ביאור:משנה כלים פרק טו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל
----
כללי כלי עץ
[עריכה]חטיבה I: כלים גדולים במיוחד
[עריכה](א) כְּלֵי עֵץ, כְּלֵי עוֹר, כְּלֵי עֶצֶם, כְּלֵי זְכוֹכִית,
|
ראו לעיל ב, א: כלי מתכת וכלי חרס יוצאים מן הכלל הזה: לגבי כלי חרס – אין להם תקנה אלא שבירה, ולגבי כלי מתכת – יצירה מחדש מחדשת את הטומאה, ראו לעיל יא, א. לגבי כורת השוו שביעית י, ז: משנתנו כדעת ר' אליעזר, אבל לא מפני שהכורת כקרקע אלא מפני שאין לה בית קיבול, וראו גם לקמן כב, י. וראו ספרא שמיני פרשה ו, ה-ו: הכלים הגדולים הללו אינם מיטלטלים כשהם מלאים עקב כובדם. וראו דרשות הקושרות את המידה של 40 סאה לשולחן במקדש ולים של שלמה, בתוספתא ה, א. לעניין הספינה השוו לעיל ב ג. הספינה עצמה טהורה, אבל לעיתים הבור שבה טמא. תיבת נח היתה גדולה, ולכן לא קבלה טומאה, למרות שפתחה היה מהצד - ראו לקמן יט, ט. המחלוקת היא לגבי עריבת בעל הבית שמחזיקה 40 סאה: ר' מאיר מטמא אותה ור' יהודה מטהר, וראו גם בספרא שם ולקמן כד, ג. |
- פְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִין, וּמְקַבְּלֵיהֶן טְמֵאִין. ראו בביאור למשנה ב
- נִשְׁבָּרוּ - טָהָרוּ.
- חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים - מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּן וְלַבָּא.
הַשִּׁדָּה, וְהַתֵּבָה, וְהַמִּגְדָּל, מיני ארונות כַּוֶּרֶת הַקַּשׁ, וְכַוֶּרֶת הַקָּנִים, וּבוֹר סְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית, בספינות הללו היה מחסן בצורת בור.
- שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שׁוּלַיִם, וְהֵן מַחֲזִיקִים אַרְבָּעִים סאה לַח, שֶׁהֵם כּוֹרַיִם ששים סאה בַּיָּבֵשׁ - הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין.
וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים, בֵּין מְקַבְּלִין בֵּין אֵינָן מְקַבְּלִין – טְמֵאִים, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.
- רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: דַּרְדּוּר עֲגָלָה, וְקָסֻטּוֹת הַמְּלָכִים, וַעֲרֵבַת הָעֻבְּדָן, וּבוֹר סְפִינָה קְטַנָּה, וְהָאָרוֹן,
- אַף עַל פִּי מְקַבְּלִין - טְמֵאִין,
- שֶׁאֵינָן עֲשׁוּיִים לְהִטַּלְטֵל אֶלָּא בְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן.
וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים: הַמְקַבְּלִין - טְהוֹרִין, וְשֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין - טְמֵאִין.
אֵין בֵּין דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר לְדִבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה אֶלָּא עֲרֵבַת בַּעַל הַבַּיִת.
חטיבה II: כלים מקצועיים טמאים
[עריכה](ב) אֲרֻבּוֹת שֶׁלַּנַּחְתּוֹמִים - טְמֵאוֹת, וְשֶׁלְּבַעֲלֵי בָתִּים - טְהוֹרוֹת.
|
השוו עדויות ז, ז: שם מטהר ר' אליעזר את הארוכות של הנחתומים (מרדה של אופים), כאן הדעה שלו לא נזכרת בהקשר זה. אבל בתוספתא עדיות ב, א מופיע כמו כאן, שהוא טיהר את המדף שנקבע בקיר. לדעתו המדף הקבוע בקיר מחובר לקרקע (ראו לעיל יא, ב.) חכמים טוענים שהדבר אינו מבטל את המדף מתורת כלי, וראו לקמן, כ, ד. הדף אינו בעל בית קיבול, וכן גם הסרוד. כנראה הגדירו "מקבלים" כמקומות שנהוג להניח בהם דברים, בניגוד ל"פשוטים" כגון סולם וכו'; וראו גם תוספתא ו ג, שם נמנו כמה דוגמות ונוסח כלל; וראו גם דין הנסרים (פלטות של שולחן) בתוספתא ה, א. הסרוד הוא רשת כמו הסרידה (לעיל ט, ז.) גם כלי אפיה של בעל הבית עלולים להיות טמאים, אם צבע את הארוכות או אם הקיף את הסרוד במסגרת מארבע הצדדים שלו, או – לדעת ר' שמעון – אם השתמש בהם כמו נחתום. |
- סְרָקָן אוֹ כִרְכְּמָן צבע את הארוכות באדום או בצהוב – טְמֵאוֹת.
דַּף שֶׁלַּנַּחְתּוֹמִים מדף שמחמיצים עליו את הבצק שֶׁקְּבָעוֹ בַכֹּתֶל - רְבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמִּין.
סְרוּד שֶׁלַּנַּחְתּוֹמִים - טָמֵא, וְשֶׁלְּבַעֲלֵי בָתִּים, טָהוֹר.
- גִּפְּפוֹ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו - טָמֵא.
- נִפְרַץ מֵרוּחַ אַחַת - טָהוֹר.
- רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם הִתְקִינוֹ לִהְיוֹת פּוֹרֵץ קורץ, מחלק את הבצק עָלָיו - טָמֵא.
- וְכֵן הַמַּעֲרוֹךְ - טָמֵא.
(ג) יָם נָפָה שֶׁלְּסַלָּתִים - טָמֵא, וְשֶׁלְּבַעֲלֵי בָתִּים - טָהוֹר.
|
בית הקיבול לקמח המנופה, אם המנפה הוא מקצועי – טמא, ואם בעל הבית – טהור. |
- רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף שֶׁלַּגַּדֶּלֶת של קולעת השיער - טָמֵא מוֹשָׁב,
- מִפְּנֵי שֶׁהַבָּנוֹת יוֹשְׁבוֹת לְתוֹכוֹ וְגוֹדְלוֹת.
חטיבה III: מתלים לכלי העץ
[עריכה](ד) כָּל הַתְּלוּיִן המתלים - טְמֵאִין, חוּץ מִתְּלוּי נָפָה וּכְבָרָה שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.
|
החטיבה הזו עומדת כניגוד לחטיבה I: שם טיהרו את הכלים הגדולים, ואילו כאן את הנספחים הקטנים לכלים. השוו לעיל יב, ו: רבן גמליאל טימא גם את המתלה של המגרדת במרחץ. הנפה והכברה של בעל הבית טהורים, וגם המתלה שלהם. במגל היד ובמקל הבלשים היו מכניסים אצבע למתלה כדי לייצב את האחיזה. |
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כֻּלָּם טְהוֹרִין,
- חוּץ מִתְּלוּי נָפָה שֶׁלְּסַלָּתִין, וּתְלוּי כְּבָרַת גֳּרָנוֹת,
- וּתְלוּי מַגַּל יָד, וּתְלוּי מַקֵּל הַבָּלְשִׁין,
מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְסַיְּעִין בְּשָׁעַת מְלָאכָה.
- זֶה הַכְּלָל: הֶעָשׁוּי לְסִיּוּעַ בְּשָׁעַת מְלָאכָה - טָמֵא; הֶעָשׁוּי לְתָלוּי - טָהוֹר.
(ה) רַחַת הַגָּרוֹסוֹת ריחיים של טוחנים מקצועיים - טְמֵאָה, וְשֶׁלְּאוֹצָרוֹת - טְהוֹרָה.
- זֶה הַכְּלָל: הֶעָשׁוּי לְקַבָּלָה - טָמֵא, וּלְכִנּוּס - טָהוֹר.
|
החטיבה הזו משמשת יוצא מהכלל שבחטיבה II: שם טימאו את הכלים המקצועיים, אבל כאן מוצאים כלי הקודש מהכלל ההוא. במקדש הקילו בטומאות שנולדו במקום, למרות שהכלים שם היו של בעלי מקצוע - כדי לא לפסול קדשים: כלי הנגינה לא קיבלו טומאה, המים בבית המטבחיים נחשבו טהורים (ראו גם עדויות ח, ד, לעומת מכשירין ו, ד;) וספר התורה לא טימא את הידים (ראו גם ידים ג, ה.) אבל ראו תוספתא ה, ז, שאם הספר יצא מחוץ לעזרה הוא מטמא את הידים. ר' יהודה החמיר באירוס ובים הנפה של הגודלת (ראו גם לעיל משנה ג.) ראו גם לקמן כג, ד, לגבי טומאת המדרס בשעת הלוויה. מלכודת העכברים טהורה, ומלכודת החולדות, הגדולה יותר – טמאה. |
חטיבה IV: כלי הקודש טהורים
[עריכה](ו) נִבְלֵי הַשָּׁרָה - טְמֵאִין, וְנִבְלֵי בְנֵי לֵוִי - טְהוֹרִין.
כָּל הַמַּשְׁקִין - טְמֵאִין, וּמַשְׁקֵה בֵית מַטְבְּחִיָּה - טְהוֹרִין.
כָּל הַסְּפָרִים מְטַמִּין אֶת הַיָּדַיִם, חוּץ מִסֵּפֶר הָעֲזָרָה.
הַמַּרְכּוּב - טָהוֹר.
- הַבַּטְנוֹן וְהַנִּקְטְמוֹן וְהָאֵרוֹס כלי זמר - הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.
- רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאֵרוֹס טָמֵא מוֹשָׁב, מִפְּנֵי שֶׁהָאַלָּאִית המקוננת בבית הקברות יוֹשֶׁבֶת עָלָיו.
מְצוֹדַת הַחֻלְדָּה - טְמֵאָה, וְשֶׁלָּעַכְבָּרִין - טְהוֹרָה.