משנה כלים כז
כלים פרק כז', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק עשרים ושבעה ("הבגד מיטמא") · >>
פרקי מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
הבגד מטמא משום חמשה שמות.
השק, משום ארבעה.
העור, משום שלשה.
העץ, משום שנים.
וכלי חרס, משום אחד.
כלי חרס מטמא משום כלי קיבול.
כל שאין לו תוך בכלי חרס, אין לו אחוריים.
מוסף עליו העץ, שהוא מטמא משום מושב.
וכן טבלא שאין לה לזבז, בכלי עץ, טמאה.
ובכלי חרס, טהורה.
מוסף עליו העור, שהוא מטמא משום אהלים.
מוסף עליו השק, שהוא מטמא משום אריג.
מוסף עליו הבגד, שהוא מטמא משום שלש על שלש.
משנה ב
הבגד מטמא משום שלשה על שלשה, למדרס.
ומשום שלש על שלש, לטמא מת.
השק ארבעה על ארבעה, העור חמשה על חמשה, מפץ ששה על ששה, שוין למדרס ולטמא מת.
רבי מאיר אומר, השק שייריו ארבעה, ותחילתו משיגמר.
משנה ג
העושה שנים מן הבגד ואחד מן השק, שלשתן מן השק ואחד מן העור, ארבעה מן העור ואחד מן המפץ, טהור.
חמשה מן המפץ ואחד מן העור, ארבעה מן העור ואחד מן השק, שלשה מן השק ואחד מן הבגד, טמא.
זה הכלל, כל שחיבר לו מן החמור ממנו, טמא.
מן הקל ממנו, טהור.
משנה ד
המקצע מכולם טפח על טפח, טמא.
משולי הקופה טפח על טפח, טמא.
מצדדי הקופה, רבי שמעון מטהר.
וחכמים אומרים, המקצע טפח על טפח בכל מקום טמא.
משנה ה
בלויי נפה וכברה שהתקינן לישיבה, רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין עד שיקצע.
כסא של קטן שיש לו רגלים, אף על פי שאין בו גובה טפח, טמא.
חלוק של קטן, רבי אליעזר אומר, כל שהוא.
וחכמים אומרים, עד שיהיה בו כשיעור, ונמדד כפול.
משנה ו
אלו נמדדין כפולין: אמפליא, ופמוליניא, ומכנסים, וכובע, וכיס של פונדיא.
ומטלית שטליה על השפה, אם פשוטה, נמדדת פשוטה.
ואם כפולה, נמדדת כפולה.
משנה ז
הבגד שארג בו שלשה על שלשה, ונטמא מדרס, והשלים עליו את כל [הבגד, ואחר כך נטל] חוט אחד מתחילתו, טהור מן המדרס, אבל טמא מגע מדרס.
נטל חוט אחד מתחלתו, ואחר כך השלים עליו את כל הבגד, טמא מגע מדרס.
משנה ח
וכן בגד שארג בו שלש על שלש, ונטמא טמא מת, והשלים עליו את כל [הבגד, ואחר כך נטל] חוט אחד מתחילתו, טהור מטמא מת, אבל טמא מגע טמא מת.
נטל חוט אחד מתחילתו, ואחר כך השלים עליו את כל הבגד, טהור, מפני שאמרו, שלש על שלש שנתמעט, טהור.
אבל שלשה על שלשה שנתמעט, אף על פי שטהור ממדרס, טמא בכל הטומאות.
משנה ט
סדין שהוא טמא מדרס, ועשאו וילון, טהור מן המדרס, אבל טמא מגע מדרס.
אמר רבי יוסי, וכי באיזה מדרס נגע זה? אלא אם כן נגע בו הזב, טמא במגע הזב.
משנה י
שלשה על שלשה שנחלק, טהור מן המדרס, אבל טמא מגע מדרס.
אמר רבי יוסי, וכי באיזה מדרס נגע זה? אלא אם כן נגע בו הזב, טמא במגע הזב.
משנה יא
שלשה על שלשה, באשפות, בריא וצורר מלח.
בבית, או בריא, או צורר מלח.
כמה מלח יהא צורר, רובע.
רבי יהודה אומר, בדקה.
וחכמים אומרים, בגסה.
אלו ואלו מתכוונים להקל.
רבי שמעון אומר, שוים שלשה על שלשה באשפות לשלש על שלש בבית.
משנה יב
שלשה על שלשה שנקרע, אם נתנו על הכסא ובשרו נוגע בכסא, טהור, ואם לאו, טמא.
שלש על שלש שנמהה ממנה חוט אחד, או שנמצא בו קשר, או שני חוטין מתאימין, טהורה.
שלש על שלש שהשליכה באשפות, טהורה.
החזירה, טמאה.
לעולם השלכתה מטהרתה, וחזרתה מטמאתה, חוץ משל ארגמן ושל זהורית טובה.
רבי אליעזר אומר, אף מטלית חדשה כיוצא בהן.
רבי שמעון אומר, כולן טהורין, לא הוזכרו אלא מפני השבת אבדה.
- הַשַּׂק, מִשּׁוּם אַרְבָּעָה;
- הָעוֹר, מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה;
- הָעֵץ, מִשּׁוּם שְׁנַיִם;
- וּכְלִי חֶרֶס, מִשּׁוּם אֶחָד.
- כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל.
- כֹּל שֶׁאֵין לוֹ תּוֹךְ בִּכְלִי חֶרֶס, אֵין לוֹ אֲחוֹרַיִם.
- מוּסָף עָלָיו הָעֵץ,
- שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם מוֹשָׁב.
- וְכֵן טַבְלָא שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז,
- בִּכְלִי עֵץ, טְמֵאָה;
- וּבִכְלִי חֶרֶס, טְהוֹרָה.
- מוּסָף עָלָיו הָעוֹר,
- שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם אֹהָלִים.
- מוּסָף עָלָיו הַשַּׂק,
- שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם אָרִיג.
- מוּסָף עָלָיו הַבֶּגֶד,
- שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ:
- מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה, לַמִּדְרָס;
- וּמִשּׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ, לִטְמֵא מֵת.
- מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה, לַמִּדְרָס;
- הַשַּׂק אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה,
- הָעוֹר חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה,
- מַפָּץ שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה;
- שָׁוִין לְמִדְרָס וְלִטְמֵא מֵת.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- הַשַּׂק
- שְׁיָרָיו אַרְבָּעָה,
- וּתְחִלָּתוֹ מִשֶּׁיִּגָּמֵר:
- הַשַּׂק
- שְׁלָשְׁתָּן מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הָעוֹר,
- אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַמַּפָּץ,
- טָהוֹר.
- חֲמִשָּׁה מִן הַמַּפָּץ וְאֶחָד מִן הָעוֹר,
- אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַשַּׂק,
- שְׁלֹשָׁה מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הַבֶּגֶד,
- טָמֵא.
- זֶה הַכְּלָל:
- כֹּל שֶׁחִבֵּר לוֹ מִן הֶחָמוּר מִמֶּנּוּ, טָמֵא;
- מִן הַקַּל מִמֶּנּוּ, טָהוֹר:
- כֹּל שֶׁחִבֵּר לוֹ מִן הֶחָמוּר מִמֶּנּוּ, טָמֵא;
- טָמֵא.
- מִשּׁוּלֵי הַקְּפָה טֶפַח עַל טֶפַח,
- טָמֵא.
- מִצְדָדֵי הַקֻּפָּה,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- הַמְּקַצֵּעַ טֶפַח עַל טֶפַח בְּכָל מָקוֹם, טָמֵא:
- רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא;
- וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין,
- עַד שֶׁיְּקַצֵּעַ.
- כִּסֵּא שֶׁל קָטָן שֶׁיֶּשׁ לוֹ רַגְלַיִם,
- אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גֹבַהּ טֶפַח,
- טָמֵא.
- אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גֹבַהּ טֶפַח,
- חָלוּק שֶׁל קָטָן,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- כָּל שֶׁהוּא;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- עַד שֶׁיִּהְיֶה בוֹ כַשִּׁעוּר;
- וְנִמְדָּד כָּפוּל:
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אַמְפַּלְיָא, וּפְמוּלִינְיָא,
- וּמִכְנְסַיִם, וְכוֹבַע,
- וְכִיס שֶׁל פַּנְדִּיָּא.
- וּמַטְלִית שֶׁטְּלָיָה עַל הַשָּׂפָה,
- אִם פְּשׁוּטָה, נִמְדֶּדֶת פְּשׁוּטָה;
- וְאִם כְּפוּלָה, נִמְדֶּדֶת כְּפוּלָה:
- אִם פְּשׁוּטָה, נִמְדֶּדֶת פְּשׁוּטָה;
- וְנִטְמָא מִדְרָס,
- וְהִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד,
- וְאַחַר כָּךְ נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ,
- טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס,
- אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס.
- נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ,
- וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד,
- טָמֵא מַגַּע מִדְרָס:
- וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד,
- וְנִטְמָא טְמֵא מֵת,
- וְהִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד,
- וְאַחַר כָּךְ נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ,
- טָהוֹר מִטְּמֵא מֵת,
- אֲבָל טָמֵא מַגַּע טְמֵא מֵת.
- נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ,
- וְאַחַר כָּךְ הִשִׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד,
- טָהוֹר;
- מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ:
- שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁנִּתְמָעַט, טָהוֹר.
- וְאַחַר כָּךְ הִשִׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד,
- אֲבָל שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּתְמָעַט,
- אַף עַל פִּי שֶׁטָּהוֹר מִמִּדְרָס,
- טָמֵא בְכָל הַטֻּמְאוֹת:
- אַף עַל פִּי שֶׁטָּהוֹר מִמִּדְרָס,
- וַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן,
- טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס,
- אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס.
- וַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן,
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- וְכִי בְאֵיזֶה מִדְרָס נָגַע זֶה?
- אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע בּוֹ הַזָּב,
- טָמֵא בְּמַגַּע הַזָּב:
- טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס,
- אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס.
- טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס,
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- וְכִי בְאֵיזֶה מִדְרָס נָגַע זֶה?
- אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע בּוֹ הַזָּב,
- טָמֵא מַגַּע הַזָּב:
- בָּאַשְׁפוֹת,
- בָּרִיא וְצוֹרֵר מֶלַח;
- בַּבַּיִת,
- אוֹ בָּרִיא,
- אוֹ צוֹרֵר מֶלַח.
- בָּאַשְׁפוֹת,
- כַּמָּה מֶלַח יְהֵא צוֹרֵר?
- רֹבַע.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּדַּקָּה;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּגַּסָּה.
- אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְכַּוְּנִים לְהָקֵל.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- שָׁוִים שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה בָּאַשְׁפּוֹת
- לְשָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ בַּבַּיִת:
- שָׁוִים שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה בָּאַשְׁפּוֹת
- אִם נְתָנוֹ עַל הַכִּסֵּא
- וּבְשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בַּכִּסֵּא,
- טָהוֹר;
- וְאִם לָאו,
- טָמֵא.
- וּבְשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בַּכִּסֵּא,
- שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ
- שֶׁנִּמְהָה מִמֶּנָּה חוּט אֶחָד,
- אוֹ שֶׁנִּמְצָא בּוֹ קֶשֶׁר,
- אוֹ שְׁנֵי חוּטִין מַתְאִימִין,
- טְהוֹרָה.
- שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁהִשְׁלִיכָהּ בָּאַשְׁפּוֹת,
- טְהוֹרָה;
- הֶחֱזִירָהּ,
- טְמֵאָה.
- לְעוֹלָם הַשְׁלָכָתָהּ מְטַהֲרַתָּה,
- וַחֲזָרָתָהּ מְטַמְּאַתָּה,
- חוּץ מִשֶּׁל אַרְגָּמָן
- וְשֶׁל זְהוֹרִית טוֹבָה.
- וַחֲזָרָתָהּ מְטַמְּאַתָּה,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אַף מַטְלִית חֲדָשָׁה כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- כֻּלָּן טְהוֹרִין;
- לֹא הֻזְכְּרוּ
- אֶלָּא מִפְּנֵי הֲשָׁבַת אֲבֵדָה:
נוסח הרמב"ם
(א) הבגד - מיטמא משום חמישה שמות.
- השק - משום ארבעה.
- העור - משום שלשה.
- העץ - משום שנים.
- וכלי חרס - משום אחד.
- כלי חרס - מיטמא משום כלי קיבול.
- כל שאין לו תוך בכלי חרס - אין לו אחוריים.
- מוסף עליו העץ - שהוא מיטמא משום מושב.
- וכן טבלה שאין לה לזביז -
- בכלי עץ - טמאה,
- בכלי חרס - טהורה.
- וכן טבלה שאין לה לזביז -
- מוסף עליו העור - שהוא מיטמא משום אוהלים.
- מוסף עליו השק - שהוא מיטמא משום אריג.
- מוסף עליו הבגד - שהוא מיטמא משום שלש על שלש.
(ב) הבגד מיטמא - משום שלשה על שלשה למדרס,
- ומשום שלש על שלש לטמא מת.
- השק - משום ארבעה על ארבעה.
- העור - משום חמישה על חמישה.
- מפץ - משום שישה על שישה.
- שווין - למדרס, ולטמא מת.
- רבי מאיר אומר: השק - שיריו ארבעה, ותחילתו משיגמר.
(ג) העושה -
- שנים מן הבגד ואחד מן השק,
- שלשה מן השק ואחד מן העור,
- ארבעה מן העור ואחד מן המפץ - טהור.
- חמישה מן המפץ ואחד מן העור,
- ארבעה מן העור ואחד מן השק,
- שלשה מן השק ואחד מן הבגד - טמא.
- זה הכלל -
- כל שחיבר לו מן החמור ממנו - טמא,
- מן הקל ממנו - טהור.
(ד) המקצע -
- מכולן טפח על טפח - טמא.
- משולי הקופה טפח על טפח - טמא.
- מצדדי הקופה - רבי שמעון מטהר.
- וחכמים אומרין: המקצע טפח על טפח מכל מקום - טמא.
(ה) בלויי נפה וכברה שהתקינן לישיבה -
- רבי עקיבה - מטמא.
- וחכמים - מטהרין, עד שיקצע.
- כיסא של קטן שיש לו רגלים -
- אף על פי שאין בו גובה טפח - טמא.
- חלוק של קטן -
- רבי אליעזר אומר: כל שהוא.
- וחכמים אומרים: עד שיהא בו כשעור, ונמדד כפול.
(ו) אלו נמדדין כפולין -
- אמפליה, ופימלניה,
- ומכנסיים, וכובע,
- וכיס של פונדה.
- ומטלית שטליה על השפה -
- אם פשוטה - נמדדת פשוטה,
- ואם כפולה - נמדדת כפולה.
(ז) הבגד שארג בו שלשה על שלשה, ונטמא מדרס,
- והשלים עליו את כל הבגד -
- ניטל חוט אחד מתחילתו - טהר מן המדרס, אבל טמא מגע מדרס.
- ניטל חוט אחד מתחילתו, ואחר כך השלים עליו את כל הבגד - טמא מגע מדרס.
(ח) וכן בגד שארג בו שלש על שלש, נטמא טמא מת,
- השלים עליו את כל הבגד -
- ניטל חוט אחד מתחילתו - טהור מטמא מת, אבל טמא מגע טמא מת.
- ניטל חוט אחד מתחילתו, ואחר כך השלים עליו את כל הבגד - טהור.
- מפני שאמרו: שלש על שלש שנתמעטה - טהורה.
- אבל שלשה על שלשה שנתמעט, אף על פי שטהר מן המדרס - טמא בכל הטומאות.
(ט) סדין שהוא טמא מדרס, ועשאו וילון -
- טהר מן המדרס, אבל טמא מגע מדרס.
- אמר רבי יוסי: וכי באיזה מדרס נגע זה?
- אלא אם כן נגע בו הזב - יטמא במגע הזב.
(י) שלשה על שלשה שנחלק -
- טהר מן המדרס, אבל טמא מגע מדרס.
- אמר רבי יוסי: וכי באיזה מדרס נגע זה?
- אלא אם כן נגע בו הזב - טמא במגע הזב.
(יא) שלשה על שלשה -
- באשפות - בריא, וצורר מלח.
- בבית - או בריא, או צורר מלח.
- כמה מלח יהא צורר? - רובע.
- רבי יהודה אומר: דקה.
- וחכמים אומרין: גסה.
- אלו ואלו - מתכוונין להקל.
- רבי שמעון אומר:
- שווין שלשה על שלשה באשפות - לשלש על שלש בבית.
(יב) שלשה על שלשה שנקרע -
- אם נותנו על הכיסא, ובשרו נוגע בכיסא - טהור,
- ואם לאו - טמא.
- שלש על שלש -
- שנמהה ממנה חוט אחד,
- או שנמצא בה קשר, או שני חוטין מתאימין - טהורה.
- שלש על שלש -
- שהשליכה על האשפות - טהורה.
- החזירה - טמאה.
- לעולם, השלכתה מטהרתה - והחזרתה מטמאתה,
- חוץ משל ארגמן, ושל זהורית טובה.
- רבי אליעזר אומר: אף מטלית חדשה, כיוצא בהן.
- רבי שמעון אומר: כולן - טהורין,
- לא הוזכרו - אלא מפני השב אבידה.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה כלים, פרק כ"ז:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב