משנה כלים ט ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ט · משנה ד | >>
ספוג שבלע משקין טמאין ונגוב מבחוץ, ונפל לאויר התנור, טמא, שסוף משקה לצאת.
וכן חתיכה של לפת ושל גמי.
רבי שמעון מטהר בשני אלו.
סְפוֹג שֶׁבָּלַע מַשְׁקִין טְמֵאִין
- וְנָגוּב מִבַּחוּץ
- וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר,
- טָמֵא,
- שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת.
- וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל לֶפֶת וְשֶׁל גֶּמִי.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר בִּשְׁנֵי אֵלּוּ:
ספוג שבלע משקין טמאין,
- ונגוב מבחוץ,
- ונפל לאוויר התנור - טמא, שסוף משקה לצאת.
- וכן חתיכה של לפת, ושל גמי.
- רבי שמעון - מטהר בשני אלו.
כבר בארנו ספוג, שהוא אספוגנא.
וכבר בארנו שמשקין טמאין יטמאו הכלים, וכן יטמאו כלי חרש והתנור בהגעתם באוירו.
ואין הלכה כרבי שמעון:
טמא. התנור אע"פ שלא הוסק:
בשני אלו. בלפת ובגמי:
תני"א בתוספת"א (פ"ו) פתילה שהיא מליאה משקין טמאים מבפנים ונגבה מבחוץ ונפלה לאויר התנור בשעת הסיקו טמא שלא בשעת הסיקו טהור אבל ספוג בין כך ובין כך טמא מפני שהוא עשוי למכנס. ר"מ מטמא בגמי מפני שהגמי בודקים בו את היין רבי יוסי מטמא בגמי מפני שהרופא נותנו על גבי המכה שיהא מוצץ את הליחה. פי' מדוחק ההיסק המשקין נפלטין ומטמאין את התנור. ספוג עשוי להכניס לתוכו ולהוציא ואע"פ שבלועים כפלוטים דמי. אגרדמין דפרק ר' ישמעאל (דף נח.) והוי כספוג כיון שבודקין בו את היין:
ונפל לאויר התנור טמא - דמשקין טמאין מטמאין כלי. ואע"פ שהמשקין בלועין לתוך הספוג, כפלוטים דמו, לפי שספוג עשוי להכניס ולהוציא בו:
וכן חתיכה של לפת ושל גמי - הוו כספוג לפי שבגמי בודקין בו את היין והוי גם הוא עשוי להכניס ולהוציא כספוג. ואין הלכה כר' שמעון:
וכן חתיכה של לפת ושל גמי. לשון הר"ב לפי שבגמי בודקין כו'. כך שנוי בתוספתא. ואע"ג דלא נקט בתוספתא אלא גמי. ה"ה והוא הטעם ללפת גס כן. וכך פי' הראב"ד בפ' י"ד מהלכות כלים:
.אין פירוש למשנה זו
שסוף משקה לצאת: הלכך הבלועים חשיבי כפלוטים לפחות נמי שבלעו משקים הרא"ש ז"ל. וז"ל הערוך וכן חתיכה של לפת ושל גמי פי' אם נפלו במים טמאים ושתו ואח"כ נפלו לתנור ע"כ:
יכין
שסוף משקה לצאת: וקמ"ל דלא דיינינן המשקין שבספוג כאילו בלועין בכלי. והרי להראב"ד גם בלוע בכלי מציל אפי' מלהוציא טומאה. דהיינו כשהכלי הבלוע הוא תוך כלי החיצון. אפ"ה הכא שאני. דכיון שהספוג עשוי להכניס ולהוציא. דהיינו שקולטין על ידו משקין וחוזרין וסוחטין אותן. לפיכך נא הו"ל המשקין שבספוג כבלועין רק ככנוסין בעין בכלי. ואין מצילין רק בתוך תוכו. ולהכי הכא שכל הספוג הוא תיך חלול התנור. אין ניצל בתוך תוכו. וכמ"ש לעיל [ספ"ח]. וה"ה בספוג שבלע משקין טהורין. ונפל לתוך אויר תנור טמא. ככנוסין בכלי דמי. ונטמאו המשקין וגם הספוג [כפ"ח מ"ד]. אלא איידי דנקט לעיל מחט וטבעת שנמצאו. דעל כרחך בטמאין מיירי וכמש"ל. נקט נמי הכא ש התנור טהור. והנופל לתוכו טמא. ותו י"ל דרבותא קמ"ל דאע"ג דטומאת משקין לטמא התנור רק מדרבנן הוא. אפ"ה מחמרינן בה בשסופה לצאת:
וכן חתיכה של לפת ושל גמי: שבלעו משקין טמאין. ונפלו לאויר התנור. נמי אין דינן כבלועין רק ככנוסין בכלי. והיינו משום דלפת דרך לסחוט משקין שבו כשיבשלוהו. וגמי נמי הדרך להניחו בחביות שישאב הגמי היין שבחבית בשוליו. ולחזור ולסחטו לתיך כלי אחר. ולהכי הו"ל כעשוי להכניס ולהוציא. והמשקין שנבלעו בתוכו ככנוסין בתוכו דמי:
רבי שמעון מטהר בשני אלו: נ"ל דר"ש לטעמיה [ספ"ד דמכשירין]. וה"נ רבו משקין *) שבספוג וגמי על משקין טמאין שבלעו. משא"כ ספוג אין משקין בגופו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת