משנה כלים כח י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כח · משנה י | >>
סבכה שהתחיל בה מפיה, טהורה, עד שיגמור את קורקורתה.
התחיל בה מקורקורתה, טהורה, עד שיגמור את פיה.
שביס שלה, טמא בפני עצמו.
החוטין שלה, טמאין משום חיבור.
סבכה שנקרעה, אם אינה מקבלת את רוב השיער, טהורה.
משנה מנוקדת
סְבָכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ מִפִּיהָ,
- טְהוֹרָה,
- עַד שֶׁיִּגְמוֹר אֶת קוּרְקוּרְתָּהּ.
- טְהוֹרָה,
- הִתְחִיל בָּהּ מִקּוּרְקוּרְתָּהּ,
- טְהוֹרָה,
- עַד שֶׁיִּגְמוֹר אֶת פִּיהָ.
- טְהוֹרָה,
- שָׁבִיס שֶׁלָּהּ,
- טָמֵא בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
- הַחוּטִין שֶׁלָּהּ,
- טְמֵאִין מִשּׁוּם חִבּוּר.
- סְבָכָה שֶׁנִּקְרְעָה,
- אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אֶת רֹב הַשֵּׂעָר,
- טְהוֹרָה:
- אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אֶת רֹב הַשֵּׂעָר,
נוסח הרמב"ם
סבכה -
- שהתחיל בה מפיה - טהורה, עד שיגמור את קרקרתה.
- התחיל בה מקרקרתה - טהורה, עד שיגמור את פיה.
- שביס שלה - טמא בפני עצמו.
- החוטין שלה - טמאין משום חיבור.
- סבכה שנקרעה -
- אם אינה מקבלת את רוב השער - טהורה.
פירוש הרמב"ם
פי הסבכה הוא אשר יחזיק הכלי בעליונו וראשו.
וקרקרתה - הן השולים אשר יהיו בעליוני הראש ובאמצעיתו.
ושביס - הוא כלי מחובר בו למעלה לנוי, והוא נגזר מ"השביסים והשהרונים"(ישעיה ג, יח), והוא דומה למראה הזהב.
והשורש אצלנו "תכשיט כל שהוא טמא", כמו שהתבאר באחד עשר.
והחוטין שלה - החוטים אשר יקשרו בו השבכה על השער, כאשר נטמא הרשת נטמאו אלו החוטים, וזהו עניין אמרו משום חבור, אמנם אם נטמאו החוטים בפני עצמן לא.
ורוב השער - עם שער הראש:
פירוש רבינו שמשון
קורקורתה. השולים כמו קרקעות הכלים ואינה יורדת לטומאה עד שתגמר מלאכתה:
שביס שלה. כדכתיב (ישעיה ג) השביסים והשהרונים על הסבכה עושין ציור ועומדת על מצחה ומקיף מאוזן לאזן כדמוכח בתוספתא ובפני עצמו נמי חשיב:
חוטין שלה. כשהסבכה אדומה תופרין בראשה לנוי חוטין שחורים ירוקים לבנים:
סבכה שנקרעה. היינו של יוצאת החוץ דתנן לעיל פ' ארבעה ועשרים גבי שלש סבכות הן:
תניא בתוספתא [שם] שביס של סבכה טמא בפני עצמו מפני שהוא מתקנו לסבכה אחרת וכמה שיעורו כדי שיהא מקיף מאזן לאזן הטסין והציפויין וחוליות שבו טהורים ומשום חיבור שביס טמאים והרצועות שבו תפורות חיבור קשורות אינן חיבור. פירוש כשבלתה סבכה מסלקין ממנה ומניחין לסבכה אחרת ועל השביס משימין טסי זהב וחוליות של אבנים טובות ומרגליות:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
קורקורתה: שולים ותחתית, כמו קרקרות הכלים: עד שיגמור את פיה - שפתה העליונה. שאינה יורדת לטומאה עד שיגמור את כל מלאכתה:
שביס שלה - מלשון השביסים והשהרונים י. ציור שעושים על הסבכה לנוי, עומד על מצחה ומקיף מאוזן לאוזן. ובפני עצמו נמי חשיב, שהוא עשוי להסירו משם ולתת אותו בסבכה אחרת:
החוטין שלה - שבהן קושרים הסבכה על הראש:
טמאים משום חיבור - שאם נטמאת הסבכה נטמאו החוטים עמה יא. דאילו החוטים בלא סבכה לא היו מקבלים טומאה: אם אינה מקבלת את רוב השער של הראש, טהורה:
פירוש תוספות יום טוב
[*קורקרותה. פי' הר"ב. כמו קרקרות הכלים. דבמ"ב פ"ב]:
[*שביס. פי' הר"ב מלשון השביסים דישעיה ג. ומסיים הרמב"ם והשרש אצלינו תכשיט כל שהוא טמא. כמו שנתבאר פרק יא משנה ח]:
טמאין משום חבור. פירש הר"ב שאם [*נטמאת הסבכה] נטמאו החוטין עמה כו'. ובפירוש הרמב"ם בנא"י מסיים ואם נטמאו החוטין בהיותן מחוברין בסבכה. נטמאה הסבכה. וכך פסק בחבורו פכ"ב מה"כ:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על הברטנורא) ומסיים הר"מ, והשורש אצלנו תכשיט כל שהוא טמא, כמו שנתבאר פרק י"א משנה ח':
(יא) (על הברטנורא) והר"מ בנוסחת ארץ ישראל מסיים, ואם נטמאו החוטין בהיותן מחוברין בסבכה, נטמאה הסבכה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
פיה: פי השבכה הוא המתהדק על המצח וסביב הראש. הרמב"ם והרא"ש ז"ל:
סבכה שנקרעה אם אינה מקבלת את רוב השער: כך נקד הרי"א ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
סבכה שהתחיל בה מפיה: שהתחיל לקלעה משפת הכיפה:
טהורה עד שיגמור את קורקורתה: הוא שולי הסבכה שמכוון נגד קדקד האשה כשלובשתו:
טהורה עד שיגמור את פיה: ונ"ל דלהכי לא כללינהו תנא בחד בבא. והול"ל בקיצור סבכה שהתחיל טהורה עד שיגמרה. אלא משום שיש בסבכה חוטין כמבואר בסיפא דמתניתין. והן לפעמים בסוף קרקריתה כעין טראדדעל בראש הסבכה. ולפעמים בשפת פיה כעין פראניען. וכמ"ש הר"ש. ולהכי אי הוה קאמר עד שיגמור סד"א שגם הנך בכלל קמ"ל:
שביס שלה: בינדע שקושרתו בכיפה. וצונפתו סביב להמצח. ואינה כפרקלימין דטהורה [פכ"ו מ"ג] דהתם של עור היא להגן ולא לקישוט. משא"כ הכא:
טמא בפני עצמו: ואין בקשורה בכיפה חיבור מדלפעמים מתירתו להשביס מכיפה זו וקושרתו לכיפה אחרת שלובשת. ולהכי בנטמא א' לא נטמא חבירו:
החוטין שלה: של הסבכה. והוא כעין טראדעל שבראש השבכה. או כעין פראניען שבשפת השבכה סביב לנוי:
טמאין משום חבור: והא דלא קאמר בקיצור חוטין שלה. חיבור לה. ה"ט דאילו תני הכא סד"א גם לענין צירופי לשיעור הן חיבור לה. להכי קאמר טמאין משום חיבור דדוקא לענין קב"ט הן לה חבור דאפי' כשנגעה טומאה בחוטין נטמא סבכה. אבל לצרופי לשיעור לא. ולרמב"ם היינו החוטין שבסבכה שקושרין ומהדקין בה הסבכה סביב הראש:
אם אינה מקבלת את רוב השער: של הראש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת