משנה כלים ט דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | משנה כלים ט דפוסים | >>

משנה א[עריכה]

מחט או טבעת שנמצאו בנחושתו של תנור, נראין אבל לא יוצאים, אם אופה את הבצק והוא נוגע בהן, טמא.

באיזה בצק אמרו? בבצק הבינוני.

נמצאו בטפילת התנור מוקף צמיד פתיל, אם בטמא, טמאין.

ואם בטהור, טהורים.

נמצאו במגופת החבית מצדיה, טמאים.

מכנגד פיה, טהורים.

נראין בתוכה אבל לא לאוירה, טהורין.

שוקעים בתוכה ותחתיהם כקליפת השום, טהורים.

משנה ב[עריכה]

חבית שהיא מלאה משקין טהורין ומניקת בתוכה, מוקפת צמיד פתיל ונתונה באהל המת.

בית שמאי אומרים, החבית והמשקין טהורין, ומניקת טמאה.

ובית הלל אומרים, אף מניקת טהורה.

חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.

משנה ג[עריכה]

השרץ שנמצא למטה מנחושתו של תנור, טהור, שאני אומר, חי נפל ועכשיו מת.

מחט או טבעת שנמצאו למטה מנחושתו של תנור, טהור, שאני אומר, שם היו עד שלא בא התנור.

נמצאו באפר מקלה, טמא, שאין לו במה יתלה.

משנה ד[עריכה]

ספוג שבלע משקין טמאין ונגוב מבחוץ, ונפל לאויר התנור, טמא, שסוף משקה לצאת.

וכן חתיכה של לפת ושל גמי.

רבי שמעון מטהר בשני אלו.

משנה ה[עריכה]

חרסין שנשתמש בהן משקין טמאין ונפלו לאויר התנור, הוסק התנור, טמא, שסוף משקה לצאת.

וכן בגפת חדשה. אבל בישנה, טהור.

ואם ידוע שיוצא מהן משקין, אפילו לאחר שלוש שנים, נטמא.

משנה ו[עריכה]

הגפת והזגין שנעשו בטהרה והלכו עליהם טמאים, ואחר כך יצאו מהן משקין, טהורין, שמתחילתן נעשו בטהרה.

כוש שבלע את הצינורא, מלמד שבלע את הדרבן, לבינה שבלעה את הטבעת, והן טהורים, נכנסו לאהל המת, נטמאו.

הסיטן הזב, נטמאו.

נפלו לאויר התנור טהור, טמאוהו.

נגע בהן כיכר של תרומה, טהור.

משנה ז[עריכה]

סרידה שהיא נתונה על פי התנור מוקף צמיד פתיל, נסדק מן התנור לסרידה, שיעורו מלא פי מרדע שלא נכנס.

רבי יהודה אומר, נכנס.

נסדקה סרידה, שיעורו כמלא פי מרדע נכנס.

רבי יהודה אומר, שלא נכנס.

היה עגול, אין רואין אותו ארוך, אלא שיעורו כמלא פי מרדע נכנס.

משנה ח[עריכה]

תנור שניקב מעינו, שיעורו מלא כוש, נכנס ויוצא דולק.

רבי יהודה אומר, שלא דולק.

ניקב מצידו, שיעורו כמלא כוש, נכנס ויוצא שלא דולק.

רבי יהודה אומר, דולק.

רבי שמעון אומר, מן האמצע, נכנס.

מן הצד, אינו נכנס.

וכן היה אומר במגופת החבית שניקבה, שיעורה מלא מיצה שניה של שיפון.

מן האמצע, נכנס.

מן הצד, אינו נכנס.

וכן היה אומר בחצבים גדולים שניקבו, שיעורם מלא מיצה שניה של קנה.

מן האמצע, נכנס.

מן הצד, אינו נכנס.

במה דברים אמורים? בזמן שנעשו ליין. אבל אם נעשו לשאר משקין, אפילו כל שהוא, טמאים.

במה דברים אמורים? בזמן שלא נעשו בידי אדם.

אבל אם נעשו בידי אדם, אפילו כל שהוא, טמאים.

ניקבו, העשוי לאוכלין, שיעורן בזיתים.

העשוי למשקים, שיעורן במשקים.

העשוי לכך ולכך, מטילים אותו לחומרו, בצמיד פתיל ובכונס משקה.

<< | משנה כלים ט דפוסים | >>