עיקר תוי"ט על כלים כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה כלים כז: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) תימא, איך הבגד יקבל בו שמן והר"מ לא כתב כן על הבגד עצמו, אלא הביא ראיה ששיעור הקבול בכל שהוא מסוף פרק י"ז דתני לקבל שמן, ואמשחזת נשנה שם:

(ב) (על הברטנורא) וא"ת, כל שהוא למה טמא, הא בעינן שיטלטל מלא וריקן דומיא דשק. וי"ל דראוי לכוף ולקפל וליקח בו מרגלית או מחט. וא"ת א"כ פשוטי כלי עור אמאי טהורים הרי ראוין לקבל בו כל שהוא כמו הכא. י"ל דמיירי בעור שלוק שהוא קשה. תוספ'. ועתוי"ט:

(ג) (על הברטנורא) כדיליף ליה בספרא. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) ותימה, מאי חידוש הוא זה, כיון דאפילו מקום תשמיש שלו טהור. ונראה, דמיירי באחוריים שיש להם תוך, כגון במקום חקק בית מושבם כעין ההוא דלעיל פ"ב, דהאי כיון דמפניו אין לו תוך, אחוריו טהורין אע"פ שיש להן תוך. הר"ש. ותימה שכלל כזה נשנה שם פ"ב מ"ג ופרשוהו שם בענין אחר. ועתוי"ט:

(ב)

.אין פירוש למשנה זו

(ג)

(ה) (על המשנה) טהור. מן המדרס. הר"מ. והר"ש כתב, דאפילו במת טהור אם נגע בשק ולא בבגד. ואם נגע בבגד, הבגד טמא והשק טהור:

(ו) (על הברטנורא) אבל מתוך הכלל דאתא לרבויי, משמע דלאו דוקא כסדר הזה. תוספ'. אלא דאשכחן זה הכלל דלא אתי לרבויי:

(ז) (על הברטנורא) ועירוב פירושים הן, דמתחילה מפרש מאיזה מהן שיקצע כלומר מאיזה אחד שיקצע, ואח"כ מפרש דאינו וכו' משני מינים, דהיינו שיקצע ויחבר משני מינים או מיותר כשיהיו ביחד טפח על טפח. ושני הפירושים כתבם רש"י סוכה דף י"ז, וכתב, שפירוש הראשון עיקר. וכ"כ התוספ' והר"מ:

(ד)

(ח) (על הברטנורא) כלומר, ולא למשכב. לפי שהוא ראוי למושב בחשבו אותו, וא"א לשכב עליו. הר"מ:

(ט) (על הברטנורא) כנגד בית מושב האדם. רש"י:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(י) (על המשנה) נמדדין. אם ג' על ג' לטמא מת, או שלשה על שלשה למדרס. הר"מ:

(יא) (על ה) וכן הוא גירסת הר"מ. ופירש בו כפירוש השני של הר"ב רריש פרק כ"ט. ומסיים, ובו כיסים קטנים ישימו מעות בתוכן כו' וכל אחד יקרא כיס של פנדא:

(ז)

.אין פירוש למשנה זו

(ח)

.אין פירוש למשנה זו

(ט)

(יב) (על הברטנורא) דאל"כ אין לו עליו תורת כלי:

(י)

(יג) (על המשנה) טמא כו'. והא דכתב הר"ב בפרק י"א דזבחים משנה ה' דבגד שקרעו ברובו טהור לגמרי מדאורייתא, פירשו, דההוא בבגד כלי, וכשנקרע אזיל שם כלי מיניה טהור לגמרי, אבל הכא מיירי בחתיכת בגד דעלמא ואין שם כלי עליו, ולא טהור לגמרי כו'. תוספ'. וטעמא דת"ק דהכא דטומאת בית הסתרים מטמא. ועתוי"ט:

(יד) (על הברטנורא) כיון שיש באביהן כדי לטמא והכי נמי לא פליג ר' יוסי במטה שנשברה בפרק י"ח משנה ו', ובסנדל שנפסק בפרק כ"ו משנה ד'. ועתוי"ט:

(יא)

(טו) (על המשנה) וצורר כו'. ולא תקרע בעת שיצורו בו המלח ויהדקו אותו כמו שיקרה בבגד הבלוי. הר"מ:

(טז) (על המשנה) או כו'. וקשה, אם אינו בריא היאך יצרור מלח. ולשון הר"מ, אם שתהיה בריאה אע"פ שאינה חזקה באופן שתהא ראויה לצור בה, או שתהא חזקה אע"פ שתהיה קרועה. ע"כ. והשתא מה שכתב הר"ב ברישא וחזק, לא אדלעיל קאי לפרש ובריא, אלא אשלפניו וראוי לצרור בו קאי: