ביאור:משנה כלים פרק כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

מסכת כלים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

----

מתקני עבודה מורכבים וטומאתם[עריכה]

חטיבה I: מתקני עבודה נשיים[עריכה]

בתוספתא א, א מופיעה דרישה למודעות של האורגת לשמירה האריג בטהרה, ומופיעים שני סיפורים על נשים שארגו בלי מודעות כזאת וכשר' ישמעאל בדק אותן התברר להן שהאריג נטמא.

(א) הַנּוֹגֵעַ בַּכָּבֵד הָעֶלְיוֹן, בַּכָּבֵד הַתַּחְתּוֹן, משקולות המותחות את חוטי השתי בַּנִּירַיִם, חוטים המהווים חלק מהנול וּבַקִּירוֹס kaîros: לולאה המפרידה בין חוטי הערב; מסרק הנול

וּבַחוּט שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן, פיילוט של חוט, שיוצא מהארגמן אחרי הרקמה. וּבָעִירָה שֶׁאֵינוּ עָתִיד לְהַחְזִירָהּ, עודפי החוטים הבולטים מהאריג וייגזרו אחר כך - טָהוֹר.
בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת, חבל ההידוק של הערב וּבִשְׁתִי הָעוֹמֵד, מתוח לאריגה
וּבַכָּפוּל שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן, החוט המשמש לתפירת הארגמן וּבָעִירָה שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחְזִירָהּ עודפי חוטים שישמשו להמשך האריגה - טָמֵא.

הַנּוֹגֵעַ בַּצֶּמֶר שֶׁעַל הָעִמָּה, בְּאַשְׁוְיָה בצמר שבסליל – בחלקו החיצוני של הסליל - טָהוֹר.

הַנּוֹגֵעַ בַּפִּקָּה בכדור שבפלך; עַד שֶׁלֹּא פֵרֵעָה לפני שהוציא את החוט מהפלך - טָמֵא; מִשֶּׁפֵּרֵעָה - טָהוֹר.


חטיבה II: מתקני עבודה גבריים[עריכה]

(ב) הַנּוֹגֵעַ בָּעֹל, המחבר את שני השוורים זה לזה וּבַקַּטְרֵב, פין מתכת המחבר את המחרשה לעול בָּעַיִן, וּבָעֲבוֹת, טבעת וחבל המחברים את המחרשה לקטרב אֲפִלּוּ בְשָׁעַת מְלָאכָה - טָהוֹר.

השוו לעיל יד, ד: המחרשה מוגדרת לפי פעולת החריש ולא לפי הגרירה שלה ע"י הבקר. לכן מה שטמא בעגלה אינו טמא במחרשה.

עראין נזכרו בתוספתא ב"מ דכלים ד, ג ככלי של סתת.

ר' יהודה מצמצם את הגדרת המחרשה לפעולות החריש בלבד, ואינו כולל ביניהן את יישור העפר לאחר מעשה.

בַּחֶרֶב, הפולחת את האדמה וּבַבֹּרֶךְ, חלק מחרשה מעץ המחובר לעין וּבַיָּצוֹל החלק התחתון של המחרשה המחובר לחרב - טָמֵא.
בָּעַיִן שֶׁלַּמַּתֶּכֶת, טבעת המחברת את היצול לחרב וּבִלְחָיַיִם מצידי החרב, וּבָעֲרָיִים בליטות מעל היצול - טָמֵא.
רְבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר בִּלְחָיַיִם, שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִים אֶלָּא לְרַבּוֹת אֶת הֶעָפָר. ליישר ולכנס את העפר החרוש


(ג) הַנּוֹגֵעַ בְּיַד מְגֵרָה, מסור בעל שתי ידיות מִכָּן וּמִכָּן - טָמֵא.

השוו לעיל טז, ז, שם הופיע המכבש (מלחציים).

הנוגע בידית של המסור טמא, ראו תוספתא א, ב.

בַּחוּט וּבַמְּשִׁיחָה, בָּאַמָּה וּבַסְּנִיפִין, מתקנים המיועדים למתיחת הלהב בין הידיות בְּמַכְבֵּשׁ שֶׁלֶּחָרָשׁ וּבַקַּשְׁטָנִית במקדח - טָהוֹר.

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַנּוֹגֵעַ בַּמַּלְבֵּן בלהב שֶׁלְּמַסָּר הַגָּדוֹל - טָהוֹר.

הַנּוֹגֵעַ בַּיֶּתֶר וּבַקֶּשֶׁת, אַף עַל פִּי מְתוּחָה - טָהוֹר.

מְצוֹדוֹת הָאִשּׁוּת מלכודת החולד - טְהוֹרוֹת.

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל זְמַן שֶׁהִיא שהקשת מְתוּחָה - חִבּוּר.