משנה כלים כט א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כט · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

נומי הסדין והסודרין והטרטין והפליון של ראש, שש אצבעות.

של אפקרסין, עשר.

נימי סגוס והרדיד והחלוק והטלית, שלש אצבעות.

נימי כיפה של זקנהג, והגומדין של ערביין, והקולקין, והפונדא, והמעפורת, והפרגוד, נימיהן כל שהן.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

נומי הסדין והסודרין והטרטין והפליון של ראש שש אצבעות של פרקסין עשר נומי הסגוס והרדיד והחלוק והטלית שלש אצבעות נומי הכפח של זקנה והגומדין של ערביים והקולקין והפונדה והמעפורת והפרגוד נומיהן כל שהן.

פירוש הרמב"ם

נומי. יקרא החוט והקבוץ נימין וזהו שם משותף לפי שהן יקראו השער האחד נימא ויקראו הרבות נימי ומדרך האריג שישאר בקצות הבגד חוטים יוצאין והוא השפה אשר תקרא מלל כמו שקדם וכבר ישארו ג"כ חוטים יוצאים מצדדי האריג זולת המלל וחוטים יוצאין על שטח האריג ומלת אמרו בכאן נימין נופל על אלו החוטים כולן אשר יצאו מן הצדדים ואשר יוצאין על השטח אשר ישארו בקצוות הנה הוא ירצה בו שיעור בכל מין מן מיני הבגד והכונה בזה שהבגד כאשר נטמא יטמאו אלו החוטים היוצאין ממנו אשר זכר שהוא (לא) יטמא בהטמאות הבגד וכן ג"כ כאשר נטמאו אלו החוטים היוצאין בשיעורים הנזכרים הנה הבגד יטמא הנה כלל שהשיעורין אשר זכר הן חבור לזה הארוג לטמא בטומאתו ומה שיוסיף על זה אינו חבור הנה כבר נתבאר ענין זאת ההלכה ולא נשאר לבאר זולת השמות וזה ביאורן: סדין. ידוע: וסודר. הוא הצעיף: וטרטין. היא פליון של ראש הוא המטפחת אשר ישימו הנשים על ראשן: אפקרסין. חלוק צר מקום הראש ממנו והכתפים פתוחות ואחר לבישתו יתחברו הכתפים בלולאות ויתחבר עם טבעת כמו זה אשר ילבשו במצרים: וסגוס והרדיד וחלוק וטלית וכיפה. ידועים וכיפה שמו בשם כיפה של זקנה ושל ילדות אין בו שם: וגומדין. הוא מסוה שמשימים על הפנים ונקרא בזה השם להיותו ארוך אמה על הרוב מלשון (שופטים ג) גומד ארכה ותרגום גרמידא אורכיה והוא שם האמה בלשון הש"ס (ב"מ דף סד.): וקולקין. ארוג משער והיא החגורה יחזקו בו הבגדים: ופונדא. הוא לבוש דבק בגוף למנוע הבגדים שלא יפסדו בזיעה: המעפורת. תרגום ויתחפש באפר ואשתני במעפרא (מ"א כ): פרגוד. הוא מסך יתלה על שערי הבתים ולו שני כנפים והן נחלקים באמצע יגביה הקצה האחד על זה השער והקצה השני על השער השני וכאשר ירצו להסך על הבית יטו אותן ויתחברו שני כנפים לאחד ויהיה מסך אחד לכלל הבית ועל צד המשל אמרו (ב"מ דף נט.) אין הפרגוד ננעל בפניהם:

פירוש רבינו שמשון

גומי. כמו נימי הן נימין היוצאין מן הסדין ואם נגע שרץ בנימין כאילו נגע בסדין עצמו וכן כולם כל אחד כשיעור. המפורש בו חשוב יד טפי לא:

טרטין. פי' גאון וכן ערוך כמין כובעים:

פיליון. כמו אפיליון בפ' כל כתבי (דף קכ.) מני ליה גבי י"ח כלים:

פיקרסין. כמו אפיקריסתו דפ' מי שמתו (דף כג:) (גם בערוך ערך אפיקרסין איתא כך אולם בחבורי הפלאה שבערכין כתבתי דצ"ל בפרק חומר בקודש בתגיגה דף כו ע"א כי התם בחגיגה איתא כאשר העתיק הערוך ר' יוחנן אמר אפילו מלאין ואפילו אפיקרסותו לחוכו) ובפ' אלו מגלחין (דף כב.) ופי' גאון וכן ערוך לבוש תחתון והוא פתוח בכתיפיו וכשלובשו קושרו כדתנן בסוף מקואות הקשר של אפקרסותו ושבכתף:

סגוס. פירש בערוך בגד של צמר וכולה ציציות:

רדיד. כדכתיב (שה"ש ה) נשאו את רדידי פי' בערוך צעיף דק המכסה האשה על ראשה ותכס בצעיף תרגום ירושלמי רדידא (בראשית לח):

גומדין. פירש בערוך בגד שהיא אמה על אמה ומתרגם רב יוסף גרמידא:

קולקין. פי' בערוך חלוק של צמר ויש לו נימין:

פונדא. כמו אפונדתו דפ' המצניע (צב.):

מעפורת. פירשתי למעלה פ' כ"ח אמתני' דבגדי עניים:

פרגוד. פי' בערוך בב"ר כתונת הפסים (בראשית לז) זה פרגוד תרגום של ירושלמי פרגוד מצוייר:

כל שהן. בין רב בין מעט חיבור וכולהו אחריני ששיעורן מפורש כשיעור הזה הוו חיבור מה שיתר מכדי מדתן אינו חיבור לא לטומאה ולא להזאה:

תניא בתוספ' [שם רפ"ז] נימי פסיקיא ומקטורין כל שהן נימי של אפיקרסין עשר ואם יש בהן סכך כל שהן רשב"ג אומר סכך עולה למדת שלשה ואינו עולה למדת שלש על שלש היה רחב ונתנו על הכסא ובשרו נוגע בכסא טהור ואם לאו טמא נימי הברסין והברתסין והפימלאות והחמילות והלבדין והסגוסין והכרים והכסתות ג' אצבעות. פסיקיא אזור רחב וחוטין תלוין לפיה. סכך כמו ארוג:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נומי הסדין - נימין היוצאים מן הסדין, והן חוטים שרגילים לצאת מן האריג בין מן הצדדים בין מלמעלה בין מלמטה. אם נגע שרץ א בנימין, נטמא הסדין. והוא שיגע בתוך השיעור המפורש במתניתין. וכן אם נגע שרץ בסדין, נטמאו הנימין עד מקום השיעור המפורש. ומשם ולחוץ טהורים, שאין הנימין חיבור לכל בגד אלא עד מקום השיעור המפורש בהן:

טרטין - כמין כובעים:

פליון - סדין שמתעטף בו כולו ב:

אפקרסין - כמו אפקרסותו אינה מעכבת דפרק ואלו מגלחים [מועד קטן כ"ב:] והוא לבוש התחתון ופתוח מכתפיו וכשלובשו קושרו:

סגוס - בגד של צמר עב וכולו ציציות, וקורים לו בערבי אלבורנו"ס:

רדיד - צעיף דק שהאשה מכסה בו ראשה. ותכס בצעיף, תרגום ירושלמי רדידא:

גומדין - בגד שהוא אמה על אמה, ומכסין הערבים חוטמן ופיהם בזמן הקור. ופירוש גומד אמה, כדכתיב (שופטים ג טז) ולה שתי פיות גומד ארכה:

קלקין - אריג של שער ויש לו נימין:

פונדא - יש מפרשים אזור חלול ורחב. ויש מפרשים הבגד התחתון שנותנים על הבשר לשמור שאר הבגדים שלא יטנפו בזיעה:

מעפורת - תרגום ויתחפש באפר (מלכים א כד) ואשתני במעפרא. סודר שמעטפים בו הראש:

פרגוד - מסך שתולין על פתחי המלכים:

כל שהן - בין רב בין מעט הוי חיבור. וכולהו אחריני ששיעורן מפורש, כשיעור הוי חיבור מה שיתר מכשיעור לא הוי חיבור לא לטומאה ולא להזאה:

פירוש תוספות יום טוב

נומי הסדין. פירש הר"ב נימין היוצאים מן הסדין כו' אם נגע שרץ בנימין וכו'. וכ"כ הר"ש. ולפי דטומאת שרץ אף בשלש על שלש. להכי נקטו. וה"ה למדרס אם הוא שלשה על שלשה והרמב"ם סתם ופירש שהבגד כאשר נטמא וכו'. ובחבורו פכ"א מה"כ ביאר וכתב טמא במדרס. או בשאר טומאות. וגם הר"ב עצמו במשנה דלקמן סתם וכתב ואם נגעה טומאה כו':

והפליון. לשון הר"ב סדין שמתעטף בו כולו. ותמיהני דהא הפליון שלראש תנן. וראיתי להר"ש פליון כמו אפליון. בפרק כל כתבי מני ליה גבי י"ח כלים. ע"כ. ומזה הוא שיצא לו להר"ב לפי שמצא שם דף ק"ך שפירש"י פליון סדין להתעטף בו כולו. אך בכאן א"א לפרש כן. ועוד דהתם במשנה ד מנה הר"ב י"ח כלים. וכשתדקדק בדבריו תמצא שבמקום פליון ומעפורת שבגמ'. כ' מצנפת. וטלית קטן שמכסין בו ראשו. ובמשנה ב פ"ק דשבת כתב הר"ב מעפורת של ספרים סודר שנותן המתגלח על ברכיו כו'. ונשאר א"כ מצנפת במקום פליון. וכיוצא בזה פירש הרמב"ם בכאן שכתב פיליון של ראש [הוא] המטפחת אשר ישימו הנשים על ראשן. ע"כ. ובאותן י"ח כלים קחשיב מצנפת ועיין מ"ש עוד בריש פ"ח דנדה:

פקרסין. כתב הר"ב כמו אפקרסותו כו' דפרק ואלו מגלחין. בגמ' דף כב. והר"ש הביא מן המשנה הקשר שבפרקסים שבכתף במ"ד פרק בתרא דמקואות:

כפה של זקנה. לשון הרמב"ם. כך שמו כיפה של זקנה לא שיש אחר של ילדה כמו שיש עשב שנקרא בערבי שיב אל עגו"ס. ע"כ בנא"י. ומשום כך בחבורו פכ"ה כתב כפה של ראש:

[*והגומדין. פי' הר"ב כדכתיב ולה שני וגו' (שופטים ג)]:

פונרא. פי' הר"ב שני פירושים ועיין בלשונו ספ"ג דסנהדרין. וסוף ברכות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) וכן הוא בר"ש. ולפי דטומאת שרץ אף בשלש על שלש להכי נקטו. וה"ה למדרס בשלשה על שלשה. והר"מ סתם ופירש שהבגד כאשר נטמא. וגם הר"ב במשנה דלקמן סתם וכתב ואם נגעה טומאה כו':

(ב) (על הברטנורא) וקשה, הא פליון של ראש תנן. והר"ש כתב, פליון כמו אפליון בפרק כל כתבי תני ליה גבי י"ח כלים ע"כ. ומזה יצא לו להר"ב לפי שמצא שם שפירש"י בדף ק"כ פליון סדין להתעטף בו כולו. אך בכאן א"א לפרש כן. ועוד דהתם במשנה ד' מנה הר"ב י"ח כלים, ותמצא שם שבמקום פליון ומעפורת שבגמרא, כתב מצנפת וטלית קטן שמכסין בו ראשו. ובמשנה ב' פרק קמא דשבת כתב הר"ב, מעפורת של ספרים סודר שנותן המתגלח על ברכיו כו', ונשאר א"כ מצנפת במקום פליון. וכיוצא בזה פירש הר"מ כאן, שכתב פליון של ראש הוא המטפחת שישימו הנשים על ראשן. ע"כ. ובאותן י"ח כלים חשיב מצנפת:

(ג) (על המשנה) כפה כו'. לשון הר"מ, כך שמו כיפה של זקנה. ולא שיש אחר של ילדה. ומש"ה כתב בחיבורו כפה של ראש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

והטרטין:    פי' בערוך בלשון שני הוא הבגד שמשליכות על ראשיהן בעת יציאתם לחוץ:

והפליון:    בערוך נראה דגריס פליוס בסמ"ך:

בפי' ר"ע ז"ל צ"ל פקרסין כמו אפקרסותו אינה מעכבת דבפ' מי שמתו ובפ' ואלו מגלחין והוא לבוש התחתון ופתוח בכתיפיו כשלובשו קושרו כההיא דתנן בפ' בתרא דמסכת מקואות הקשר שבפקרסין שבכתף וכו'. וז"ל הרמב"ם ז"ל שם רפכ"א ושל חלוק שהוא קרוע מתחלתו ועד סופו ואחר שלובשין אותו מקבצים אותו בלולאות שיעור חוטיו עשרה אצבעות ע"כ:

סגוס:    שם ברמב"ם כתוב בכל הדפוסין סגיס ביו"ד:

והקולקין:    פי' בערוך חלוק של צמר ויש לו נימין והוא שק שלובשין אותו מבית מי שמצער עצמו בלע"ז צליצו ע"כ. ושם ברמב"ם כתוב והקלקלין בשני למדי"ן וז"ל והקלקלין השזורין מן השער ע"כ:

והפונדא:    כתב הרב בצלאל אשכנזי ז"ל נ"א והפיודא:

והמעפורת:    ושם ברמב"ם כתוב והשמלה והוא פי' למעפורת. ובהשגות והשמלה שנותן על ברכיו בשעה שמגלח זו מעפורת שבמשנה ע"כ:

והפרגוד:    כצ"ל:


פירושים נוספים