משנה כלים כח ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כח · משנה ב | >>

לחצו כאן למהדורת וויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפוק בו את המרחץ, לנער בו את הקדירה, לקנח בו את הריחיים, בין מוכן בין שאינו מוכן, טמאב, דברי רבי אליעזר.

רבי יהושע אומר, בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן, טהור.

רבי עקיבא אומר, מן המוכן, טמא.

שאינו מן המוכן, טהור.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפקק בו את המרחץ לנער בו את הקדירה לקנח בו את הריחיים בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן טמא דברי רבי אליעזר רבי יהושע אומר בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור רבי עקיבה אומר מן המוכן טמא ושאינו מן המוכן טהור.

פירוש הרמב"ם

לפוק בו את המרחץ. לסתום בו נקב המרחץ כדי שלא יצא העשן ויקרר המרחץ: לנער בו את הקדירה. לטלטלה בעודה חמה: לקנח בו את הרחים. לנקותה מהאבק אשר יטחן בהן ואין מחלוקת בין ר"א ור' יהושע שזאת החתיכה שבה פחות משלשה על שלשה אשר הכינה למה שזכר שאם השליכה באשפה שהיא טהורה ולא תטמא בטומאה מן הטומאות ואם הניחה באוצר או בתיבה שהיא טמאה לדברי הכל ואמנם המחלוקת הוא כשתלאה ביתד או ששם אותה אחורי הדלת כי סברת ר"א אחר שלא השליכה לאשפה הנה היא תטמא כי כבר חשבה למלאכה מן המלאכות והוא ענין אמרו בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן ר"ל בין הניחה בקופסא או שתלאה ביתד הנה היא תטמא ר' יהושע סבר אחר שלא הניחה בקופסא כבר עזב תשמישה והניחה אותה ולזה לא תטמא וענין אמרו בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן ר"ל בין שנמצאת באשפה בין שהיא אחורי הדלת או התלויה במגוד הנה היא לא תטמא ור' עקיבא סבר כ"א היתה תלויה ביתד הנה היא מוכנת כמו שאם הניחה בקופסא ואם הניחה אחורי הדלת הנה אינו מן המוכן ולא תטמא כמו אם השליכה באשפה וכבר התבאר בגמרא שבת שר' עקיבא חזר לדעת ר' יהושע ואין הלכה כרבי אליעזר:

פירוש רבינו שמשון

לפוק. לסתום נקבים שבמרחץ שלא יצא החום א"נ נקבים שהמים באין דרך שם למרחץ:

ולנער בו הקדירה. לאוחזה בה ולנערה לתוך התמחוי:

בין מן המוכן. פ' במה מדליקין (דף כט.) זרקו לאשפה דברי הכל טהור הניחו בקופסא ד"ה טמא לא נחלקו אלא שתלאו במגוד והניחו אחורי הדלת והשתא מן המוכן דר"א שהניחו בקופסא שלא מן המוכן שתלאו במגוד והניחו אחורי הדלת ואע"ג דמטמא קרי ליה שלא מן המוכן משום דלגבי קופסא לאו מוכן הוא ומוכן דרבי יהושע שתלאו במגוד והניחו אחורי הדלת ושלא מן המוכן זרקו לאשפה אע"ג דמטהר קרי ליה מוכן משום דלגבי אשפה מוכן הוא ומוכן דר"ע בשתלאו במגוד שלא מן המוכן טהור שהניחו אחורי הדלת ועוד יש לפרש דמוכן דכולהו תנאי שתלאו במגוד ושלא מן המוכן שהניחו אחורי הדלת כמו ר' עקיבא משום דהני תרי לא עדיפי כל כך זה מזה צריך לפרש טעם לרבי אליעזר כיון דמטמא אמאי קרי ליה שלא מן המוכן משום דלגבי קופסא לאו מוכן הוא ולר' עקיבא כיון דמטהר אמאי קרי ליה מן המוכן משום דלגבי אשפה מוכן הוא והתם מסקינן דהדר ביה ר"ע לגבי דר' יהושע:

תניא בתוספתא [ב"ב פ"ו] פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפוק בו את המרחץ ולנער בו את הקדירה ולקנח בו את הריחיים מן המוכן טמא שאינו מן המוכן טהור דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר בין שהוא מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור דברי ר"מ רבי יהודה אומר ר' אליעזר אומר בין שהוא מן המוכן בין שאינו מן המוכן טמא [ר' יהושע אומר בין מן המוכן ובין שאין מן המוכן טהור] ר"ע אומר מן המוכן טמא שלא מן המוכן טהור. פירוש וסתם מתניתין כר' יהודה ולא כר"מ:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לפוק - לסתום נקבין שבמרחץ שלא יצא החום:

ולנער בו את הקדירה - לאחוז בו את הקדירה כדי לערות ממנה לתוך הקערה או לתוך התמחוי:

בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן - בפרק במה מדליקין מוכיח, דבהניחו בקופסא כולי עלמא לא פליגי דטמא, דהא אחשביה. ובזרקו לאשפה כולי עלמא לא פליגי דטהור, דהא בטליה. כי פליגי, היכא דתלה אותו במגוד, קויליי"א בלע"ז ג, או הניחו אחורי הדלת. ר' אליעזר סבר בין הניחו במגוד שנראה כמוכן לגבי זרקו באשפה, בין הניחו אחורי הדלת שנראה כאיגו מוכן לגבי הניחו בקופסא, לעולם טמא כל זמן שלא זרקו באשפה. ורבי יהושע סבר, לעולם טהור כל זמן שלא הניחו בקופסא. ורבי עקיבא סבר, דתלאו במגוד מוכן הוא והוי כאילו הניחו בקופסא וטמא, והניחו אחורי הדלת דהוי שלא מן המוכן, הרי הוא כאילו זרקו באשפה וטהור. והתם מסיק דהדר ביה ר' עקיבא לגבי ר' יהושע. והלכה כר' יהושע:

פירוש תוספות יום טוב

בין מוכן בין שאינו מוכן טמא. בשאר טומאה חוץ מן המדרס. שהרי הוא פחות מג' טפחים. הרמב"ם פכ"ב מה"כ [הלכה כב] [*וז"ש הר"ב במגוד קוליי"א בלע"ז. כן כתב רש"י שם קבולי"א בלע"ז והרמב"ם בפירושו כתב שהוא יתד]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ב) (על המשנה) טמא. בשאר טומאות חוץ מן המדרס, שהרי הוא פחות מג' טפחים:

(ג) (על הברטנורא) והר"מ כתב שהוא ל יתד:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

לפוק:    לסתום נקבים שבמרחץ שלא יצא החום א"נ שהמים באים דרך שם למרחץ. ובערוך כתוב לפקוק ופירש המרחץ חלול כדי ליכנס בו האש בכולו כדי שיחם ויש בו נקבים לצאת העשן מהם ויש להם מטליות של בגד מוכנים לסתום ולפקוק בהן את הנקבים ע"כ:

בין שאינו מוכן טמא דברי ר' אליעזר:    סתם מתני' כר' יהודה אבל ר"מ ס"ל בתוספתא מן המוכן טמא שלא מן המוכן טהור דברי ר' אליעזר ומילתיה דר' עקיבא ליתא שם אליבא דר"מ ופי' ר"י בעל התוספות דמוכן דכולהו היינו תלאו במגוד ושאינו מוכן היינו הניחו אחורי הדלת כמו ר' עקי' ובעי התם בגמ' אמאי קרי ר' אליעזר להניחו אחורי הדלת שלא מן המוכן הואיל והוא טמא ומשני משום דלגבי קופסא לאו מוכן הוא ולא בעי למימר משום דלגבי מגוד לאו מוכן הוא דלא חשיב כולי האי תלאו במגוד מאחורי הדלת דהוה קרי ליה לגביה שלא מן המוכן וכן לר' יהושע בעי בגמ' אמאי חשיב לתלאו במגוד מן המוכן הואיל והוא טהור ומשני משום דלגבי אשפה מוכן הוא והא דלא קאמר דלגבי אחורי הדלת מוכן הוא משום דלא גריע אחורי הדלת כולי האי טפי ממגוד דלהוי אינו מיכן לגביה וזהו ג"כ פי' שני שפירש הר' שמשון ז"ל:

בסוף פי' ר"ע ז"ל והתם מסיק דהדר ביה ר' עקיבא לגבי ר' יהושע אמר המלקט ודייק לה התם מדקתני התם במשנה פתילת הבגד דמשמע עדיין בגד הוא וחשוב בעיניו ולא קתני פתילה של בגד ואפ"ה קאמר ר' עקיבא התם במשנת במה מדליקין טהורה ור' אליעזר פליג עליה התם נמי כמו הכא וקאמר טמאה היא וכו' ועי' ברב האלפסי ז"ל שם פ' במה מדליקין שהאריך בפירוש סוגיא דעל משנה זו:

תפארת ישראל

יכין

פחות משלשה על שלשה:    דהיינו שהמטלית הוא געגא"צ. ונקט פחות מגע"ג טפחים לרבותא. לאשמעינן דאף שהוא רק מעט פחות מגעג"ט אפ"ה יש מ"ד דס"ל שאמ"ק שום טומאה:

שהתקינו לפוק בו את המרחץ:    לסתום עמו נקבי האמבטי שרוחצין בתוכה בחמין. כדי שלא יצא החום והמים בסדקין:

לנער בו את הקדרה:    ר"ל שהתקינו לאחוז על ידו הקדירה החמה כשירצו לנערה:

לקנח בו את הרחים:    מהאבק שלא יתערב בקמח. וע"י שיחד לאחת מג' מילי הנך הו"ל תשמישי כלים שאמק"ט [כפט"ז מ"ז] ועוד דלא גרע מקסיא של נפחים דמדעשוי רק להסיר הטינוף אמק"ט [כפט"ז מ"ו] ולהכי כל כה"ג נקרא מקולי מטלניות דלא חשיבי כ"כ כשאר מטלניות ששיעורן לק"ט בגע"ג טפחים או גע"ג אצבעות משא"כ הני:

בין מוכן בין שאינו מוכן:    ר"ל שהכינה והצניעה עדיין והרי בזה גלה דעתו דאחשבה עוד. שכשיצטרך יטליא אותה על נקב שבבגדו. או שלא אחשביה להצניעה. אלא היתה מוטלת בבית להשתמש בה בא' מג' תשמישין הנ"ל:

טמא:    דס"ל דאף שיחדה לא' מג' תשמישי צרכי' הנ"ל עכ"פ מדיש בה כשיעור גע"ג אצבעות. לא נתבטל ממנה תורת קב"ט מכל טומאות. חוץ מטומאת מדרס מדאין בה געג"ט:

טהור:    דמדיחדו לאחת מג' תשמישין הנ"ל תו אין דינה כשאר מטלית. להכי אף שיש בה גע"ג אצבעות ועוד. אפ"ה אינו מקבל שום טומאה:

ר"ע אומר מן המוכן טמא:    דמדמצניעה חשיבה עדיין כשאר מטלית:

טהור:    מדיש תרתי לריעותא שיחדה לתשמישין הנ"ל. וגם לא הצניעה. מיהו בהצניע' והניח' בקופסא לכ"ע חשיבא אחשבה. אף שיחדה לתשמיש בזוי הנ"ל. עכ"פ כיון שהניחה בקופסא ודאי דעתיה שיטליא בה בגדו כשיצטרך. והו"ל כשאר מטלית בשיעורו ומק"ט. ואם היה מונח באשפה. לכ"ע כמבוטל חשוב ואמק"ט ואפי' לא יחדו עדיין לא' מג' מיני תשמישין הנ"ל [כפכ"ז מי"ב] דאמרינן דהשלכתה לאשפה מטהרתה ואע"ג שכשהיתה באשפה חישב עליה לטלותה בבגדו. והרי כל הכלים יורדין לטומאה במחשבה [כספכ"ה] ה"מ בשלא קדם מעשה שסותרת מחשבתו דהשתא. אבל הכא דהשליכה באשפה כבר קדם מעשה ביטול קודם מחשבתו לצרכו ולא מהני מחשבתו. כי פליגי בהניחה בשאר מקום שבבית שאינו משומר שם כבקופסא. לר"א כל שמשומר שם קצת טפי מבאשפה. כגון שאפי' רק הניחה אחורי דלת דינה כהניחה בקופסא ומק"ט עדיין. והיינו מוכן ואינו מוכן דקאמר ר"א. מוכן קיפסא. ואינו מוכן היינו אחורי הדלת. דבשניהן דינן שוה ומק"ט ור' יהושע שמירה מעליא בעי. דהיינו בשהניחה בקופסא. אבל כל שהוא פחות מזה. אפי הניחה במקום שמשומרת טפי מאחורי הדלת. כגון שתלאה במגוד. דהיינו יתד שבכתלי בית אפ"ה מדגם הכינה לא' מג' תשמישי בזויין הנ"ל אמק"ט. ומוכן ואינו מוכן דקאמר ר' יהושע. מוכן היינו שמירה בינונית שתלאו במגוד. ואינו מוכן היינו שמירה פחותה דהיינו אחורי דלת. שניהן לר' יהושע דינן שוה שאמק"ט. כל שלא שמרן יפה להניחן בקופסא. ולר' עקיבא בשמירה בינונית סגי. דהיינו בתלאו במגוד מק"ט עדיין אף שיחדו לא' מג' תשמישין בזויין הנ"ל אכתי לא בטולי בטלי ומק"ט. אבל בכל שמירה פחותה מזה. כגון שהניח' אחורי הדלת. כיון דיחדה ג"כ לתשמיש א' מהנ"ל בטולי' בטליה ואמק"ט. ומוכן ואינו מוכן דקאמר. מוכן היינו שמירה בינונית מק"ט. ואינו מוכן. היינו אחורי הדלת אמק"ט [שבת כ"ט ב] וקיי"ל כר"א. [כרמב"ם פכ"ב מכלים ודלא כהר"ב]. מיהו נ"ל דכל זה בהתקין המטלית לפוק המרחץ וכו'. דכל הנך הו"ל כתשמישי כלים שאמק"ט [כפט"ז מ"ז] לפיכך י"ל דאע"ג שהצניעו קצת. לדברים הללו הצניעו. אבל בלא התקינו לדברים הללו. לכ"ע אפילו הניחו אחורי הדלת. כל שלא זרקו לאשפה מק"ט ככל מטלית שהוא גע"ג אצבעות. וכ"כ מטלית שהוא געג"ט לכ"ע אפילו במונח באשפה מק"ט כל שראוי לצרור בו מלח [כפכ"ז מי"א]. [ויתברך אבינו שבשמים שהאיר עיני המחכים לו לבאר משנתינו הקדושה. במקום שרבותינו המפרשים שרים עצרו במילין]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים