משנה כלים ט
כלים פרק ט', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק תשיעי ("מחט או") · >>
פרקי מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
מחט או טבעת שנמצאו בנחושתו של תנור, נראין אבל לא יוצאים, אם אופה את הבצק והוא נוגע בהן, טמא.
באיזה בצק אמרו? בבצק הבינוני.
נמצאו בטפילת התנור מוקף צמיד פתיל, אם בטמא, טמאין.
ואם בטהור, טהורים.
נמצאו במגופת החבית מצדיה, טמאים.
מכנגד פיה, טהורים.
נראין בתוכה אבל לא לאוירה, טהורין.
שוקעים בתוכה ותחתיהם כקליפת השום, טהורים.
משנה ב
חבית שהיא מלאה משקין טהורין ומניקת בתוכה, מוקפת צמיד פתיל ונתונה באהל המת.
בית שמאי אומרים, החבית והמשקין טהורין, ומניקת טמאה.
ובית הלל אומרים, אף מניקת טהורה.
חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.
משנה ג
השרץ שנמצא למטה מנחושתו של תנור, טהור, שאני אומר, חי נפל ועכשיו מת.
מחט או טבעת שנמצאו למטה מנחושתו של תנור, טהור, שאני אומר, שם היו עד שלא בא התנור.
נמצאו באפר מקלה, טמא, שאין לו במה יתלה.
משנה ד
ספוג שבלע משקין טמאין ונגוב מבחוץ, ונפל לאויר התנור, טמא, שסוף משקה לצאת.
וכן חתיכה של לפת ושל גמי.
רבי שמעון מטהר בשני אלו.
משנה ה
חרסין שנשתמש בהן משקין טמאין ונפלו לאויר התנור, הוסק התנור, טמא, שסוף משקה לצאת.
וכן בגפת חדשה. אבל בישנה, טהור.
ואם ידוע שיוצא מהן משקין, אפילו לאחר שלוש שנים, נטמא.
משנה ו
הגפת והזגין שנעשו בטהרה והלכו עליהם טמאים, ואחר כך יצאו מהן משקין, טהורין, שמתחילתן נעשו בטהרה.
כוש שבלע את הצינורא, מלמד שבלע את הדרבן, לבינה שבלעה את הטבעת, והן טהורים, נכנסו לאהל המת, נטמאו.
הסיטן הזב, נטמאו.
נפלו לאויר התנור טהור, טמאוהו.
נגע בהן כיכר של תרומה, טהור.
משנה ז
סרידה שהיא נתונה על פי התנור מוקף צמיד פתיל, נסדק מן התנור לסרידה, שיעורו מלא פי מרדע שלא נכנס.
רבי יהודה אומר, נכנס.
נסדקה סרידה, שיעורו כמלא פי מרדע נכנס.
רבי יהודה אומר, שלא נכנס.
היה עגול, אין רואין אותו ארוך, אלא שיעורו כמלא פי מרדע נכנס.
משנה ח
תנור שניקב מעינו, שיעורו מלא כוש, נכנס ויוצא דולק.
רבי יהודה אומר, שלא דולק.
ניקב מצידו, שיעורו כמלא כוש, נכנס ויוצא שלא דולק.
רבי יהודה אומר, דולק.
רבי שמעון אומר, מן האמצע, נכנס.
מן הצד, אינו נכנס.
וכן היה אומר במגופת החבית שניקבה, שיעורה מלא מיצה שניה של שיפון.
מן האמצע, נכנס.
מן הצד, אינו נכנס.
וכן היה אומר בחצבים גדולים שניקבו, שיעורם מלא מיצה שניה של קנה.
מן האמצע, נכנס.
מן הצד, אינו נכנס.
במה דברים אמורים? בזמן שנעשו ליין. אבל אם נעשו לשאר משקין, אפילו כל שהוא, טמאים.
במה דברים אמורים? בזמן שלא נעשו בידי אדם.
אבל אם נעשו בידי אדם, אפילו כל שהוא, טמאים.
ניקבו, העשוי לאוכלין, שיעורן בזיתים.
העשוי למשקים, שיעורן במשקים.
העשוי לכך ולכך, מטילים אותו לחומרו, בצמיד פתיל ובכונס משקה.
- נִרְאִין אֲבָל לֹא יוֹצְאִים,
- אִם אוֹפֶה אֶת הַבָּצֵק וְהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶן,
- טָמֵא.
- בְּאֵיזֶה בָּצֵק אָמְרוּ?
- בְּבָצֵק הַבֵּינוֹנִי.
- נִמְצְאוּ בִּטְפֵלַת הַתַּנּוּר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל,
- אִם בְּטָמֵא, טְמֵאִין;
- וְאִם בְּטָהוֹר, טְהוֹרִים.
- נִמְצְאוּ בִּמְגוּפַת הֶחָבִית מִצִּדֶּיהָ,
- טְמֵאִים;
- מִכְּנֶגֶד פִּיהָ,
- טְהוֹרִים.
- נִרְאִין בְּתוֹכָהּ אֲבָל לֹא לַאוִירָהּ,
- טְהוֹרִין;
- שׁוֹקְעִים בְּתוֹכָהּ וְתַחְתֵּיהֶם כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם,
- טְהוֹרִים:
- מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה בְאֹהֶל הַמֵּת,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין, וּמֵנֶקֶת טְמֵאָה;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- אַף מֵנֶקֶת טְהוֹרָה.
- חָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי:
- טָהוֹר;
- שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: חַי נָפַל,
- וְעַכְשָׁיו מֵת.
- מַחַט אוֹ טַבַּעַת
- שֶׁנִּמְצְאוּ לִמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר,
- טָהוֹר;
- שֶׁאֲנִי אוֹמֵר:
- שָׁם הָיוּ עַד שֶׁלֹּא בָּא הַתַּנּוּר.
- שֶׁנִּמְצְאוּ לִמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר,
- נִמְצְאוּ בְּאֵפֶר מִקְלֶה,
- טָמֵא,
- שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה יִתְלֶה:
- טָמֵא,
- וְנָגוּב מִבַּחוּץ
- וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר,
- טָמֵא,
- שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת.
- וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל לֶפֶת וְשֶׁל גֶּמִי.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר בִּשְׁנֵי אֵלּוּ:
- וְנָפְלוּ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר,
- הֻסַּק הַתַּנּוּר, טָמֵא,
- שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת.
- וְכֵן בְּגֶפֶת חֲדָשָׁה;
- אֲבָל בִּישָׁנָה, טָהוֹר.
- וְאִם יָדוּעַ שֶׁיּוֹצֵא מֵהֶן מַשְׁקִין,
- אֲפִלּוּ לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים,
- נִטְמָא:
- אֲפִלּוּ לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים,
- וְהָלְכוּ עֲלֵיהֶם טְמֵאִים,
- וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ מֵהֶן מַשְׁקִין,
- טְהוֹרִין,
- שֶׁמִּתְּחִלָּתָן נַעֲשׂוּ בְּטָהֳרָה.
- כּוּשׁ שֶׁבָּלַע אֶת הַצִּנּוֹרָא,
- מַלְמָד שֶׁבָּלַע אֶת הַדָּרְבָן,
- לְבֵנָה שֶׁבָּלְעָה אֶת הַטַּבַּעַת,
- וְהֵן טְהוֹרִים,
- נִכְנְסוּ לְאֹהֶל הַמֵּת,
- נִטְמְאוּ.
- הִסִּיטָן הַזָּב,
- נִטְמְאוּ.
- נָפְלוּ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר טָהוֹר,
- טִמְּאוּהוּ.
- נָגַע בָּהֶן כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה,
- טָהוֹר:
- שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר
- מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל,
- נִסְדַּק מִן הַתַּנוּר לַסְּרִידָה,
- שִׁעוּרוֹ מְלֹא פִי מַרְדֵּעַ שֶׁלֹּא נִכְנָס.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- נִכְנָס.
- שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר
- נִסְדְּקָה סְרִידָה,
- שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא פִי מַרְדֵּע נִכְנָס.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- שֶׁלֹּא נִכְנָס.
- הָיָה עָגוֹל,
- אֵין רוֹאִין אוֹתוֹ אָרוֹךְ,
- אֶלָּא שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא פִי מַרְדֵּעַ נִכְנָס:
- שִׁעוּרוֹ מְלֹא כּוּשׁ,
- נִכְנָס וְיוֹצֵא דּוֹלֵק.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- שֶׁלֹּא דּוֹלֵק.
- שִׁעוּרוֹ מְלֹא כּוּשׁ,
- נִקַּב מִצִּדּוֹ,
- שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא כּוּשׁ,
- נִכְנָס וְיוֹצֵא שֶׁלֹּא דּוֹלֵק.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- דּוֹלֵק.
- שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא כּוּשׁ,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- מִן הָאֶמְצַע, נִכְנָס;
- מִן הַצַּד, אֵינוֹ נִכְנָס.
- מִן הָאֶמְצַע, נִכְנָס;
- וְכֵן הָיָה אוֹמֵר בִּמְגוּפַת הֶחָבִית שֶׁנִּקְּבָה,
- שִׁעוּרָהּ מְלֹא מִיצָה שְׁנִיָּה שֶׁל שִׁיפוֹן.
- מִן הָאֶמְצַע, נִכְנָס;
- מִן הַצַּד, אֵינוֹ נִכְנָס.
- שִׁעוּרָהּ מְלֹא מִיצָה שְׁנִיָּה שֶׁל שִׁיפוֹן.
- וְכֵן הָיָה אוֹמֵר בַּחֲצָבִים גְּדוֹלִים שֶׁנִּקְּבוּ,
- שִׁעוּרָם מְלֹא מִיצָה שְׁנִיָּה שֶׁל קָנֶה.
- מִן הָאֶמְצַע, נִכְנָס;
- מִן הַצַּד, אֵינוֹ נִכְנָס.
- שִׁעוּרָם מְלֹא מִיצָה שְׁנִיָּה שֶׁל קָנֶה.
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
- בִּזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ לְיַיִן;
- אֲבָל אִם נַעֲשׂוּ לִשְׁאָר מַשְׁקִין,
- אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא,
- טְמֵאִים.
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
- בִּזְמַן שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ בִּידֵי אָדָם;
- אֲבָל אִם נַעֲשׂוּ בִּידֵי אָדָם,
- אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא,
- טְמֵאִים.
- נִקְּבוּ,
- הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִין,
- שִׁעוּרָן בְּזֵיתִים.
- הֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִים,
- שִׁעוּרָן בְּמַשְׁקִים.
- הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִין,
- הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ,
- מַטִּילִים אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ,
- בְּצָמִיד פָּתִיל וּבְכוֹנֵס מַשְׁקֶה:
- מַטִּילִים אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ,
נוסח הרמב"ם
(א) מחט או טבעת, שנמצאו בנחושתו של תנור,
- נראין, אבל לא יוצאין -
- אם אופה את הבצק, והוא נוגע בהן - טמא.
- באיזה בצק אמרו? - בבצק הבינוני.
- אם אופה את הבצק, והוא נוגע בהן - טמא.
- נמצאו בטפילת התנור -
- מוקף צמיד פתיל -
- בטמא - טמאין,
- ובטהור - טהורין.
- מוקף צמיד פתיל -
- נמצאו במגופת החבית -
- מצידיה - טמאין,
- מכנגד פיה - טהורין.
- נראין לתוכה, אבל לא לאווירה - טהורין.
- שוקעין בתוכה, ותחתיהן כקליפת השום - טהורין.
(ב) חבית שהיא מלאה משקין טהורין,
- ומניקית בתוכה, מוקפת צמיד פתיל, ונתונה באוהל המת -
- בית שמאי אומרין:
- החבית והמשקין - טהורין,
- ומניקית - טמאה.
- בית הלל אומרין: אף מניקית - טהורה.
- חזרו בית הלל, להורות כדברי בית שמאי.
- בית שמאי אומרין:
(ג) השרץ -
- שנמצא למטה מנחושתו של תנור - טהור,
- שאני אומר: חי נפל, ועכשיו מת.
- שנמצא למטה מנחושתו של תנור - טהור,
- מחט או טבעת -
- שנמצאו למטה מנחושתו של תנור - טהור,
- שאני אומר: שם היו, עד שלא בא התנור.
- נמצאו באפר המקלה - טמא,
- שאין לו במה יתלה.
- שנמצאו למטה מנחושתו של תנור - טהור,
(ד) ספוג שבלע משקין טמאין,
- ונגוב מבחוץ,
- ונפל לאוויר התנור - טמא, שסוף משקה לצאת.
- וכן חתיכה של לפת, ושל גמי.
- רבי שמעון - מטהר בשני אלו.
(ה) חרסין שנשתמש בהן משקין טמאין,
- ונפלו לאוויר התנור,
- והוסק התנור - טמא, שסוף משקה לצאת.
- וכן בגפת חדשה,
- אבל בישנה - טהור.
- ואם ידוע שיוצא ממנה משקין,
- אפילו לאחר שלש שנים - נטמא.
(ו) הגפת והזוגין שנעשו בטהרה,
- והלכו עליהם טמאין,
- ואחר כך יצאו מהן משקין - טהורין,
- שמתחילתן נעשו בטהרה.
- כוש - שבלע את הצנירה,
- ומלמד - שבלע את הדורבן,
- לבינה - שבלעה את הטבעת,
- והיו טהורין -
- נכנסו לאוהל המת - נטמאו,
- הסיטן הזב - נטמאו.
- נפלו לאוויר התנור - טימאוהו.
- נגע בהן כיכר של תרומה - טהור.
- והיו טהורין -
(ז) סרידה שהיא נתונה על פי התנור, מוקף צמיד פתיל -
- נסדק מן התנור לסרידה - שעורו מלוא פי מרדע שלא נכנס.
- רבי יהודה אומר: נכנס.
- נסדקה סרידה - שעורו מלוא פי מרדע נכנס.
- רבי יהודה אומר: שלא נכנס.
- היה עגול - אין רואין אותו ארוך,
- אלא שעורו מלוא פי מרדע נכנס.
- נסדק מן התנור לסרידה - שעורו מלוא פי מרדע שלא נכנס.
(ח) תנור -
- שניקב מעינו - שעורו מלוא כוש נכנס, ויוצא דולק.
- רבי יהודה אומר: שלא דולק.
- ניקב מצידו - שעורו מלוא כוש נכנס, ויוצא שלא דולק.
- רבי יהודה אומר: דולק.
- רבי שמעון אומר:
- מן האמצע - נכנס,
- מן הצד - אינו נכנס.
- וכן היה אומר במגופת החבית שניקבה -
- שעורה מלוא מיצה שניה של שיפון,
- מן האמצע - נכנס,
- מן הצד - אינו נכנס.
- שעורה מלוא מיצה שניה של שיפון,
- וכן היה אומר בחצבים גדולים שניקבו -
- שעורן מלוא מיצה שניה של קנה,
- מן האמצע - נכנס,
- מן הצד - אינו נכנס.
- במה דברים אמורים? - בזמן שנעשו ליין,
- אבל אם נעשו לשאר משקין, אפילו כל שהן - טמאין.
- במה דברים אמורים? - בזמן שלא נעשו בידי אדם,
- אבל אם נעשו בידי אדם, אפילו כל שהן - טמאין.
- ניקבו -
- העשוי לאוכלין - שעורו בזיתים,
- העשוי למשקין - שעורו במשקין,
- העשוי לכך ולכך - מטילין אותו לחומרו, בצמיד פתיל ובכונס משקה.
- שעורן מלוא מיצה שניה של קנה,
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה כלים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב