משנה כלים כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


כלים פרק כז: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק עשרים ושבעה ("הבגד מיטמא") · >>

פרקי מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

הבגד מטמא משום חמשה שמות.

השק, משום ארבעה.

העור, משום שלשה.

העץ, משום שנים.

וכלי חרס, משום אחד.

כלי חרס מטמא משום כלי קיבול.

כל שאין לו תוך בכלי חרס, אין לו אחוריים.

מוסף עליו העץ, שהוא מטמא משום מושב.

וכן טבלא שאין לה לזבז, בכלי עץ, טמאה.

ובכלי חרס, טהורה.

מוסף עליו העור, שהוא מטמא משום אהלים.

מוסף עליו השק, שהוא מטמא משום אריג.

מוסף עליו הבגד, שהוא מטמא משום שלש על שלש.

משנה ב[עריכה]

הבגד מטמא משום שלשה על שלשה, למדרס.

ומשום שלש על שלש, לטמא מת.

השק ארבעה על ארבעה, העור חמשה על חמשה, מפץ ששה על ששה, שוין למדרס ולטמא מת.

רבי מאיר אומר, השק שייריו ארבעה, ותחילתו משיגמר.

משנה ג[עריכה]

העושה שנים מן הבגד ואחד מן השק, שלשתן מן השק ואחד מן העור, ארבעה מן העור ואחד מן המפץ, טהור.

חמשה מן המפץ ואחד מן העור, ארבעה מן העור ואחד מן השק, שלשה מן השק ואחד מן הבגד, טמא.

זה הכלל, כל שחיבר לו מן החמור ממנו, טמא.

מן הקל ממנו, טהור.

משנה ד[עריכה]

המקצע מכולם טפח על טפח, טמא.

משולי הקופה טפח על טפח, טמא.

מצדדי הקופה, רבי שמעון מטהר.

וחכמים אומרים, המקצע טפח על טפח בכל מקום טמא.

משנה ה[עריכה]

בלויי נפה וכברה שהתקינן לישיבה, רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין עד שיקצע.

כסא של קטן שיש לו רגלים, אף על פי שאין בו גובה טפח, טמא.

חלוק של קטן, רבי אליעזר אומר, כל שהוא.

וחכמים אומרים, עד שיהיה בו כשיעור, ונמדד כפול.

משנה ו[עריכה]

אלו נמדדין כפולין: אמפליא, ופמוליניא, ומכנסים, וכובע, וכיס של פונדיא.

ומטלית שטליה על השפה, אם פשוטה, נמדדת פשוטה.

ואם כפולה, נמדדת כפולה.

משנה ז[עריכה]

הבגד שארג בו שלשה על שלשה, ונטמא מדרס, והשלים עליו את כל [הבגד, ואחר כך נטל] חוט אחד מתחילתו, טהור מן המדרס, אבל טמא מגע מדרס.

נטל חוט אחד מתחלתו, ואחר כך השלים עליו את כל הבגד, טמא מגע מדרס.

משנה ח[עריכה]

וכן בגד שארג בו שלש על שלש, ונטמא טמא מת, והשלים עליו את כל [הבגד, ואחר כך נטל] חוט אחד מתחילתו, טהור מטמא מת, אבל טמא מגע טמא מת.

נטל חוט אחד מתחילתו, ואחר כך השלים עליו את כל הבגד, טהור, מפני שאמרו, שלש על שלש שנתמעט, טהור.

אבל שלשה על שלשה שנתמעט, אף על פי שטהור ממדרס, טמא בכל הטומאות.

משנה ט[עריכה]

סדין שהוא טמא מדרס, ועשאו וילון, טהור מן המדרס, אבל טמא מגע מדרס.

אמר רבי יוסי, וכי באיזה מדרס נגע זה? אלא אם כן נגע בו הזב, טמא במגע הזב.

משנה י[עריכה]

שלשה על שלשה שנחלק, טהור מן המדרס, אבל טמא מגע מדרס.

אמר רבי יוסי, וכי באיזה מדרס נגע זה? אלא אם כן נגע בו הזב, טמא במגע הזב.

משנה יא[עריכה]

שלשה על שלשה, באשפות, בריא וצורר מלח.

בבית, או בריא, או צורר מלח.

כמה מלח יהא צורר, רובע.

רבי יהודה אומר, בדקה.

וחכמים אומרים, בגסה.

אלו ואלו מתכוונים להקל.

רבי שמעון אומר, שוים שלשה על שלשה באשפות לשלש על שלש בבית.

משנה יב[עריכה]

שלשה על שלשה שנקרע, אם נתנו על הכסא ובשרו נוגע בכסא, טהור, ואם לאו, טמא.

שלש על שלש שנמהה ממנה חוט אחד, או שנמצא בו קשר, או שני חוטין מתאימין, טהורה.

שלש על שלש שהשליכה באשפות, טהורה.

החזירה, טמאה.

לעולם השלכתה מטהרתה, וחזרתה מטמאתה, חוץ משל ארגמן ושל זהורית טובה.

רבי אליעזר אומר, אף מטלית חדשה כיוצא בהן.

רבי שמעון אומר, כולן טהורין, לא הוזכרו אלא מפני השבת אבדה.

משנה מנוקדת[עריכה]

פרק כ"ז מנוקד[עריכה]

משנה א: הַבֶּגֶד מִטַּמֵּא מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת. הַשַּׂק, מִשּׁוּם אַרְבָּעָה. הָעוֹר, מִשּׁוּם שְׁלשָׁה. הָעֵץ, מִשּׁוּם שְׁנָיִם. וּכְלִי חֶרֶס, מִשּׁוּם אֶחָד. כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל, כֹּל שֶׁאֵין לוֹ תוֹךְ בִּכְלִי חֶרֶס, אֵין לוֹ אֲחוֹרָיִם. מוּסָף עָלָיו הָעֵץ, שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם מוֹשָׁב. וְכֵן טַבְלָא שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז, בִּכְלִי עֵץ, טְמֵאָה. וּבִכְלִי חֶרֶס, טְהוֹרָה. מוּסָף עָלָיו הָעוֹר, שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם אֹהָלִים. מוּסָף עָלָיו הַשַּׂק, שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם אָרִיג. מוּסָף עָלָיו הַבֶּגֶד, שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ:

משנה ב: הַבֶּגֶד מִטַּמֵּא מִשּׁוּם שְׁלשָׁה עַל שְׁלשָׁה, לַמִּדְרָס. וּמִשּׁוּם שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ, לִטְמֵא מֵת. הַשַּׂק אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, הָעוֹר חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה, מַפָּץ שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה, שָׁוִין לְמִדְרָס וְלִטְמֵא מֵת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַשַּׂק שְׁיָרָיו אַרְבָּעָה, וּתְחִלָּתוֹ מִשֶּׁיִּגָּמֵר:

משנה ג: הָעוֹשֶׂה שְׁנַיִם מִן הַבֶּגֶד וְאֶחָד מִן הַשַּׂק, שְׁלָשְׁתָּן מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הָעוֹר, אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַמַּפָּץ, טָהוֹר. חֲמִשָּׁה מִן הַמַּפָּץ וְאֶחָד מִן הָעוֹר, אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַשַּׂק, שְׁלשָׁה מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הַבֶּגֶד, טָמֵא. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁחִבֵּר לוֹ מִן הֶחָמוּר מִמֶּנּוּ, טָמֵא. מִן הַקַּל מִמֶּנּוּ, טָהוֹר:

משנה ד: הַמְקַצֵּעַ מִכֻּלָם טֶפַח עַל טֶפַח, טָמֵא. מִשּׁוּלֵי הַקְּפָה טֶפַח עַל טֶפַח, טָמֵא. מִצְדָדֵי הַקֻּפָּה, רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַמְקַצֵּעַ טֶפַח עַל טֶפַח בְּכָל מָקוֹם טָמֵא:

משנה ה: בְּלוֹיֵי נָפָה וּכְבָרָה שֶׁהִתְקִינָן לִישִׁיבָה, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין עַד שֶׁיְּקַצֵּעַ. כִּסֵּא שֶׁל קָטָן שֶׁיֶּשׁ לוֹ רַגְלַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גֹבַהּ טֶפַח, טָמֵא. חָלוּק שֶׁל קָטָן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּהְיֶה בוֹ כַשִּׁעוּר, וְנִמְדָּד כָּפוּל:

משנה ו: אֵלּוּ נִמְדָּדִין כְּפוּלִין, אַמְפַּלְיָא, וּפְמוּלִינְיָא, וּמִכְנְסַיִם, וְכוֹבַע, וְכִיס שֶׁל פַּנְדִּיָּא. וּמַטְלִית שֶׁטְּלָיָה עַל הַשָּׂפָה, אִם פְּשׁוּטָה, נִמְדֶּדֶת פְּשׁוּטָה. וְאִם כְּפוּלָה, נִמְדֶּדֶת כְּפוּלָה:

משנה ז: הַבֶּגֶד שֶׁאָרַג בּוֹ שְׁלשָׁה עַל שְׁלשָׁה, וְנִטְמָא מִדְרָס, וְהִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל (הַבֶּגֶד, וְאַחַר כָּךְ נָטַל) חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס. נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד, טָמֵא מַגַּע מִדְרָס:

משנה ח: וְכֵן בֶּגֶד שֶׁאָרַג בּוֹ שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ, וְנִטְמָא טְמֵא מֵת, וְהִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל (הַבֶּגֶד, וְאַחַר כָּךְ נָטַל) חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, טָהוֹר מִטְּמֵא מֵת, אֲבָל טָמֵא מַגַּע טְמֵא מֵת. נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִשִׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד, טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ שֶׁנִּתְמָעַט, טָהוֹר. אֲבָל שְׁלשָׁה עַל שְׁלשָׁה שֶׁנִּתְמָעַט, אַף עַל פִּי שֶׁטָּהוֹר מִמִּדְרָס, טָמֵא בְכָל הַטֻּמְאוֹת:

משנה ט: סָּדִין שֶׁהוּא טָמֵא מִדְרָס, וַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן, טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְכִי בְאֵיזֶה מִדְרָס נָגַע זֶה, אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע בּוֹ הַזָּב, טָמֵא בְּמַגַּע הַזָּב:

משנה י: שְׁלשָׁה עַל שְׁלשָׁה שֶׁנֶּחֱלַק, טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְכִי בְאֵיזֶה מִדְרָס נָגַע זֶה, אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע בּוֹ הַזָּב, טָמֵא מַגַּע הַזָּב:

משנה י"א: שְׁלשָׁה עַל שְׁלשָׁה, בָּאַשְׁפוֹת, בָּרִיא וְצוֹרֵר מֶלַח. בַּבַּיִת, אוֹ בָרִיא, אוֹ צוֹרֵר מֶלַח. כַּמָּה מֶלַח יְהֵא צוֹרֵר, רֹבַע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּדַּקָּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בַּגַּסָּה. אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְכַּוְּנִים לְהָקֵל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שָׁוִים שְׁלשָׁה עַל שְׁלשָׁה בָּאַשְׁפּוֹת לְשָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ בַּבָּיִת:

משנה י"ב: שְׁלשָׁה עַל שְׁלשָׁה שֶׁנִּקְרַע, אִם נְתָנוֹ עַל הַכִּסֵּא וּבְשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בַּכִּסֵּא, טָהוֹר, וְאִם לָאו, טָמֵא. שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ שֶׁנִּמְהָה מִמֶּנָּה חוּט אֶחָד, אוֹ שֶׁנִּמְצָא בוֹ קֶשֶׁר, אוֹ שְׁנֵי חוּטִין מַתְאִימִין, טְהוֹרָה. שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ שֶׁהִשְׁלִיכָהּ בָּאַשְׁפּוֹת, טְהוֹרָה. הֶחֱזִירָהּ, טְמֵאָה. לְעוֹלָם הַשְׁלָכָתָהּ מְטַהֲרַתָּה, וַחֲזָרָתָהּ מְטַמְּאַתָּה, חוּץ מִשֶּׁל אַרְגָּמָן וְשֶׁל זְהוֹרִית טוֹבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף מַטְלִית חֲדָשָׁה כַּיּוֹצֵא בָהֶן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֻּלָּן טְהוֹרִין, לֹא הֻזְכְּרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי הֲשָׁבַת אֲבֵדָה:

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) הבגד מיטמא משום חמישה שמות השק משום ארבעה העור משום שלשה העץ משום שנים וכלי חרס משום אחד כלי חרס מיטמא משום כלי קיבול כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים מוסף עליו העץ שהוא מיטמא משום מושב וכן טבלה שאין לה לזביז בכלי עץ טמאה בכלי חרס טהורה מוסף עליו העור שהוא מיטמא משום אוהלים מוסף עליו השק שהוא מיטמא משום אריג מוסף עליו הבגד שהוא מיטמא משום שלש על שלש.

(ב) הבגד מיטמא משום שלשה על שלשה למדרס ומשום שלש על שלש לטמא מת השק משום ארבעה על ארבעה העור משום חמישה על חמישה מפץ משום שישה על שישה שווין למדרס ולטמא מת רבי מאיר אומר השק שיריו ארבעה ותחילתו משייגמר.

(ג) העושה שנים מן הבגד ואחד מן השק שלשה מן השק ואחד מן העור ארבעה מן העור ואחד מן המפץ טהור חמישה מן המפץ ואחד מן העור ארבעה מן העור ואחד מן השק שלשה מן השק ואחד מן הבגד טמא זה הכלל כל שחיבר לו מן החמור ממנו טמא מן הקל ממנו טהור.

(ד) המקצע מכלן טפח על טפח טמא משולי הקופה טפח על טפח טמא מצדדי הקופה רבי שמעון מטהר וחכמים אומרין המקצע טפח על טפח מכל מקום טמא.

(ה) בלויי נפה וכברה שהתקינן לישיבה רבי עקיבה מטמא וחכמים מטהרין עד שיקצע כיסא של קטן שיש לו רגלים אף על פי שאין בו גובה טפח טמא חלוק של קטן רבי אליעזר אומר כל שהוא וחכמים אומרים עד שיהא בו כשעור ונמדד כפול.

(ו) אלו נמדדין כפולין אמפליה ופימלניה ומכנסיים וכובע וכיס של פונדה ומטלית שטליה על השפה אם פשוטה נמדדת פשוטה ואם כפולה נמדדת כפולה.

(ז) הבגד שארג בו שלשה על שלשה ונטמא מדרס והשלים עליו את כל הבגד ניטל חוט אחד מתחילתו טהר מן המדרס אבל טמא מגע מדרס ניטל חוט אחד מתחילתו ואחר כך השלים עליו את כל הבגד טמא מגע מדרס.

(ח) וכן בגד שארג בו שלש על שלש נטמא טמא מת השלים עליו את כל הבגד ניטל חוט אחד מתחילתו טהור מטמא מת אבל טמא מגע טמא מת ניטל חוט אחד מתחילתו ואחר כך השלים עליו את כל הבגד טהור מפני שאמרו שלש על שלש שנתמעטה טהורה אבל שלשה על שלשה שנתמעט אף על פי שטהר מן המדרס טמא בכל הטומאות.

(ט) סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון טהר מן המדרס אבל טמא מגע מדרס אמר רבי יוסי וכי באיזה מדרס נגע זה אלא אם כן נגע בו הזב ייטמא במגע הזב.

(י) שלשה על שלשה שנחלק טהר מן המדרס אבל טמא מגע מדרס אמר רבי יוסי וכי באיזה מדרס נגע זה אלא אם כן נגע בו הזב טמא במגע הזב.

(יא) שלשה על שלשה באשפות בריא וצורר מלח בבית או בריא או צורר מלח כמה מלח יהא צורר רובע רבי יהודה אומר דקה וחכמים אומרין גסה אלו ואלו מתכוונין להקל רבי שמעון אומר שווין שלשה על שלשה באשפות לשלש על שלש בבית.

(יב) שלשה על שלשה שנקרע אם נותנו על הכיסא ובשרו נוגע בכיסא טהור ואם לאו טמא שלש על שלש שנמהה ממנה חוט אחד או שנמצא בה קשר או שני חוטין מתאימין טהורה שלש על שלש שהשליכה על האשפות טהורה החזירה טמאה לעולם השלכתה מטהרתה והחזרתה מטמאתה חוץ משל ארגמן ושל זהורית טובה רבי אליעזר אומר אף מטלית חדשה כיוצא בהן רבי שמעון אומר כלן טהורין לא הוזכרו אלא מפני השב אבידה.

פירושים[עריכה]