משנה כלים כח י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כח · משנה י | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

סבכה שהתחיל בה מפיה, טהורה, עד שיגמור את קורקורתה.

התחיל בה מקורקורתה, טהורה, עד שיגמור את פיה.

שביס שלה, טמא בפני עצמו.

החוטין שלה, טמאין משום חיבור.

סבכה שנקרעה, אם אינה מקבלת את רוב השיער, טהורה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

סבכה שהתחיל בה מפיה טהורה עד שיגמור את קורקורתה התחיל בה מקורקורתה טהורה עד שיגמור את פיה שביס שלה טמא בפני עצמו החוטין שלה טמאין משום חיבור סבכה שנקרעה אם אינה מקבלת את רוב השער טהורה.

פירוש הרמב"ם

פי' הסבכה הוא אשר יחזיק הכלי בעליונו וראשו: וקורקורתה. הן השולים אשר יהיו בעליוני הראש ובאמצעיתו: ושביס. הוא כלי מחובר בו למעלה לנוי והוא נגזר מהשביסים והשהרונים (ישעיה ג) והוא דומה למראה הזהב והשרש אצלנו תכשיט כל שהוא טמא כמו שהתבאר בי"א: והחוטין שלה. החוטים אשר יקשרו בו השבכה על השער כאשר נטמא הרשת נטמאו אלו החוטים וזהו ענין אמרו משום חבור אמנם אם נטמאו החוטים בפני עצמן לא. ורוב השער עם שער הראש:

פירוש רבינו שמשון

קורקורתה. השולים כמו קרקעות הכלים ואינה יורדת לטומאה עד שתגמר מלאכתה:

שביס שלה. כדכתיב (ישעיה ג) השביסים והשהרונים על הסבכה עושין ציור ועומדת על מצחה ומקיף מאוזן לאזן כדמוכח בתוספתא ובפני עצמו נמי חשיב:

חוטין שלה. כשהסבכה אדומה תופרין בראשה לנוי חוטין שחורים ירוקים לבנים:

סבכה שנקרעה. היינו של יוצאת החוץ דתנן לעיל פ' ארבעה ועשרים גבי שלש סבכות הן:

תניא בתוספתא [שם] שביס של סבכה טמא בפני עצמו מפני שהוא מתקנו לסבכה אחרת וכמה שיעורו כדי שיהא מקיף מאזן לאזן הטסין והציפויין וחוליות שבו טהורים ומשום חיבור שביס טמאים והרצועות שבו תפורות חיבור קשורות אינן חיבור. פירוש כשבלתה סבכה מסלקין ממנה ומניחין לסבכה אחרת ועל השביס משימין טסי זהב וחוליות של אבנים טובות ומרגליות:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

קורקורתה: שולים ותחתית, כמו קרקרות הכלים: עד שיגמור את פיה - שפתה העליונה. שאינה יורדת לטומאה עד שיגמור את כל מלאכתה:

שביס שלה - מלשון השביסים והשהרונים י. ציור שעושים על הסבכה לנוי, עומד על מצחה ומקיף מאוזן לאוזן. ובפני עצמו נמי חשיב, שהוא עשוי להסירו משם ולתת אותו בסבכה אחרת:

החוטין שלה - שבהן קושרים הסבכה על הראש:

טמאים משום חיבור - שאם נטמאת הסבכה נטמאו החוטים עמה יא. דאילו החוטים בלא סבכה לא היו מקבלים טומאה: אם אינה מקבלת את רוב השער של הראש, טהורה:

פירוש תוספות יום טוב

[*קורקרותה. פי' הר"ב. כמו קרקרות הכלים. דבמ"ב פ"ב]:

[*שביס. פי' הר"ב מלשון השביסים דישעיה ג. ומסיים הרמב"ם והשרש אצלינו תכשיט כל שהוא טמא. כמו שנתבאר פרק יא משנה ח]:

טמאין משום חבור. פירש הר"ב שאם [*נטמאת הסבכה] נטמאו החוטין עמה כו'. ובפירוש הרמב"ם בנא"י מסיים ואם נטמאו החוטין בהיותן מחוברין בסבכה. נטמאה הסבכה. וכך פסק בחבורו פכ"ב מה"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(י) (על הברטנורא) ומסיים הר"מ, והשורש אצלנו תכשיט כל שהוא טמא, כמו שנתבאר פרק י"א משנה ח':

(יא) (על הברטנורא) והר"מ בנוסחת ארץ ישראל מסיים, ואם נטמאו החוטין בהיותן מחוברין בסבכה, נטמאה הסבכה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

פיה:    פי השבכה הוא המתהדק על המצח וסביב הראש. הרמב"ם והרא"ש ז"ל:

סבכה שנקרעה אם אינה מקבלת את רוב השער:    כך נקד הרי"א ז"ל:


פירושים נוספים