עיקר תוי"ט על כלים טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה כלים, פרק ט"ו:
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) טהורים. מדין תורה. אבל מדברי סופרים יש שגזרו עליהן:

(ב) (על המשנה) שהן כו'. שהגודש מחזיק שליש בכלי שלהם, שהיו עשויין כיס שעשה שלמה, גבהן כחצי רחבן והן עגולים. רש"י:

(ג) (על המשנה) בין כו'. לפי שהסכימו עליהן בשעת עשייתן שיטלטלו אותן מלאים, אם בהיות אפשר להן שיתגלגלו, או שיהיה להן בית אחיזה שיוכלו למושכם, או שהיו עומדים על עגלה והדומה לזה. הר"מ:

(ד) (על המשנה) אלא כו'. פירוש, זמנין שאינן מלאים אלא יש בהן קצת ומיטלטל שפיר. וכן דרך כל אלו ליטלטל. וקסטות של מלכים אין רגילין למלאותן ומיטלטל כשיש בו קצת. וכן עריבת העבדן. ובור ספינה קטנה שאין נכנסים בה הרבה בני אדם על כן אין נותנים בו מים בבור כי אם מעט. והיינו דקאמר דאין עשויין ליטלטל אלא במה שבתוכן, דהיינו דבר מועט. מהר"מ:

(ה) (על המשנה) המקבלים. ויש להם שולים, חזקתן שאינן עשויים להתטלטל במילואן. הר"מ:

(ו) (על המשנה) בעל הבית. כאשר תחזיק מ' סאה בלח. הר"מ:

(ב)

(ז) (על הברטנורא) דאי לאו ה. כי, אפילו מדרבנן לא היו טמאים:

(ח) (על הברטנורא) הר"ש. ועיין פרק ח' משנה ג' להר"מ. ואילו הכא מפרש שהוא כלי ישתמשו בו בעת הלישה לרחוץ את הידים ויטוחו ממנו פני הלחם [וכיוצא בו] זה ממה שיצטרך אליהן:

(ט) (על המשנה) אם כו'. אע"פ שלא גפפו. הר"ש:

(י) (על המשנה) וכן כו'. אתאן לת"ק לדעת הר"מ. ולהר"א, מדברי ר"ש הוא. המערוך, פירש הערוך, עץ ארכו אמה ומרדין בו את הרקיקה:

(ג)

(יא) (על הברטנורא) והר"א כתב כי הוא של עור, כמו אותו של רופאים, ובו דברה המשנה תחלה [בריש פרקין דקתני כלי עור. כ"מ]. והר"מ מפרש בשל עץ. ועתוי"ט:

(יב) (על המשנה) בעלי בתים. ואין ספק שתמונה זה של בעלי בתים הוא גורם לו שיהיה טהור. הר"מ:

(יג) (על המשנה) מושב. אם ישב עליו זב בו':

(ד)

(יד) (על הברטנורא) דכל המחובר לטמא טמא:

(טו) (על המשנה) חוץ כו'. יראה שאותן התלויין אינן מחוברים תמיד. ועתוי"ט:

(טז) (על המשנה) כברת גרנות. הוא הקרב"ל ובו נקבים גדולים מהנפה. הר"מ:

(ה)

(יז) (על הברטנורא) כדכתיב ברחת ובמזרה:

(יח) (על המשנה) טהורה. שאין להם בית קבול. מהר"מ:

(ו)

(יט) (על הברטנורא) דתנן ליה בפרק ו' דשבת משנה ט', אלא שאותו הוא עשוי למי שנחתכה רגלו ולהכי טהור, ודהכא הוא כלי נגון ומשום הכי טמא. ועתוי"ט:

(כ) (על הברטנורא) לפי שזה הכלי לא יעשה לישב עליו. הר"מ. ולא דמי למשנה ג' דלעיל:

(כא) (על המשנה) יושבת. ונ"ל שמרוב צער יושבת עליו, להראות סימן אשר בשיר לא ישתו יין עוד, על כן יושבת על כלי שיר. מהר"מ: