משנה כלים כט ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כט · משנה ב | >>
שלש כסתות של צמר, שש של פשתן, שלשה סדינין, שתים עשרה מטפחות, שני סובריקין, חלוק אחד, טלית אחת, קלבקרין אחד, חיבור ה לטומאה ולהזייה.
יתר מכאן, חיבור לטומאה, ואין חיבור להזייה.
רבי יוסי אומר, אף לא לטומאה.
משנה מנוקדת
שָׁלֹשׁ כְּסָתוֹת שֶׁל צֶמֶר,
- שֵׁשׁ שֶׁל פִּשְׁתָּן,
- שְׁלֹשָׁה סְדִינִין,
- שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִטְפָּחוֹת,
- שְׁנֵי סוֹבְרִיקִין,
- חָלוּק אֶחָד,
- טַלִּית אַחַת,
- קְלֻבְקָרִין אֶחָד,
- חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּיָה.
- יָתֵר מִכָּאן,
- חִבּוּר לְטֻמְאָה,
- וְאֵין חִבּוּר לְהַזָּיָה.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אַף לֹא לְטֻמְאָה:
- חִבּוּר לְטֻמְאָה,
נוסח הרמב"ם
שלש כסתות - של צמר,
- שש - של פשתן,
- שלשה - סדינים,
- ושתים עשרה - מטפחות,
- ושני - סובריקין,
- וחלוק אחד, וטלית אחת,
- קלובקרין אחד - חיבור לטומאה, ולהזיה.
- יתר מכן - חיבור לטומאה, ואינו חיבור להזיה.
- רבי יוסי אומר: אף לא לטומאה.
פירוש הרמב"ם
הכוונה מזאת ההלכה, כי כאשר נחבר בגדים קצתן אל קצתן בתפירה, הנה אם יהיו יותר מן המספר אשר זכר הנה הוא חיבור לטומאה, וכאשר יגע מאבות הטומאות באחד מהן נטמאו כולן ואפילו אלף.
ואינו חיבור להזייה - שאם הזה מי חטאת על בגד אחד מהן, הנה יטהרו כולן אם היה זה המספר המנוי או פחות ואז יהיו כמו בגד אחד להזאה, ומה שהוא יותר על המספר הנה יצטרך הזאה בפני עצמו.
ולא נשאר בכאן לבאר זולת השמות.
כסתות, ומטפחות, וסדינים, וטלית - ידועים.
אולם סוברקין הוא מין ממיני החלוק, ואמנם התחלפות שמותיו לפי התחלפות תמונותיו בהבדל ובתפירה.
וקלובקרים - הוא הבגד אשר ילבשו אותו בזמן הסתיו.
ואין הלכה כרבי יוסי:
פירוש רבינו שמשון
שלש כסתות של צמר. המונחות במטה או שש של פשתן ונגע טמא בא' מהן נטמאו כולן או אם הזה על אחת מהן טהרו כולן ונראה דאיירי במחוברין זו לזו כשלל של כובסין וכשיטה זו מיפרשא כולה מתני' ועוד יש לפרש כעין אורגים שלנו האורגים מפות מניחין הפרש בין מפה למפה שמחוברות. חוטי השתי ואין בו ערב וכן היו עושין אורגין כסתות וסדינים. וכל הני דתנן הכא כל אחד במניינו חשיב חיבור יותר מכאן לא:
סובריקין. אית דאמרי סווריקין בוי"ו ואית דאמרי ספריקים ובפרק כל כתבי (דף קכ.) מני ליה גבי י"ח כלים ופי' בערוך מכנסים והגאון פי' כלים שמלבשים בהן הידים עד האציל ויש בהן בתי אצבעות:
גלובקרין. היינו גלופקרין דפ' השולח (דף לה.) ובפרק במה טומנין (דף נא.) נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין כסות עבה של צמר:
ואינם חבור להזאה. לחומרא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שלש כסתות של צמר - תפורות זו עם זו כשלל של כובסין. אי נמי, ארוגות יחד, כעין האורגים מפות שדרכן להניח הפרש בין מפה למפה ומחוברות בחוטי השתי ואין בו ערב. וכל הני דתנן הכא, כל אחד במנינו או פחות הוי חיבור, ואם נגעה טומאה באחד מהן נטמאו כולן, ואם היו טמאין והוזה מאפר הפרה באחד מהן נטהרו כולן. ויותר על מנין זה לא הוי חיבור לא לטומאה ולא להזאה ד:
סובריקין - אית דתני ספריקין. אית דמפרשי מכנסים, ואית דמפרשי כמין בתי ידים מצמר שמלבישים בהם את הידים ומכסים בהם הזרועות עד האצילים:
גלופקרין - כסות עבה של צמר שלובשים בעת הקרירות:
חיבור לטומאה ואינו חיבור להזאה - לחומרא. אם נגעה טומאה באחד מהן הוי חיבור ונטמאו כולן, ואם הוזה אחד מהן לא הוי חיבור, ולא טהר אלא אותו שהוזה עליו בלבד:
ר' יוסי אומר אף לא לטומאה - ואין הלכה כר' יוסי:
פירוש תוספות יום טוב
שלש כסתות של צמר כו'. כתב הר"ב ויותר על מנין זה לא הוו חבור לא לטומאה ולא להזייה ותימה לפרש כן דהא תנן בסיפא יתר מכאן חבור לטומאה ואין חבור להזייה. ואין לומר דסיפא לא קאי אלא מחלוק אחד ולהלן דא"כ ברישא לא תני ולא מידי. אלא מונה והולך. וזה דבר שאין לו שחר. וכן מפורש בפי' הרמב"ם דיתר מכאן דסיפא קאי אכולהו. ובחבורו פי"ב מהלכות פרה העתיק חבור לטומאה ולהזייה יתר מכאן כו' קודם חלוק אחד כו':
סוברקין. כאית דמפרשי בתראי שכ' הר"ב. הוא מפרש גם כן בפט"ז דשבת משנה ד גבי י"ח כלים. דבתי ידים שכתב הוא במקום שני סופרקים דהתם בגמרא:
חלוק אחד וכו' חבור כו'. אפילו הן ארוכין ביותר או רחבין ביותר כל שהן. הרמב"ם פי"ב מהלכות פרה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ד) (על הברטנורא) תימה לפרש כן, דהא תנן בסיפא יתר מכאן חבור לטומאה ואין חבור להזאה. ואין לומר דסיפא לא קאי אלא מחלוק אחד ולהלן, דא"כ ברישא לא תני ולא מידי אלא מונה והולך, וזה דבר שאין לו שחר. וכן מפורש בהר"מ דיתר מכאן דסיפא קאי אכולהו. ועתוי"ט:
(ה) (על המשנה) חלוק כו'. אפילו הן ארוכין ביותר או רחבין ביותר כל שהן. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
סוברוקין: בערוך גריס סווריקין בשני ווי"ן מקום הבי"ת והביאו ג"כ בערך ספרק ושני סופריקין וכתב דיש שונים סובריקין:
קלובקרין אָחַת: פי' שמיכה ס"א גלופקרין כן כתוב בערוך.
בפי' ר"ע ז"ל ויותר על מנין זה לא הוו חבור לא לטומאה ולא להזאה ע"כ. אמר המלקט נראה דצ"ל ויותר על מנין זה לא הוו חבור אלא לטומאה ולא להזאה דאלת"ה א"כ פסק כר' יוסי והלא הוא עצמו ז"ל פסק ואין הלכה כר' יוסי דוק:
תפארת ישראל
יכין
שלש כסתות של צמר: שתפרן הכובס יחד כדי שלא יאבד לו א' מהן. או לסימן שכל התפורין יחד שייכים לאיש א'. או ר"ל שנארגו כמה בגדים ביחד. ומפסיק בין בגד לבגד חוטי שתי בלי ערב. כמו שיש בין טלית לטלית כשבאין מבית האומן:
שני סובריקין: מין מכנסים. וי"א שהן כמו בתי ידים אֶרמעל בל"א שלובשין אותן על הבגדים בשעת כתיבה או בשעת מלאכה אחרת. כדי לשמור הבגדים מלכלוך. וגם כדי שבתי ידים הרחבים שבגוף הבגד לא יעכבו להאדם במלאכתו. להכי לובשין על גביהן בתי ידים צרים אלו:
חלוק אחד: ולא יותר. וכן כולן:
קלובקרין: כסות עב לקור:
חבור לטומאה ולהזייה: כולן בנטמא אחד נטמא חבירו המחובר לו. ובהוזה על א' נטהר גם חבירו [והיינו בין לחומרא ובין לקולא]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת