ביאור:משנה כלים פרק כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

מסכת כלים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

----

גבול החפץ הטמא[עריכה]

חטיבה I: חוטים וחיבוריהם[עריכה]

(א) נוּמֵי חוטים היוצאים מהבגד הַסָּדִין וְהַסּוּדָרִין וְהַטַּרְטִין וְהַפַּלְיוֹן שֶׁלָּרֹאשׁ כובעים - שֵׁשׁ אֶצְבָּעוֹת; שֶׁלִּפְקַרְסִין  לבוש תחתון, שהיה פחות מוקפד מהעליון - עֶשֶׂר.

בהמשך לחוטי השבכה שנזכרו לעיל כח, י – דנה המשנה בחוטים בבגדים אחרים: חוטים שאורכם עד שש אצבעות בסדין – נחשבים מחוברים אליו וטמאים בטומאתו.

כפח הזקנה – ראו לעיל כח, י, "שבכה".

נוּמֵי הַסָּגִי מעיל וְהָרָדִיד וְהֶחָלוּק וְהַטַּלֵּית - שָׁלוֹשׁ אֶצְבָּעוֹת.

נוּמֵי הַכַּפָּח שֶׁלַּזְּקֵנָה, וְהַגֻּמְדִין שֶׁלָּעַרְבִיִּים, וְהַקֻּלְקִיס, כובעי צמר וְהַפָּנְדָּה, פאוצ' וְהַמַּעְפֹּרֶת, וְהַפַּרְגּוֹד – נוּמֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן. בכל אורך


(ב) שָׁלוֹשׁ כְּסָתוֹת שֶׁלַּצֶּמֶר, שֵׁשׁ שֶׁלַּפִּשְׁתָּן, שְׁלֹשָׁה סְדִינִים,

3 כסתות צמר וכו' שהיו ביחד – נטמאות ביחד וניתנות לטיהור (הזיה) ביחד.

לדעת ת"ק כמות גדולה יותר ניתנת להיטמא ביחד אבל לא להיטהר, ואילו ר' יוסי טוען שגם הטומאה אינה במספרים גדולים יותר.

שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִטְפָּחוֹת, שְׁנֵי סֻוְרִיקִין, חָלוּק אֶחָד,

טַלֵּית אַחַת, וּקְלֻבְקָרִין אַחַת - חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְלַהַזָּיָה;

יָתֵר מִכֵּן - חִבּוּר לַטֻּמְאָה, וְאֵינוּ חִבּוּר לַהַזָּיָה.
רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אַף לֹא לַטֻּמְאָה.


(ג) חוּט מִשְׁקֶלֶת - שְׁנֵים עָשָׂר; שֶׁלֶּחָרָשִׁים - שְׁמוֹנָה עָשָׂר; וְשֶׁלַּבַּנָּיִין - חֲמִשִּׁים אַמָּה.

משקולת שהחוט שלה ארוך יותר מהמנויים כאן – החוט טהור. בתוך המידה - הוא טמא כחלק מהמשקולת (לעיל יב, ח.)

בתוספתא ז, א מגבילים גם את החוט של הסיידים לחמישים אמה.

יָתֵר מִכֵּן, אִם רָצָה לְקַיֵּם - טָהוֹר.
וְשֶׁלַּסַּיָּדִים וְשֶׁלַּצַּיָּרִים - כָּל שֶׁהֵן.


חטיבה II: חיבור של חוטים וידיות: משלוש אצבעות עד עשרה טפחים[עריכה]

(ד) חוּט מֹאזְנַיִם חוט שעליו תלויים המאזנים שֶׁלַּחַנְוָנִי, וְחוּט מֹאזְנַיִם שֶׁלִּזְהָבִים, וְשֶׁלְּשׁוֹקְלֵי אַרְגָּמָן טוֹב - שָׁלוֹשׁ אֶצְבָּעוֹת.

חוט וידית באורך עד 3 אצבעות נחשבים חלק מהמכשיר.

וראו את דברי ר' נתן בתוספתא ב"ב ה, ג, שמשתמש באותו אורך לחישוב ההכרעה שחייב בה המוכר.

יַד הַקָּרְדּוֹם ידית המעדר הבולטת מגופו מֵאַחֲרָיו - שָׁלוֹשׁ אֶצְבָּעוֹת.

רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: טֶפַח - טָהוֹר.


(ה) חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁלַּשֻּׁלְחָנִי, שֶׁלְּבַעֲלֵי בָתִּים - טֶפַח.

משניות ד-ו מציגות חוטי מאזניים שונים.

משניות ד-ה מציגות את שני צידי הידית של הקרדום. משנה ז חוזרת לקרדום של נכיש.

משניות ה-ז עוסקות בידיות של פטישים.

יַד קָרְדּוֹם מִלְּפָנָיו - טֶפַח.

שִׁירֵי יַד פַּרְגָּל חלק העיפרון במחוגה - טֶפַח.

יַד מַקֶּבֶת פטיש שֶׁלִּמְפַתְּחֵי אֲבָנִים - טֶפַח.


(ו) חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁלַּצַּמָּרִים, וְשֶׁלְּשׁוֹקְלֵי זְכוֹכִית - טִפְחַיִם.

יַד הַמַּקּוֹר פטיש המיועד לחספס את הריחיים - טִפְחַיִם.

יַד הַמַּעְצָד שֶׁלַּלִּגְיוֹנוֹת - טִפְחַיִם.

יַד הַקָּרְנָס שֶׁלִּזְהָבִים - טִפְחַיִם;

וְשֶׁלֶּחָרָשִׁין של נפחי ברזל - שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.


(ז) שִׁירֵי הַדָּרְבָן מִלְּמַעְלָן - אַרְבָּעָה.

יַד הַבָּדִיד, יַד הַקָּרְדּוֹם שֶׁלַּנָּכִישׁ של טוריה לניכוש - חֲמִשָּׁה.

יַד בֶּן הַפַּטִּישׁ פטיש קטן - חֲמִשָּׁה; וְהַפַּטִּישׁ - שִׁשָּׁה.

יַד קָרְדּוֹם שֶׁלַּבִּקּוּעַ וְשֶׁלֶּעָדִיר - שִׁשָּׁה.

יַד מַקֶּבֶת - שִׁשָּׁה.


(ח) שִׁירֵי חַרְחוּר מִלְּמַטָּן - שִׁבְעָה.

השוו משנה ז "שיירי דרבן". צידו השני של הדורבן הוא החרחור, ראו לעיל כה, ב;

וראו תוספתא ז, ב, שלדעת ר' יוסי מדובר בכל הפרק חוץ ממשנה א בשיעורי מקסימום, ואם קיים יותר מהם - טהור!

סוף המשנה חוזר על האמור במשנה ג, ומהווה מסגרת לפרק.

יַד מַגְרֵפָה שֶׁלְּבַעֲלֵי בָתִּים, בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: שִׁבְעָה,

וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: שְׁמוֹנָה.
וְשֶׁלַּסַּיָּדִין - בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: תִּשְׁעָה; וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: עֲשָׂרָה.

יָתֵר מִכֵּן, אִם רָצָה לְקַיֵּם - טָמֵא.

יַד מְשַׁמְּשֵׁי הָאוּר ידיות ארוכות לאנשים שעובדים עם אש - כָּל שֶׁהֵן.