תוספות יום טוב על כלים כח

<< · תוספות יום טוב · על כלים · כח · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

או שעשאה כדור בפני עצמה. כתב הר"ב וכ"ש כשעשאה וכו'. וכן כתב מהר"ם. ומסיים ונ"ל דמשום סיפא נקט ברישא לתרווייהו. ע"כ:

משנה ב

בין מוכן בין שאינו מוכן טמא. בשאר טומאה חוץ מן המדרס. שהרי הוא פחות מג' טפחים. הרמב"ם פכ"ב מה"כ [הלכה כב] [*וז"ש הר"ב במגוד קוליי"א בלע"ז. כן כתב רש"י שם קבולי"א בלע"ז והרמב"ם בפירושו כתב שהוא יתד]:

משנה ג

רבי יוסי אומר על העור טהור. ונ"א ל"ג. וכן נמחק בנא"י [*וכן בנוסחת מהר"ם ליתיה. וכן במשניות ישנים מנוקדים]. והסברא נותנת דלא גרסי' ליה. דאם טהור על העור. כ"ש שיהא מטהר ג"כ על הבגד. כדמוכח ממלוגמא. ומי ששנה כן אפשר שיצא לו הטעות ממתני' ו. ששם נשנה רי"א על העור טהור:

משנה ד

מצויירות טהורות. כ' הר"ב שכל שאינו משמשי אדם טהור. כדתנן במ"ז פרק טז:

ושאינם מצויירות טמאות. בשאר טומאות חוץ מטומאת מדרס. מפני שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו. הרמב"ם פכ"ב מה"כ:

משנה ה

כפה שהוא טמא מדרס. כתב הר"ב שפעמים שהיא יושבת עליה. ועיין במשנה ט"ז פכ"ד. ועוד עיין בריש פ"ד דזבים:

[*אבל טמא טמא מת. והר"ב כתב שאר טומאות. דטומאת מת לאו דוקא. כמו שפי' הר"ב בריש פכ"ד. וכתבתי שם הטעם בס"ד]:

חמת שעשאה תורמל וכו'. כר שעשאו סדין כו' טמא. והר"ב כתב דגרסי' טהור. וכ"כ הר"ש אבל גירסת הרמב"ם טמא ומפרש כל ששינהו לשמו אם היו השני כלים אשר ישתנו [היה לו השינוי] אשר יחברם ענין א' כמו החמת והתורמל [ששניהן] כלי קבול והכר והסדין אשר הן יחד טמאים במדרס. לפי שהן יחד ראויין למשכב. וכן הכסת והמטפחת. ולשם אחר הוא כמו עור של שטיח אשר הוא פשוט ואמנם יטמא במדרס לבד כמו שקדם והחמת אשר תטמא בשאר טומאות. עוד כתב ולא יטעך אמרו סדין ומטפחת ותחשבם מעור לפי שהכר והכסת כבר יהיו של עור וכבר יהיו של בגד ורוב מה שישולח שם כר וכסת [סתם] על הבגד. עוד כתב ונוסח' התוס' המשנה בכלי עור מן הפשוט לפשוט טמא מן הפשוט למקבל ומן המקבל לפשוט ומן הקבול לקבול טהור. ובבגד הכל טמא ע"כ. וכן הביאה הר"ש וכן ראיתי [בתוספתא] ברפ"ו מבבא בתרא דמכילתין וצריך לומר דס"ל להרמב"ם דמשנתינו ותוספתא חלוקים הם דלמשנתינו מכלי קבול לכלי קבול נמי טמא. כמו מפשוט לפשוט. דשניהן בכלל כל ששינהו לשמו הן. וטמא. וכן בחבורו פכ"ד מה"כ כשהעתיק התוס' נתחכם להשמיט מקבול לקבול. ואח"כ העתיק משנתינו וכתב חמת שעשאו תורמל או תורמל שעשאו חמת. הרי הן מדרס כשהיו. ותמיהני על הכ"מ שהראה מקום על התוספתא. ולא העיר שבדין מכלי קבול לכלי קבול לא פסק כהתוספתא. עוד יש לדקדק בדברי הרמב"ם דכיון שכתב דכר וסדין וכן כסת ומטפחת הן ג"כ בכלל ששינהו לשמו. לפי שהן יחד ראוין למשכב. מפני מה א"כ הוצרך לזה לומר שלא נטעה לחשוב [*שהסדין והמטפחת] הן של עור. הא אפילו הן של עור נמי טמאים. שהרי הם בכלל ששינהו לשמו. ואי משום דבתוספתא שנינו ובבגד הכל טמא אם כן לא היה צריך לזה הטעם שהן יחד ראוין למשכב. ובחבורו העתיק כר של בגד כו' [*ועשאהו סדין וכו'] או כסת של בגד [*שעשאהו מטפחת] ולא כתב בו טעם שהן יחד ראוין למשכב. אבל נראה שסובר דכיון שהוא בגד הכל טמא וכדברי התוס'. ולפי זה הך כללא דתנינן לא קאי אדסמיך ליה כר וכסת שהרי הן של בגד והכל טמא. אלא ארישא מהדר חמת שעשאה שטיח כו'. וחמת שעשאה תורמל כו'. [*ועוד נ"ל שלא כתב ואל יטעך כו'. לענין טעם הדין. אלא להזהיר מהטעאה בעלמא שכן אין נמצא סדין ומטפחת שיהיה עור ויחשוב הטועה שמפני שנשתנו לכר וכסת. והן של עור. א"כ אף הנה על כרחין של עור הן. לז"א שהוא טעות שאע"פ שהכר וכסת יהיה של עור הנה הנם ג"כ של בגד כשנשנו סתם הם של בגד. וכן כאן נשנו סתם ולפיכך הם של בגד]:

משנה ו

על העור טהור. כלומר ודינו כדין טלאו על הקופה כמ"ש הרמב"ם פכ"ג מה"כ:

משנה ז

שלש על שלש שאמרו. לשון הר"ב דמטמא לענין טומאת מת ושרץ ונבלה. ולנגעים נמי כדתנן במשנה יא פרק יא דנגעים וכמ"ש כבר הר"ב בריש פכ"ד:

חוץ מן המלל. פי' הר"ב מה שמשייר האורג בראש הבגד. כ"כ הר"ש בשם הערוך. וכתב הר"ש דדבר תימה. לפי זה לרבנן דאמרי מכוונת. והמלל הוא ב' אצבעות והארוג אצבע א' איך יצטרף ורובו מלל ושמא אינו רוצה שלא יהא מאותם ג' אצבעות רובו אריג לכל הפחות. ע"כ:

[*כמין גאם. פירש הר"ב שתפורה מזרח ודרום כו'. עיין מה שכתבתי בזה בס"ד ספי"ד]:

אבל בחלוק מלמעלן חבור ומלמטן אינו חבור. ל' הר"ב אבל בחלוק שלובשים אותו. לעולם הוי חבור. אא"כ תפורה השפה העליונה. וכן פי' הרמב"ם וז"ל הנה היא תהיה חבור אם לא כאשר יתפור השפה העליונה אשר ימשך לצד הראש לפי שהיא אז יתלה הפוכה. ע"כ. וצריך לדחוק דשפה העליונה היינו של החלוק. שכשהטלייה תפורה בשפה עליונה של החלוק אז מתהפכת. מה שאין כן כשתפורה בשולי החלוק. שאז היא תלויה כדרכה. ומלמעלן דקתני במתניתין קאי אטלייה. וכלומר שאם היא תלויה כדרכה שהיא תפורה בשולי החלוק. שאז היא תפורה במעלה שלה. ר"ל של הטלייה הוי חבור. ומלמטן. היינו שאם היא מתהפכת שהיא תפורה בשפה עליונה של החלוק. ומפני שאז מתהפכת. שייך לומר שהיא תפורה במלמטה שלה. ר"ל של הטלייה. וכל זה דוחק מאד. ומצאתי בנוסחת ארץ ישראל בזה הלשון. הנה היא תהיה חבור. כאשר יתפור השפה העליונה אשר ימשך לצד הראש. לפי שהיא אז כלה מלמעלה למטה. אבל אם תפר הרוח של צד מטה אינה חבור. לפי שהיא אז נתלית הפוכה. ע"כ. והר"ש כתב מלמעלה בכתף. מלמטה בשולים:

משנה ח

אינו חבור. בספ"ט דחולין ד' קכג מייתי לה ומסיים בה וטהורה. והיינו דכתב הר"ב במ"ה בפרק יא דזבחים דבגד שנטמא וקרעו ברובו דנטהר מדאורייתא לגמרי. ועמ"ש בזה לעיל פכ"ז משנה י:

[*והרכים. פי' הר"ב כגון השיראים והסריקין. שיראין היינו השירים דברפ"ט דכלאים. והסריקים. פירש"י בפ' במה מדליקין דף כ עשוי מן המשי הרך המתפצל ומצוי במשי וקורין לו במקומנו ויד"ש. ע"כ. ובפרק התכלת דף ל"ט כתב נעורת של משי]:

משנה ט

הסבלין. פי' הר"ב הנושאים משאות. [מלשון] כשל כח הסבל (נחמיה ד). הרמב"ם:

סבכה של זקנה. טמאה משום מושב. כתב הר"ב. לפי מה דתנן לעיל פ' ג' תריסין כו' ושם כתב דבתוספתא תניא של זקנה טמאה מדרס. ולפיכך אינו עולה תירוץ שני שכתב הרמב"ם. דאולי זאת הסבכה תטמא משום מושב לבד לא בכל צדדי המדרס אשר הם [חמשה] כמו שביארנו בפי"ח משנה ה וכו' [*ועיין בפ"ק מ"ג גם מ"ש במשנה ד פכ"ז]:

משנה י

[*קורקרותה. פי' הר"ב. כמו קרקרות הכלים. דבמ"ב פ"ב]:

[*שביס. פי' הר"ב מלשון השביסים דישעיה ג. ומסיים הרמב"ם והשרש אצלינו תכשיט כל שהוא טמא. כמו שנתבאר פרק יא משנה ח]:

טמאין משום חבור. פירש הר"ב שאם [*נטמאת הסבכה] נטמאו החוטין עמה כו'. ובפירוש הרמב"ם בנא"י מסיים ואם נטמאו החוטין בהיותן מחוברין בסבכה. נטמאה הסבכה. וכך פסק בחבורו פכ"ב מה"כ:

משנה כלים, פרק כ"ח:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב