ביאור:תוספתא/מכשירין/ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת מכשירין פרק שלישי

מעשים שמטמאים בלי מחשבה

(א)

המעלה אגודות בשביל שימתינו, להיות אוגד בהן - ה"ז ב"כי יותן"

ר' יהודה אומר: אינו ב"כי יותן".

ראו משנה ו, א. לדברי ר' יהודה השוו משנה ג, ו.

המעלה לגג ללותתם בטל ובגשמים - ה"ז ב"כי יותן".
העלן מפני הכנימה, וירדו עליהן טל וגשמים - אם צמח, שמח ב"כי יותן"
ור' יהודה אומר: א"א שלא לצמח!
אלא עודהו טל וגשמים עליהן, אם חישב עליהן - ה"ז ב"כי יותן". אם לאו - אינן ב"כי יותן"
חרש שוטה וקטן שהעלו פירותיהם לגג, ללותתן בטל ובגשמים - ה"ז ב"כי יותן"
העלן מפני הכנימה, וירד עליהן טל וגשמים, אע"פ שחשבו - אינן ב"כי יותן"
שיש להן מעשה ואין להן מחשבה.

שוק ומוצריו

(ב)

ר' חלפתא בן קוינא אומר: שום בעל בכי מאיזור בעל בק טמא, מפני שמרביצין עליו במים ואח"כ קולעין אותו

אמרו חכמים: א"כ יהא טמא לחלפתא בן קוינא, וטהור לכל ישראל.

מקרים מיוחדים שבהם נהגו להרטיב את הפירות, השוו משנה ו, ב, האגודות שבשוק. חכמים מתנגדים בחריפות לדקדוק כזה ואינם מסכימים לטמא את הפירות הללו לכל ישראל.

יהושע בן פרחיה אומר: חטים הבאות מאלכסנדריא טמאו, מפני אנטליא שלהן
אמרו חכמים: א"כ יהא טמאות ליהושע בן פרחיה, וטהורות לכל ישראל.

(ג)

א"ר יוסי: בראשונה היו הככרות של קשואין ושל דלועין שבצפורי טמאות

מפני שמקנחין אותן בספוג בשעה שעוקרין אותן

בניגוד לאמור בהלכה ב, שמנהגי מקומות מרוחקים לא נפסקו – ולמרות זאת לא שינו את ההלכה, ר' יוסי מתאר מנהגי סוחרים בציפורי שנפסקו בגלל הלכות הטומאה.

קבלו עליהן אנשי צפורי שלא יהו עושין כן.
בראשונה היה גריס של פול ושל טופח של צפורי טמא
מפני ששורין אותן במים בשעה שגורסין אותן.
קבלו עליהן אנשי צפורי שלא יהו עושין כן.
הפירות מ"מ הרי הן בחזקת טהרה, אחד עובד כוכבים ואחד הכותי ואחד ישראל.
אע"פ שאמרו אין אדם רשאי לטמא פירותיו
התירו לבעה"ב שהוא מטמא דבר מועט, ונותן לתוך כפישה. סל שאינו מקבל טומאה

(ד)

כל האגדות של כפרים הבאין מבית השוקין טמאין
ולא מקום איגד אמרו, אלא כולם, מפני שהיא מתרפרפת וחוזר ואוגדה, דברי ר"מ
רשב"ג אומר: לדברי ר"מ האלמות האגודות הגדולות שאינן קשורות טהורות.

(ה)
האוג בכל מקום - הרי הוא בחזקת טומאה

לעניין האתרוג ראו תוספתא דמאי ג יז.

הקשואין והדלועין התלויין בגמי על פתחי חנויות - הרי אלו טמאים.
ירק הנמכר עם טרכסימון לפני חנוני - הרי זה טמא
מפני שמזלפים עליו מים בשעה שמוכרים אותו
ואתרוגי קיסרי - הרי אלו בחזקת טומאה.

(ו)
ביצי חנוני, שמוכר לח ויבש - הרי אלו טמאים, דברי ר"מ, ור' יהודה מטהר

ראו משנה ו, ג.

אמר ר"ש בן אלעזר: לא שהיה ר' מאיר מטמא לח ויבש
אלא שתינוק מטמאן במשקה שבצלוחית. ולכן גזרו עליהן טומאה
כל הביצים בחזקת טהרה, וביצת הבלן בחזקת טומאה שבדרך כלל ידיו רטובות וטמאות

(ז)
כיצד צדין דגים בחזקת טהרה?

ראו משנה ו, ג.

בין שצדן בחרס ובין שצדן בכפיפה ובין שצדן במצודה
כל שלא ניער את המצודה עליהם - הרי אלו בחזקת טהרה
ולעולם הן בחזקת טומאה, עד שיתכוין לצוד בטהרה
ואין ע"ה נאמן לומר: לא נערתי את המצודה עליהן.

משקים מטמאים או מכשירים לטומאה

(ח)

דם השחין, ובעביות, ותמצית בשר, ומי פירות והמלח, שנמתחו - מטמאין ולא מכשירין

מי רגלי בהמה לא מכשירין

ראו משנה ו, ד-ז. הברייתא מוסיפה דוגמאות נוספות.
ר' יוסי טוען שאם התיחס למי רגלי בהמה כרצויים לאיזו סיבה – הם מכשירים. כך אומר גם אינומינו על דם העורב.

א"ר יוסי בר יהודה: קבלן בכלי - הרי הן מכשירין
א"ר יוסי, אמר לי אינומים אחיו של יהושע הברסי: השוחט את העורב להתלמד בו - דמו מוכשר
ור' אליעזר אומר: כל דם השחיטה לעולם מוכשר
דם המת מטמא בכל שהוא, דברי ר"מ ור' יוסי אומר: ברביעית
אמר רבי: נראין דברי ר"מ בטומאה קלה, לטמא אחד ולפסול אחד
ודברי ר' יוסי בטומאה חמורה, לטמא שנים ולפסול אחד.

(ט)
כל משקה המת טהורין, חוץ מדמו

ראו הלכה שונה במשנה ו, ו.
לדברי ר' יהושע ראו פרה יב, ב. האוצר של יבנה הדגים עבורו טיהור למרות שרוב המשתמשים בו הם נכרים, בניגוד למשנה ב, י. הם הובאו כאן אגב תחילת הפרק שעסק בשווקים ובמוצריהם.

וכל מראה דמים - הרי אלו טמאין
אמר ר' יהושע בן קבוסאי: כל ימי הייתי קורא מקרא הזה (במדבר יט יט) והזה הטהור על הטמא
ולא מצאתיו אלא באוצר של יבנה בלבד
ומאוצרה של יבנה למדתי: טהור אחד מזה על מאה טמאין.