ב"ק הו"ל כמתכת המשמש לאבן הרחיים ולא יק"ט להכי אשמעינן דנתינת החיטין להאפרכס תשמיש שלם הוא לבד:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]