מלאכת שלמה על כלים כח
<< · מלאכת שלמה · על כלים · כח · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בסוף פי' ר"ע ז"ל כדין כל שלשה על שלשה שנתמעט דתנן לה לעיל פכ"ז סי' ח'. ומיהו טהור משמע לגמרי מכל הטומאות ול"ד לשלשה על שלשה שנתמעט דכאן התפירה והכריכה ממעטתו ומבטלתו מתורת בגד. הר"ש ז"ל:
לפוק: לסתום נקבים שבמרחץ שלא יצא החום א"נ שהמים באים דרך שם למרחץ. ובערוך כתוב לפקוק ופירש המרחץ חלול כדי ליכנס בו האש בכולו כדי שיחם ויש בו נקבים לצאת העשן מהם ויש להם מטליות של בגד מוכנים לסתום ולפקוק בהן את הנקבים ע"כ:
בין שאינו מוכן טמא דברי ר' אליעזר: סתם מתני' כר' יהודה אבל ר"מ ס"ל בתוספתא מן המוכן טמא שלא מן המוכן טהור דברי ר' אליעזר ומילתיה דר' עקיבא ליתא שם אליבא דר"מ ופי' ר"י בעל התוספות דמוכן דכולהו היינו תלאו במגוד ושאינו מוכן היינו הניחו אחורי הדלת כמו ר' עקי' ובעי התם בגמ' אמאי קרי ר' אליעזר להניחו אחורי הדלת שלא מן המוכן הואיל והוא טמא ומשני משום דלגבי קופסא לאו מוכן הוא ולא בעי למימר משום דלגבי מגוד לאו מוכן הוא דלא חשיב כולי האי תלאו במגוד מאחורי הדלת דהוה קרי ליה לגביה שלא מן המוכן וכן לר' יהושע בעי בגמ' אמאי חשיב לתלאו במגוד מן המוכן הואיל והוא טהור ומשני משום דלגבי אשפה מוכן הוא והא דלא קאמר דלגבי אחורי הדלת מוכן הוא משום דלא גריע אחורי הדלת כולי האי טפי ממגוד דלהוי אינו מיכן לגביה וזהו ג"כ פי' שני שפירש הר' שמשון ז"ל:
בסוף פי' ר"ע ז"ל והתם מסיק דהדר ביה ר' עקיבא לגבי ר' יהושע אמר המלקט ודייק לה התם מדקתני התם במשנה פתילת הבגד דמשמע עדיין בגד הוא וחשוב בעיניו ולא קתני פתילה של בגד ואפ"ה קאמר ר' עקיבא התם במשנת במה מדליקין טהורה ור' אליעזר פליג עליה התם נמי כמו הכא וקאמר טמאה היא וכו' ועי' ברב האלפסי ז"ל שם פ' במה מדליקין שהאריך בפירוש סוגיא דעל משנה זו:
העושה אספלנית וכו': וראיתי מי שמחק מילתיה דר' יוסי מן המשנה ומילתא דמסתברא היא דמ"ט דר' יוסי אדרבה העור לא מאיס כ"כ כמו הבגד והראיה דבמלוגמא מחמיר ת"ק בעור טפי מבבגד וכן מחקו ג"כ הרב בצלאל אשכנזי ז"ל. וגם הרי"א ז"ל. וכן כתוב ג"כ בתוס' י"ט ע"ש:
מטפחות ספרים: ספרי תורה:
מצויירות טהורות: דצורתן וציורן מוכיח עליהן שהן מיוחדין לספרים בלבד דעבידי לנוי ואפי' מטומאת מת טהור דאין תכשיט לכלי וליכא לפ' דלטומאת מדרס מיירי מתני' דאי הכי מ"ט דמאן דמטמא מדרס הא אסור למיתב עלייהו ואפי' לא נשתמשו בהן הספרים איכא מ"ד דהזמנה מילתא היא ועוד דנצטרך לאוקומי סתם מתני' דבפכ"ד דקתני מטפחות של ספרים טמא טמא מת ולא מדרס כר"ג דמטהר הכא מטומאת מדרס ודלא כב"ה דהלכתא כוותייהו. מה"ר שמשון ז"ל בשנוי לשון קצת:
בפי' ר"ע ז"ל וב"ש דמטמאי בין מצויירות ובין שאין מצויירות משום דמחשבי מטפחות ספרים משמשי אדם וכו'. אמר המלקט כיון שפורסים אותם על הספרים כשקורא בהן. הרא"ש ז"ל:
בפה שהוא טמא מדרס: בסנהדרין פ' נגמר הדין מוכח דגרסי' ונתנו לספר ול"ג על הספר דהא בעי למימר התם בהזמנה בעלמא בלא כריכה על הספר ומסיק נתנתו וכרכתו:
ומטפחת שעשאה כסת: בתוס' ב"מ פ' האומנין ד' ע"ט ודפ' בתרא דע"ז ד' ס"ה הוכיחו ממתני' דכר גדול מכסת ועוד הוכחתי אני הדיוט ראיה מן התוספתא לעיל פי"ו ועוד יש קצת ראיה ממתני' דבסמוך דקתני כסת הסבלין דודאי דאין הסבל משים תחת משאו דבר גדול וכבד וכן משמע מן הערוך בערך כסת ויותר מבואר בערך כר. וראיתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל כסת שעשאו מטפחות ומטפחות שעשאן כסת:
בפי' ר"ע ז"ל ד"ה הפרישה מן הבגד צריך להיות שם דלעולם לא נתבטלה אצל הבגד מפני שהוא מינה ולפיכך מטמאה שנים ופוסלת אחד:
חוץ מן המלל: היינו כרכשתא דבריש גמ' דבבא מציעא והוא פי' הערוך:
וחכמים אומרים שלש על שלש מכוונות: גרסי'. ובפ' במה מדליקין איכא ברייתא דקתני בה שלש על שלש מצומצמות ואיכא מאן דמפ' התם דלענין טומא' מתנייא וסתמא כחכמי' דמתני' ופי' רש"י ז"לשם דרך תופרי בגדים למלול מן הבגדי' לכופלן מעט סביב התפיר' ושלש על שלש סופו לתפירה לטלאי בבגד עני לכן אחשבוה להיות כלי הלכך צריך לר"ש להיות בו יותר משיעור המלל כדי שיהא הטלאי שלש על שלש: וחכמים אומרים שלש על שלש מכוונת נ"א מכוונות פי' מצומצמות ובהכי אחשבוה ואע"ג דכשיתפור לא הוי שלש ע"כ. וברמב"ם שם רפכ"ב כתב בד"א דשלש אצבעות מכוונות מקבלות טומאת המת או שאר טומאות בבגדי צמר או פשתים אבל בגדים של שאר מינים אין מקבלין טומאה מכל הטומאות אא"כ היה בהן ג' טפחים על ג' טפחים או יותר שנאמר או בגד מפי השמועה למדו שבא הכתוב לרבות ג' טפחים על ג' טפחים בשאר בגדים לטומאה בד"א בקרעים מן הבגדים אבל האורג בגד בפני עצמו כלשהוא ה"ז מקבל שאר הטומאות חוץ מטומאת מדרס שאין מקבל אותה אלא הראוי למדרס ע"כ:
מרוח אחת אינו חבור: פי' לא לטומאה ולא לטהרה:
בסוף פי' ר"ע ז"ל. לעולם הוי חבור. אמר המלקט נלע"ד שצריך להיות למעלה הוי חבור אפי' לא חברו ותפרו אלא מצד אחד ובלבד שתהיה תפורה הצד העליון דהיינו לצד הצואר וז"ל הרא"ש ז"ל בד"א דבעי' משתי רוחות בטלית מפני שהיא מתהפכת אבל חלוק אם חברו מרוח אחת לצד הראש הוי חבור כי אז היא נתלית לפני הנקב וסותמתו אבל חברו מלמטה לצד הרגלים אין המטלית סותמת הנקב ולא הוי חבור. וזהו פי' הרמב"ם ז"ל אבל הר"ש ז"ל לא פירש בזה מאומה רק בפי' כתיבת יד וגם בדפוס מצאתי שפירש מלמעלה בכתף מלמטה בשוליים ע"כ:
בגדי עניים: בשבת פ"ג ובפ' בכל מערבין כתבו תוס' ז"ל הרי אלו טמאים מדרס דוקא בטומאת מדרס יש חלוק בין עניים לעשירים והיינו טעמא דמדרס דביחוד תליא מילתא ואין דרך עשיר לייחד פחות משלשה טפחים על שלשה טפחים ואם יחד בטלה דעתו אבל בטומאת מת או שרץ אין חילוק בין עניים לעשירים ודלא כפי' הקונטרס דסוף כירה. שלש על שלש. לא מטמא ביד עשיר כלל והוכיחו לדבריהם מברייתא דתניא בפ' במה מדליקין שלש על שלש מנין ת"ל והבגד ולא מפליג בין עניים לעשירים ועוד הביאו ראיה דעל כרחך הא דתנן לעיל הבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס ושלש על שלש לטמא מת בעשירים מיירי דבעניים תנן הכא אע"פ שאין בהן שלש על שלש טמאים מדרס. כך פי' ר"ת ז"ל ע"כ. גם בזבחים פ' דם חטאת כתבו תוס' ז"ל עוד וז"ל ויש משניות שכתוב בהן אע"פ שאין בהן שלש על שלש ודומה כי הוא טעות סופר אלא שלשה על שלשה היא עיקר הגירסא אבל הר"ש והרא"ש ז"ל העלו דמיהו אין להגיה דבכל המשניות כתוב שלש על שלש ומיתפרשא מתני' על פי התוספת' דתניא טלית של עני שבלתה אם היו רוב שפתותיה קיימות אע"פ שאין בה שלש על שלש טמא ומיירי שנקרעו בה קרעים הרבה ואין בכל אחת שלש ומחוברות עם השלם וקמ"ל דהוי חבור וטמאה מדרס אבל בחתיכה העומדת בפני עצמה פחותה משלש על שלש לא מטמאה כלל ופחותה משלשה על שלשה לא מטמאה מדרס אפי' ביד עני וההיא ברייתא דבסוף כירה ודפ' בכל מערבין דקתני בגדי עניים לעניים וכו' מיירי בטלית שבלתה כי מתני' וניחא השתא דמתני' דלעיל פכ"ז קפסיק ותני סתם הבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס ומשום שלש על שלש לטמא מת איירי בין בעני בין בעשיר וכן ההיא דתנן לעיל הבגד שארג בו שלשה על שלשה ונטמא מדרס שלש על שלש ונטמא טמא מת וכן בכמה דוכתי ע"כ. ורבינו עובדיה ז"ל תפס פי' הרמב"ם ז"ל:
טלית שהתחיל בה לקרעה: בפ' העור והרוטב כתבו תוס' ז"ל פי' ר"ח כיון שנקרע רובה הויא טהורה למפרע מתחלת קריעה ולשון שהתחיל לקרעה משמע כפירושו ע"כ. ואם אותה שהובאה שם היא משנתנו נראה דצריך לגרוס שוב אינה חבור וטהורה כמו שכתובה שם כיון שתוס' ז"ל דקדקו מלת וטהורה בפ' דם חטאת (זבחים ד' צ"ד) גם הר"ש ז"ל דקדק בזה והעלה ונראה לפ' דאה"נ דטהורה מן המדרס דוקא קאמר והא דלא קתני אבל טמאה מגע מדרס כדקתני לעיל משום דלא נחת הכא לאשמועי' חדוש של טומאה אלא קמ"ל דאע"ג דעדיין הטלית גדולה הרבה יותר משלשה על שלשה אפ"ה טהורה מן המדרס הואיל ולא חזיא למלאכתה ראשונה להתעטף והאריך יותר ע"ש. ואית מאן דמפ' התם בגמ' פ' העור והרוטב דדוקא בטלית טבולת יום שנטמאת והטבילה וצריך להשתמש בה קודם שיעריב שמשה סגי בקריעת רובה ולא גזרי' דילמא חייס עלה ולא קרע דכיון דלא חס עלה ואטבלה אע"ג דהמים קשים לה לא חייס עלה נמי וקרע רובה אבל אם טמאה היא ולא הטבילה ובא לטהרה בקריעה זו לא סגי ליה ברובא עד שיקרענה כולה דחיישי' דילמא לא קרע רובא אלא פלגא ואמר רובא הוא. ועי' במ"ש בפ' העור והרוטב סי' ג'. עוד מפ' התם בפ' העור והרוטב דדוקא כששייר [צ"ל כשלא שייר] בההוא מיעוט שלא נקרע כדי מעפורת אז לא הוי חבור אבל אם שייר בה כדי מעפורת טמא פי' מדרבנן. ואיתא לישנא אחרינא דאפי' שייר כדי מעפורת טהור:
חלוק כו': ברמב"ם שם פי' חלוק של יוצאת החוץ שותי שכר המשחקים ילבשו זה המלבוש וגם שם פי' שהזוטו מקבל טומאה מפני שעיני אותה השבכה דקים ביותר והרי היא כבגד ע"כ:
פיה: פי השבכה הוא המתהדק על המצח וסביב הראש. הרמב"ם והרא"ש ז"ל:
סבכה שנקרעה אם אינה מקבלת את רוב השער: כך נקד הרי"א ז"ל: