משנה כלים ט רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) מחט או טבעת, שנמצאו בנחושתו של תנור,

נראין, אבל לא יוצאין -

אם אופה את הבצק, והוא נוגע בהן - טמא.

באיזה בצק אמרו? - בבצק הבינוני.

נמצאו בטפילת התנור -

מוקף צמיד פתיל -

בטמא - טמאין,

ובטהור - טהורין.

נמצאו במגופת החבית -

מצידיה - טמאין,

מכנגד פיה - טהורין.

נראין לתוכה, אבל לא לאווירה - טהורין.

שוקעין בתוכה, ותחתיהן כקליפת השום - טהורין.

(ב) חבית שהיא מלאה משקין טהורין,

ומניקית בתוכה, מוקפת צמיד פתיל, ונתונה באוהל המת -

בית שמאי אומרין:

החבית והמשקין - טהורין,

ומניקית - טמאה.

בית הלל אומרין: אף מניקית - טהורה.

חזרו בית הלל, להורות כדברי בית שמאי.

(ג) השרץ -

שנמצא למטה מנחושתו של תנור - טהור,

שאני אומר: חי נפל, ועכשיו מת.

מחט או טבעת -

שנמצאו למטה מנחושתו של תנור - טהור,

שאני אומר: שם היו, עד שלא בא התנור.

נמצאו באפר המקלה - טמא,

שאין לו במה יתלה.

(ד) ספוג שבלע משקין טמאין,

ונגוב מבחוץ,

ונפל לאוויר התנור - טמא, שסוף משקה לצאת.

וכן חתיכה של לפת, ושל גמי.

רבי שמעון - מטהר בשני אלו.

(ה) חרסין שנשתמש בהן משקין טמאין,

ונפלו לאוויר התנור,

והוסק התנור - טמא, שסוף משקה לצאת.

וכן בגפת חדשה,

אבל בישנה - טהור.

ואם ידוע שיוצא ממנה משקין,

אפילו לאחר שלש שנים - נטמא.

(ו) הגפת והזוגין שנעשו בטהרה,

והלכו עליהם טמאין,

ואחר כך יצאו מהן משקין - טהורין,

שמתחילתן נעשו בטהרה.

כוש - שבלע את הצנירה,

ומלמד - שבלע את הדורבן,

לבינה - שבלעה את הטבעת,

והיו טהורין -

נכנסו לאוהל המת - נטמאו,

הסיטן הזב - נטמאו.

נפלו לאוויר התנור - טימאוהו.

נגע בהן כיכר של תרומה - טהור.

(ז) סרידה שהיא נתונה על פי התנור, מוקף צמיד פתיל -

נסדק מן התנור לסרידה - שעורו מלוא פי מרדע שלא נכנס.

רבי יהודה אומר: נכנס.

נסדקה סרידה - שעורו מלוא פי מרדע נכנס.

רבי יהודה אומר: שלא נכנס.

היה עגול - אין רואין אותו ארוך,

אלא שעורו מלוא פי מרדע נכנס.

(ח) תנור -

שניקב מעינו - שעורו מלוא כוש נכנס, ויוצא דולק.

רבי יהודה אומר: שלא דולק.

ניקב מצידו - שעורו מלוא כוש נכנס, ויוצא שלא דולק.

רבי יהודה אומר: דולק.

רבי שמעון אומר:

מן האמצע - נכנס,

מן הצד - אינו נכנס.

וכן היה אומר במגופת החבית שניקבה -

שעורה מלוא מיצה שניה של שיפון,

מן האמצע - נכנס,

מן הצד - אינו נכנס.

וכן היה אומר בחצבים גדולים שניקבו -

שעורן מלוא מיצה שניה של קנה,

מן האמצע - נכנס,

מן הצד - אינו נכנס.

במה דברים אמורים? - בזמן שנעשו ליין,

אבל אם נעשו לשאר משקין, אפילו כל שהן - טמאין.

במה דברים אמורים? - בזמן שלא נעשו בידי אדם,

אבל אם נעשו בידי אדם, אפילו כל שהן - טמאין.

ניקבו -

העשוי לאוכלין - שעורו בזיתים,

העשוי למשקין - שעורו במשקין,

העשוי לכך ולכך - מטילין אותו לחומרו, בצמיד פתיל ובכונס משקה.

הדף הראשי של משנה כלים ט

משנה כלים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב