מלאכת שלמה על כלים כז

<< · מלאכת שלמה · על כלים · כז · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

בפי' ר"ע ז"ל. או בית קבול שעוה שיעורו בכל שהוא משום מושב דאם נטמא במדרס הזב וכו' והכל לשון אחד. עוד צ"ל שם ואם נעשה אהל למת כדכתיב והזה על האהל אין טמא בפחות מטפח על טפח דהא אין אהל חשוב בפחות מטפח ואם הוא אבנט וכו'. עוד צ"ל שם וכל שאר טומאות כגון טומאת מת ושרץ ונגעים אין בגד וכו':

משום ד' שמות:    דשיעור ג' אצבעות על ג' אצבעות אין בו לפי שאין השק חשוב בשיעור קטן כזה:

העור משום שלשה:    דלית ביה גמי משום אריג דאפי' עשה מן העור רצועות דקות וארגן אין בו טומאה כמו שפי' בסמוך ר"ע ז"ל:

וכן טבלא שאין לה לזבז בכלי עץ טמא:    מדרבנן כמו שכתבתי לעיל רפכ"ב:

משנה ב

ומשום שלש על שלש לטמא מת:    גרסי' דאצבעות לשון נקבה וטפחים לשון זכר. ומצאתי שהגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל השק משום ד' על ד' העור משום חמשה על חמשה מפץ משום ששה על ששה שוין וכו':

ותחלתו משיגמור:    אית דגרסי משיגמר. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ומשום שלש על שלש לטמא מת על כרחך בעשירים מיירי דאי בעניים הא תנן לקמן פכ"ח בגדי עניים אע"פ שאין בהם שלש על שלש ותימה לפר"ש דהתם ותירץ ר"ת דהתם מיירי במדרס ויש לחלק בין עניים לעשירים ויש גירסא לקמן פכ"ח אע"פ שאין בהם שלש על שלש ומיירי בטלית שבלה דגרסי' בתוספתא דכלים פכ"ד טלית של עני שבלה אם היו רוב שפתותיה קיימות אע"פ שאין בה שלש על שלש טמאות וההיא דכירה ועירובין מיירי בטלית שבלה ודוק עד כאן:

משנה ג

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

משנה ד

המקצע מכולם וכו':    וכתבו תוס' ז"ל שם בשבת דדוקא אם ייחדן לכך ועשה מהן טלאי הוא דטמא בטפח על טפח דמלת הואיל וראוי לטלות ע"ג חמור דקאמר בגמ' דסוכה לאו דוקא:

בפי' ר"ע ז"ל. והמתקן מאחד מכילן טפח על טפח כדי לישב עליו טמא מושב ע"כ. אמר המלקט אבל אינו מטמא משום משכב אא"כ קיצע שלשה ולאחיזה כל שהוא [וע' בכ"מ שכ' לדעת הר"מ דהאי כ"ש אינו אלא בערך שאר השיעורים אבל צריך שלא יהא פחות מג' אצבעות ע"כ]:

וחכמים אומרים המקצע טפח על טפח מכל מקום טמא:    כך הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:

משנה ה

אע"פ שאין בו גובה טפח טמא:    כך הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:

עד שיהיה בו כשיעור:    פי' בערוך עד שיהא באורך החלוק שראוי ללבוש נער ונמדד כפול ע"כ ולשון הרמב"ם ז"ל שם פכ"ג חלוק של קטן אינו מיתטמא במדרס עד שיהיה בו כשיעור שלשה טפחים על שלשה טפחים ונמדד כפול כברייתו ע"כ:

משנה ו

כפולין:    פי' שני שפי' בו ר"ע ז"ל. הוא מלל דתנן לקמן פכ"ח סי' ז' כפירוש השני שפי' שם גבי פלוגתא דמלל:

ופימליניא:    כך הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:

וכיס של פונדא:    גם זה הגיהו בלתי יו"ד:

ומטלית שטלייה על השפה:    חתיכת בגד שתפרה על שפת החלוק וקודם שתפרה כפלה נמדדת דאי אחר שתפרה בשפת החלוק אין לה טומאה בפני עצמה אלא עם החלוק. הרא"ש ז"ל:

משנה ז

ונטמא מדרס והשלים עליו את בל הבגד כל הבגד טמא מדרס ניטל חוט אחד וכו':    כך צ"ל:

טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס:    מידי דהוה אמטה דלעיל פי"ח ואסנדל דלעיל פכ"ו. ומצאתי שהגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל טהר מן המדרס ומחק הוי"ו וכן בכוליה פירקין גם כששונה טהור מטמא מת הגיה טהר בלי וי"ו. גם ה"ר יהוסף ז"ל הגיה כן. גם ברישא דמתני' ונטמא מדרס והשלים עליו את כל הבגד ניטל חוט אחד מתחלתו טהר וכו' וכ' כן מצאתי וגם במתני' דבסמוך כן הגיה שלא הוסיף מלות רק מחק מלות ואחר כך ומלת השלים הגיה והשלים בוי"ו:

בפי' ר"ע ז"ל. דהאי תנא ס"ל בגד שלשה על שלשה שנחלק וכו'. ודלא כר' יוסי:

משנה ח

ונטמא טמא מת והשלים עליו את כל הבגד כל הבגד טמא טמא מת ניטל חוט אחד וכו':    כך צ"ל:

מפני שאמרו שלש על שלש שנתמעטה וכו':    כך צ"ל:

אע"פ שטהר מן המדרס טמא בכל הטומאות:    כך מ"מ:

משנה ט

סדין שהוא טמא מדרס וכו':    בגמ' במנחות פ' הקומץ רבא ד' כ"ד אלא דמשמע דההיא דהתם במנחות ברייתא היא דבעי לאוכוחי מינה דלא אמרי' שבע לה טומאה דהאמר ר' יוסי אלא שאם נגע בו הזב טמא במגע הזב ומשמע דאפי' נגע בו הזב אחר שנטמא מדרס חלה עליו טומאת מגע להאי עניינא שכשיעשנו וילון ויטהר מן המדרס תחול עליו טומאת מגע ולא אמרי' הא שבע ליה טומאת מדרס ודחי ממאי דהאי שאם נגע בו הזב לבתר מדרס דלמא מקמי מדרס נגע בו ואח"כ דרס עליו דלא שייך למימר הא שבע ליה משום דטומאה אחרונה חמורה מן הראשונה וחלה עליה אלא מסיפא דייקי' דלא אמרי' שבע ליה טומאה דקתני סיפא מודה ר' יוסי בשני סדינין המקופלים ומונחין זה על גב זה וישב זב עליהם שהעליון טמא מדרס והתחתון טמא מדרס ומגע מדרס משום דנגע בעליון ונפקא מינה שכשיעשנו לתחתון וילון ויטהר מן המדרס עדיין יהא טמא מגע מדרס ולא אמרינן הא שבע ליה טומאת מדרס החמורה כדקיימא לן שאפי' עשר מצעות תחת הזב כולן טמאות מדרס ולא תחול עליו טומאת מגע לכשיעשנו וילון ע"כ [עי' בס' ח"נ שכ' וז"ל תימה לפ"ז אמאי לא מייתי ברישא מתני' דידן איברא שמדברי התוס' בשבת דנ"ח משמע קצת דס"ל ג"כ שהיא ברייתא אבל בפ' בהמה המקשה כתבו שהיא מתני' וצריך לדחוק ולומר דה"ק אלא מסיפא דתני עלה בברייתא ועי' ברדב"ז ח"א סי' ל"ג.]:

ועשאו וילון:    ועשאו בלן כתוב בספרים וטעות סופר הוא ושמא דרך בלן לעשות ממנו וילון. הר"ש ז"ל:

משנה י

שלשה על שלשה שנחלק כו':    בחולין פ' בהמה המקשה (חולין ד' עב) כתבו תוס' ז"ל טהור מן המדרס מתחלה כשנטמא מדרס צריך לומר דהיה שם פשוטי כלי עץ מפסיק בין רגלו לבגד דאי אין שם פשוטי כלי עץ לא הוה פליג ר' יוסי דהא בא לו מדרס ומגע זב ביחד אם היה יחף או מדרס ומגע מדרס אם היה נעול וכשבא בבת אחת מודה ר' יוסי כדמשמע בהקומץ רבא. אלא שאם נגע בו הזב וכו'. שנגע בו מקמי מדרס איירי או שיחף דרס דהו"ל מדרס ומגע זב בבת אחת דאי לבסוף לא אתי מגע דקיל וחייל אמדרס דחמור כדמשמע בהקומץ רבא ע"כ בקיצור:

בפי' ר"ע ז"ל בהא פליגי ת"ק ור' יוסי וכו'. אמר המלקט הר"ש והרא"ש ז"ל נראה דגרסי במתני' דברי ר"מ א"ר יוסי וכו' שכתבו קסבר ר"מ טומאת בית הסתרים מיטמא וכן היא הגירסא שם בפ' בהמה המקשה וכמו שכתבתי שם:

אלא שאם נגע בו הזב:    פי' רש"י ז"ל שם בפ' בהמה המקשה אלא אם יש לומר שיש כלום טומאה משויירת עליו לאו משום מגע מדרס אלא שאם נגע בו הזב ברגלו ערום כשדרס עליו או לאחר שדרס עליו והוי עליו שתי טומאות טומאת מדרס שהיא אב הטומאה וטומאת מגע שהיא ראשונה ואינה אלא לטמא אוכלין ומשקין ונחלק טהור מטומאת מדרס ואינו אב הטומאה עוד אבל טמא מגע הזב כל זמן שלא טבל ונפחת משלש אצבעות עכ"ל ז"ל. ועי' עוד במה שכתבתי שם פרק בהמה המקשה סי' ד':

משנה יא

כמה מלח וכו' ר' יהודה אומר דקה וחכמים אומרים גסה:    כך מצאתי מוגה על ידי הרב בצלאל אשכנזי ז"ל וה"ר יהוסף ז"ל:

בפי' ר"ע ז"ל בריא וצורר מלח גרסי' איני יודע מה גירסא אחרת הוה גרסי' ולא מהיכן העתיק רעז"ל מלת גרסי' דבפי' ר"ש ז"ל אין שם רק בריא כמו בריא וחזק:

אלו ואלו מתכוונין להקל:    עי' במ"ש בפ"ח דעירובין סי' ב':

משנה יב

אם נתנו:    ס"א אם נותנו. תניא בתוספתא העור והשק והמפץ שנקרעו אם נותנו לבית הכסא ובשרו נוגע בכסא טהור ואם לאו טמא:

שלש על שלש שנמהה ממנה חוט א' או שנמצא בה קשר:    כך צ"ל: לעולם השלכתה מטהרתה והחזרתה מטמאתה. כך מצאתי מוגה וכן הוא הלשון שם ברמב"ם ספכ"ב וכן הגיה ג"כ הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:

מפני השב אבידה:    כך הגי' ה"ר יהוסף ז"ל: