ביאור:משנה מכשירין פרק ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת מכשירין: א ב ג ד ה ו

מסכת מכשירין עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו

----

הפרק מציג מקרים שבהם אין הטומאה תלויה ברצון הבעלים: אם כיוון שאין להם "רצון", ואז אינם יכולים להכשיר לטומאה - או במקרה שבו אין אנו יודעים מי הם, ולכן מניחים שהתכוונו להכשיר לטומאה. בחציו השני של הפרק מופיעה רשימת המשקים המכשירים לטומאה, ונזנחת הכוונה להרטיב בהם. בסוף הפרק נמנים מקרים נוספים של הכשרת מזונות לטומאה "שלא לרצון".

טומאת אוכל שאינה תלויה ברצון[עריכה]

חטיבה I: מעלה פירות לגג[עריכה]

(א) הַמַּעֲלֶה פֵרוֹתָיו לַגַּג לייבש אותם מִפְּנֵי הַכְּנִמָּה, וְיָרַד עֲלֵיהֶן טַל,

אֵינָן בְּ'כִי יֻתַּן'.
וְאִם נִתְכַּוַּן לְכֵן - הֲרֵי זֶה בְ'כִי יֻתַּן'.

הֶעֱלָן חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, אַף עַל פִּי שֶׁחָשֵַׁב שֶׁיֵּרֵד עֲלֵיהֶן טַל,

לגבי חרש וכו' ראו גם לעיל ג, ח.

אֵינָן בְּ'כִי יֻתַּן', שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַעֲשֶׂה - וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה.


(ב) הַמַּעֲלֶה אֶת הָאֲגֻדּוֹת וְאֶת הַקְּצִיעוֹת וְאֶת הַשּׁוּם לַגַּג, בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּינוּ, שישתמרו

אֵינָן בְּ'כִי יֻתַּן'.

חטיבה II: טומאה וטהרה בשוק ובדרכים[עריכה]

כָּל הָאֲגֻדּוֹת שֶׁלְּבֵית הַשְּׁוָקִים - טְמֵאִין. רְבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר בַּלַּחִים. בירקות טריים

ירקות מהשוק מורטבים ע"י המוכרים, ויש שם טמאים. לכן הירקות כולם טמאים. ר' מאיר מוסיף טעם, שכאשר קושרים את אגודות הירק - מלחלח הקושר את החוט ברוק (השוו לעיל א, ו, כדעת חכמים) - ומכשיר אותם לטומאה.

הדגנים מהשוק, בין כקמח, בין כגריסים - עברו ליתות ולכן טמאים.

אָמַר רְבִּי מֵאִיר: וְכִי מִפְּנֵי מָה טִמּוּם? אֶלָּא מִפְּנֵי מַשְׁקֵה הַפֶּה!

כָּל הַקְּמָחִים וְהַסְּלָתוֹת שֶׁלְּבֵית הַשְּׁוָקִין - טְמֵאִים.

הַחֲלִיקָה, וְהַטְּרָגוֹס וְהַטִּיְסָנִי סוגי גריסים - טְמֵאִין בְּכָל מָקוֹם.


(ג) כָּל הַבֵּיצִים בְּחֶזְקַת טַהֲרָה, חוּץ מִשֶּׁלְּמוֹכְרֵי מַשְׁקֶה. אם יש בקיוסק גם משקה - הביצים טמאות

אִם הָיוּ מוֹכְרִין עִמָּהֶן פֵּרוֹת יְבֵשִׁים - טְהוֹרוֹת. כי נזהרו מלהרטיב את הסחורה, בגלל הפירות

כָּל הַדָּגִין בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. כי מתו לפני שהתיבשו לגמרי

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חֲתִכָּה אַיְלָתִית, וְדַג הַמִּצְרִי הַבָּא בְקֻפָּה, וְקוֹלְיַס הָאַסְפְּנָן, דגים שמתים רק לאחר שהתייבשו לגמרי
הֲרֵי אֵלּוּ בְחֶזְקַת טַהֲרָה.

כָּל הַצֵּיר חומרי שימור לדגים, הכוללים מים בְּחֶזְקַת טֻמְאָה.

וְעַל כֻּלָּם עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָנִין לוֹמַר: "טְהוֹרִין הֵן",

נהוג היה להפקיד ירקות, קמחים וביצים אצל עמי הארץ, ולהאמין להם שהם טהורים; אבל הדגים היו מחו"ל, וקשה לדעת בוודאות לגבי טהרתם.

ר' אליעזר מאמין לעם הארץ שהציר טהור אם לא נרטב, אבל לא שנשאר טהור אם הוכשר לקבל טומאה, וראו דמאי ב, ג.

חוּץ מִן הַדָּגָה, מִפְּנֵי שֶׁמַּפְקִידִין אוֹתָם אֵצֶל עַם הָאָרֶץ.
רְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: צֵיר טָהוֹר שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ מַיִם כָּל שֶׁהֵן - טָמֵא.

חטיבה III: טטראדרמה של הכשרה וטומאה[עריכה]

(ד) שִׁבְעָה מַשְׁקִין הֵן: הַטַּל, וְהַמַּיִם, [הַיַּיִן,] וְהַשֶּׁמֶן, וְהַדָּם, וְהֶחָלָב, וּדְבַשׁ דְּבוֹרִים.

לגבי שבעת הנוזלים ראו תרומות יא, ב. הם מכשירים ולא מטמאים.

דְּבַשׁ צָרְעִי של צרעות - טָהוֹר, וּמֻתָּר בַּאֲכִילָה.


(ה) תּוֹלָדוֹת לַמַּיִם:

למים, לדם, לשמן ולחלב יש תולדות, (וראו לעיל ג, ב, שגם החומץ הוא תולדה של יין) - כשם שלאבות המלאכה בשבת יש תולדות.

ההפרשות כולן, חוץ מהרעי (לקמן משנה ז) - הן תולדות המים. לגבי מי רגלים של קטנים השוו תוספתא ברכות ב, טז. לעיל ב, א נקבע שזעת האדם טהורה, אבל היא מכשירה לקבל טומאה!

לגבי המוהל - ראו טהרות ט, ג.

לגבי דם השרץ - ראו מעילה ד, ג, וראו ספרא שמיני פרשה ה, ב.

הַיּוֹצֵא מִן הָעַיִן, מִן הָאֹזֶן, מִן הַחֹטֶם, וּמִן הַפֶּה, מֵי רַגְלַיִם - בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, גם של תינוקות
לְדַעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ. גם הפרשות שלא התכוון להן - מכשירות, כי היו צפויות.

תּוֹלָדוֹת לַדָּם:

דַּם שְׁחִיטָה בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבָעוֹפוֹת הַטְּהוֹרִין, וְדַם הַקֵּז לִשְׁתִיָּה. דם שמיועד לשתיית בהמות וחיות, אבל לא דם הקזה רגיל

מֵי הֶחָלָב נסיוב החלב - כְּחָלָב,

וְהַמֹּחַל מיץ הזיתים שלא הופרד מהשמן - כַּשֶּׁמֶן, שֶׁאֵין מֹחַל יוֹצֵא יְדֵי שֶׁמֶן, דִּבְרֵי רְבִּי שִׁמְעוֹן.

רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ שֶׁמֶן.

דַּם הַשֶּׁרֶץ - כִּבְשָׂרוֹ, מְטַמֵּא וְאֵינוּ מַכְשִׁיר; שאינו בגדר דם וְאֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בוֹ.


(ו) אֵלּוּ מְטַמִּין וּמַכְשִׁירִין:

החובה לגרד את הדם מהדלעת היא בגלל איסור האכילה שלו, שהוא עצמו בעייתי, ראו בכורים ב, ז.

זוֹבוֹ שֶׁלַּזָּב, וְרוֹקוֹ, וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ, וּמֵימֵי רַגְלָיו, וּרְבִיעִית מִן הַמֵּת, וְדַם הַנִּדָּה.
רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שִׁכְבַת זֶרַע אֵינָה מַכְשֶׁרֶת.
רְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: דַּם הַנִּדָּה [אֵינוּ מַכְשִׁיר.]
רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: דַּם הַמֵּת אֵינוּ מַכְשִׁיר.
וְאִם נָפַל עַל הַדַּלַּעַת - גּוֹדְדָהּ, וְהִיא טְהוֹרָה. מגרד את הדם שנשפך על הדלעת, והיא טהורה כי אין דם המת מכשיר.


(ז) אֵלּוּ [לא] מְטַמִּין וְלֹא מַכְשִׁירִין:

לגבי הזעה - ראו לעיל ב, א.

דם היקז לרפואה - השוו משנה ה.

חלב הזכר - ראו בראשית רבה ל ח.

הַזֵּעָה, וְהַלֵּחָה סְרוּחָה, מוגלה וְהָרֶאִי, רעי, צואה וְדָם הַיּוֹצֵא עִמָּהֶן, וּמַשְׁקֵה בֶן שְׁמוֹנָה. נוזלים שיצאו מנפל לאחר שמונה חודשי הריון.
רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: חוּץ מִדָּמוֹ. של הנפל

וְהַשּׁוֹתֶה מֵי טְבֶרְיָה - אַף עַל פִּי יוֹצְאִין נְקִיִּים,

דַּם שְׁחִיטָה בִּבְהֵמָה וּבַחַיָּה וּבָעוֹפוֹת הַטְּמֵאִין, וְדַם הַקֵּז לִרְפוּאָה. רְבִּי אֶלְעָזָר מְטַמֵּא בָאֵלּוּ בדמים אלו
רְבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: חֲלֵב הַזָּכָר טָהוֹר.

חטיבה IV: חלב שזב[עריכה]

(ח) חֲלֵב הָאִשָּׁה – מְטַמֵּא, מכשיר לטומאה לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן,

שלא לרצון - ראו משנה ה.

המקיז לרפואה - ראו משנה ז.

סלי זיתים וענבים - ראו לעיל ה, יא.

עד כאן היתה תשובה - של חברי ר' עקיבא בבית המדרש. תלמידו ר' שמעון מספר על המשך הדיון בינו לבין תלמידיו.

סיום המסכת חוזר לעניין הרצון, שחרז את כולה, והודגש במיוחד בתחילתה: חלב הבהמה מטמא לדעת ר' עקיבא אפילו אם לא התכוונה הבהמה להפרישו. בכך עומדת המשנה מול ההעלאה לגג ע"י חרש שוטה וקטן שבתחילת הפרק, וגם מול העיקרון המוביל במסכת, ומסייגת אותם: הכוונה היא כוונת האדם, ולא כוונת הבהמה, החרש, השוטה או הקטן.

וַחֲלֵב הַבְּהֵמָה - אֵינוּ מְטַמֵּא אֶלָּא לְרָצוֹן.
אָמַר רְבִּי עֲקִיבָה: קוֹל וָחֹמֶר הַדְּבָרִין:
מָה, אִם חֲלֵב הָאִשָּׁה, שֶׁאֵינוּ מְיֻחָד אֶלָּא לַקְּטַנִּים, מְטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן,
חֲלֵב הַבְּהֵמָה, שֶׁהוּא מְיֻחָד לַקְּטַנִּים וְלַגְּדוֹלִים, אֵינוּ דִין, שֶׁיְּטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן?
אָמְרוּ לוֹ: לֹא! אִם טִמֵּא חֲלֵב הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא לְרָצוֹן, שֶׁדַּם מַגַּפְתָּהּ טָמֵא, דם מפצע שלה, שאינו לרצונה
יְטַמֵּא חֲלֵב הַבְּהֵמָה שֶׁלֹּא לְרָצוֹן, שֶׁדַּם מַגַּפְתָּהּ טָהוֹר?
אָמַר לָהֶם: מַחֲמִיר אֲנִי בֶחָלָב מִבַּדָּם, שֶׁהַחוֹלֵב לִרְפוּאָה - טָמֵא, וְהַמֵּקִיז לִרְפוּאָה – טָהוֹר!
אָמְרוּ לוֹ: סַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים יוֹכִיחוּ,
שֶׁהַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן, לְרָצוֹן - טְמֵאִים, וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן – טְהוֹרִים!
אָמַר לָהֶן: לֹא! אִם אֲמַרְתֶּם בְּסַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים,
שֶׁתְּחִלָּתָן אֹכֶל וְסוֹפָן מַשְׁקֶה, עד שנזלו היו בתוך הענבים והזיתים ולא היו מכשירים
תֹּאמְרוּ בֶחָלָב, שֶׁתְּחִלָּתוֹ וְסוֹפוֹ מַשְׁקֶה? לפי תפיסתם החלב נוצר מדם
עַד כָּן הָיְתָה תְשׁוּבָה.
אָמַר רְבִּי שִׁמְעוֹן: מִכָּן וְהֵילָּךְ הָיִינוּ מְשִׁיבִין לְפָנָיו:
מֵי גְשָׁמִים יוֹכִיחוּ, שֶׁתְּחִלָּתָן וְסוֹפָן מַשְׁקֶה, וְאֵינָן מְטַמִּין אֶלָּא לְרָצוֹן!
אָמַר לָנוּ: לֹא! אִם אֲמַרְתֶּם בְּמֵי גְשָׁמִין, שֶׁאֵין רֻבָּן לָאָדָם, אֶלָּא לָאֲרָצוֹת וְלָאִילָנוֹת,
וְרֹב הֶחָלָב – לָאָדָם!