משנה כלים ט ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ט · משנה ג | >>
השרץ שנמצא למטה יא מנחושתו של תנור, טהור, שאני אומר, חי נפל ועכשיו מת.
מחט יב או טבעת שנמצאו למטה מנחושתו של תנור, טהור, שאני אומר, שם היו עד שלא בא התנור.
נמצאו באפר מקלה, טמא, שאין לו במה יתלה.
משנה מנוקדת
הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר,
- טָהוֹר;
- שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: חַי נָפַל,
- וְעַכְשָׁיו מֵת.
- מַחַט אוֹ טַבַּעַת
- שֶׁנִּמְצְאוּ לִמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר,
- טָהוֹר;
- שֶׁאֲנִי אוֹמֵר:
- שָׁם הָיוּ עַד שֶׁלֹּא בָּא הַתַּנּוּר.
- שֶׁנִּמְצְאוּ לִמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר,
- נִמְצְאוּ בְּאֵפֶר מִקְלֶה,
- טָמֵא,
- שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה יִתְלֶה:
- טָמֵא,
נוסח הרמב"ם
השרץ -
- שנמצא למטה מנחושתו של תנור - טהור,
- שאני אומר: חי נפל, ועכשיו מת.
- שנמצא למטה מנחושתו של תנור - טהור,
- מחט או טבעת -
- שנמצאו למטה מנחושתו של תנור - טהור,
- שאני אומר: שם היו, עד שלא בא התנור.
- נמצאו באפר המקלה - טמא,
- שאין לו במה יתלה.
- שנמצאו למטה מנחושתו של תנור - טהור,
פירוש הרמב"ם
חי נפל, ועכשיו מת - אחר הגעתו למטה מנחושתו של תנור, והנה אינו באויר התנור. וכבר ידעת שהתנורים והמוקדין שלהם אמנם יטמאו מאוירן, לפי שהן וכלי חרש דבר אחד, שהוא טיט מבושל.
ואם היה זו הטבעת או המחט הטמאה במת בארץ, ואחר כך הורכב התנור על זה המקום, הנה התנור טהור שאומר שלא הגיע באוירו.
אולם אם נמצאת זה הטבעת הטמא או המחט באפר אשר יצא מן המוקד, והנה בלא ספק שהתנור טמא, לפי שאי אפשר על אחת מהפנים שלא הגיע זה הטבעת או זה המחט באויר התנור וטמא אותו, וזהו אמרם שאין לו במה יתלה:
פירוש רבינו שמשון
האי תנור אין לו שוליים אלא רצפה של טיט עשויה למטה שמושיבין עליו את התנור ומסיקין שם את האש והוא נקרא נחושתו כדפרישית לעיל:
חי נפל. דאם נפל מת דרך פיו היה מטמא באויר ולא מצי למימר שם היה עד שלא בא התנור דלפעמים שיש ימים מרובים שהתנור שם והשרץ לח שמחדש מת ומחום האש היה נשרף:
עד שלא בא התנור. עד שלא הושיבו שם את התנור ולא ראו אוירו:
באפר מקלה. בנחושתו בתוכו של תנור:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
למטה מנחושתו של תנור - רצפה שמושיבין שם התנור. שהתנור עשוי כמין קדירה גדולה שאין לה שולים, ומתקנים לו רצפה בקרקע ומושיבין אותו שם, ואותה רצפה היא נחושתו של תנור:
חי נפל - ולא נטמא התנור. דאי מת נפל, היה התנור מיטמא באויר כשנפל דרך פיו של תנור. והא דלא תלינן שמא שם היה קודם שהושיבו שם התנור, לפי שלפעמים נמצא השרץ לח וניכר שמחדש מת והתנור יש ימים מרובים שהושיבוהו שם, והשתא אי אפשר לומר שהשרץ קדם שם לתנור, דא"כ מחום האש היה נשרף ונעשה אפר, אלא תלינן שמא חי נפל, ודרך שרצים לעשות חפירות בקרקע להטמן שם לפיכך נמצא למטה מנחושתו:
שם היו עד שלא בא התנור - קודם שהושיבוהו שם ולא ראה אויר התנור:
באפר מקלה - שנעשה מחמת שריפת האש. והיינו למעלה בחלל התנור. ומשום דאשכחן עפר דאקרי אפר והכא באפר של שריפה משתעי, משום הכי תנא אפר מקלה לשון קלוי באש:
פירוש תוספות יום טוב
השרץ שנמצא למטה מנחושתו כו'. דאי בנחשתו כדתנן ריש פרקין. צריך לשער בבצק כדתנן התם:
מחט או טבעת. הטמאה במת. הרמב"ם בפירושו. ובחבורו פי"ג מהל' כלים כתב שכל הכלים הנמצאים טמאים. וכדתנן במשנה ה פ"ד דטהרות:
באפר מקלה. כ' הר"ב משום דאשכחן עפר. דאקרי אפר. כדפרישית בשם רש"י ברפ"ב דתענית:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יא) (על המשנה) למטה כו'. דאי בנחושתו כדתנן ריש פרקין, צריך לשער בבצק כדתנן התם:
(יב) (על המשנה) מחט כו' הטמא במת. הר"מ. ובחיבורו כתב שכל הכלים הנמצאים טמאים:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
תפארת ישראל
יכין
השרץ שנמצא למטה מנחושתו של תנור: הכא נקט למטה מנחושתו וכו' ולא כלעיל מ"א. מדמיירי הכא שרצפת התנור מכסה השרץ או המחט. דאל"כ מה מועיל שעכשיו מת וכדמסיק. הרי משערין באם הבצק יורד לשם וכריש פרקן:
שאני אומר חי נפל ועכשיו מת: וא"כ לא נטמא התנור כשנפל לשם ולא חיישינן שמת במקום אחר. ונפל מת לתוך התנור. דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. לומר דמדמצאו בתנור מת. ודאי כבר מת במקום אחר [כטהרות פ"ו מ"א]. ולא דמי להך [דטהרות פ"ה מ"ז] דהתם מצאו מת במקום שהניחו. ואיכא למימר דמחזיקין טומאה מזמן לזמן [ועי' ספ"ט דטהרות]. מיהו דוקא בשנמצא השרץ לח. והתנור כבר הועמד ימים רבים. דאילו בחסר חד מהנך. הרי גם אם היינו מחזיקין טומאה ממקום למקום אפ"ה התנור טהור. מדאיכא ס"ס. שמא היה בהרצפה קודם העמדת התנור. או גם אם נפל דרך פיו שמא חי נפל:
מחט או טבעת שנמצאו למטה מנחושתו של תנור: לעיל במשנה א' מיירי שנמצא בגומא שברצפת התנור. ונראה המחט תוך התנור. אבל הכא מיירי שנמצאו תחת הרצפה ומכוסה בעפר. והרי כל כלים הנמצאים טמאים מד"ס. ואף למ"ד דלא גזרו על כלים הנמצאים בירושלים [כפסחים די"ט ב'. וכן פסק הרמב"ם פי"ג מאה"ט] והרי מדקתני במתניתין סתמא. משמע דאף בירושלים הדין כך. י"ל דמיירי הכא שאבדה לו מחט טמאה והכירה [כלעיל סי' א']:
טהור: התנור. וקמ"ל דאף שא"א לומר גבייהו חי נפל כבשרץ. עכ"פ טהור. שאני אומר וכו'. ואעפ"כ משנה שאינה צריכה היא דמי גרע הכא מנמצא בגומא בנחושתו של תנור והגומא מגולה דכשאין הבצק נוגע בהן טהור מה"ט [וכלעיל סי' ה'] וכ"ש הכא שהן מכוסין ברצפה. ואפ"ה נקט הך בבא משום סיפא דקתני נמצא באפר מקלה וכו':
נמצאו באפר מקלה: ר"ל בהאפר של העצים שנשרפו תוך חלול התנור:
שאין לו במה יתלה: פשיטא. ולרב"א קמ"ל מדע"כ מיירי שנמצאו בהאפר מקלה שתחת נחושתו של תנור [ועי' לעיל פ"ה מ"ו סי' נ"א ודו"ק] ואפ"ה טמא. דאין לתלות שהיה שם קודם שהושב שם התנור. דא"כ לא היה אפר למטה מהן. רק למעלה מהן. אבל בשרץ אף שאפר למטה ממנו. כיון שהשרץ מונח למטה מחלול התנור. טהור התנור. דאמרינן חי נפל ואח"כ מת. והכי תנינן בתוספתא בהדיא. ול"נ דקמ"ל דלא אמרינן דנחזיק מזמן לזמן שהיה כאן האפר והמחט תחת נחושתו של תנור. קודם שהושב שם התנור ולא הוה רמי אנפשי'. או דידע ושכח. קמ"ל דלא חיישינן לשכחה. דאין ספק אפר שמקודם מוציא מידי ודאי האפר שיש השתא בהתנור שמסיקין בו בכל יום [כנדה ט"ו א']. א"נ נ"ל דקמ"ל דמטמא להתנור באויר ואפי' לא נגע בו. ואין האפר חוצץ. דלא דמי לנמצא בעפר שתוך התנור. דמטמאו להתנור רק בנגע בו [כלעיל פ"ה מ"ו] התם שאני דמדנתן העפר לתוכו בידים. הו"ל כעפר ובטלו. דמבטל האויר [כאהלות פט"ו מ"ז]. אבל הכא דנתהוה האפר שם מעצמו. אפר לא מבטל ליה תוך התנור:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת