ביאור:משנה כלים פרק ו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל
----
טומאת הכיריים[עריכה]
חטיבה I: הגדרת הכירה[עריכה]
(א) הָעוֹשֶׂה שְׁלֹשָׁה פַטְפּוּטִים שלוש רגלים בָּאָרֶץ, וְחִבְּרָן בַּטִּיט, לִהְיוֹת שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה,
|
הפרק עוסק בהגדרת הכירה. כאן הבעיה היא הפוכה מבעיית התנור, כי הכיריים היו מינימליות וכמעט כל דבר שמאפשר לשפות סיר על האש נחשב כיריים, אבל מה יש לנתץ? פטפוטין - רגלים לסיר, שהם בעצם יתדות הנעוצים באדמה. החיבור של היתדות לארץ בטיט הופך את הכירה לכשל חרס, ומחייב לנתץ אותה כשנטמאה. אם המסמרים ממתכת ולא חיבר אותם בטיט – אינה נחשבת כירה, אפילו אם הוסיף מושב לקדרה מטיט. בתוספתא ה, א-ב דורש ר' יהודה שיחבר את המסמרים זה לזה וגם כל אחד לקרקע, ורק אז זו כירה לדעתו. |
- טְמֵאָה.
קָבַע שְׁלֹשָׁה מַסְמְרִים בָּאָרֶץ, לִהְיוֹת שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה,
- אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בָרִאשׁוֹן בראשן, בחלק העליון של המסמרים מָקוֹם שֶׁתְּהֵא הַקְּדֵרָה יוֹשֶׁבֶת
- טְהוֹרָה.
הָעוֹשֶׂה שְׁתֵּי אֲבָנִים כִּירָה, וְחִבְּרָן בַּטִּיט - טְמֵאָה.
- רְבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה שְׁלִישִׁי, אלא אם הוסיף אבן שלישית אוֹ עַד שֶׁיִּסְמוֹךְ לַכֹּתֶל.
- אַחַת בַּטִּיט, וְאַחַת שֶׁלֹּא בַטִּיט - טְהוֹרָה.
(ב) הָאֶבֶן שֶׁהָיָה שׁוֹפֵת עָלֶיהָ וְעַל הַתַּנּוּר, עָלֶיהָ וְעַל הַכִּירָה, עָלֶיהָ וְעַל הַכֻּפָּח,
|
שוב אותו עיקרון: אם לא חיבר את האבן בטיט, ואין שם תנור, כופח או כירה – אין מדובר בכירה מחרס והכל טהור. |
- טְמֵאָה. אם התנור, הכירה או הכופח נטמאו – גם האבן נטמאת
עָלֶיהָ וְעַל הָאֶבֶן, עָלֶיהָ וְעַל הַסֶּלַע, עָלֶיהָ וְעַל הַכֹּתֶל,
- טְהוֹרָה.
זוֹ הָיְתָה כִּירַת נְזִירִים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁכְּנֶגֶד הַסֶּלַע.
כִּירַת הַטַּבָּחִים, שֶׁהוּא נוֹתֵן אֶבֶן בְּצַד אֶבֶן
- נִטַּמָּאת אַחַת מֵהֶן - לֹא נִטַּמּוּ כֻלָּם.
חטיבה II: זוג כירות ושלישיה שלהן[עריכה]
(ג) שָׁלוֹשׁ אֲבָנִים בשורה שֶׁעֲשָׂאָן שְׁתֵּי כִירַיִם, נִטַּמָּאת אַחַת מִן הַחִיצוֹנוֹת;
|
אם שלוש אבנים בשורה מחוברות בטיט, ומדליק תחתיהן שני מוקדי אש, החלק המשמש באבן האמצעית לקדרה שצידה השני טמא – טמא, והחלק בה המשמש לקדרה שצידה השני טהור – טהור. אם האבן הטהורה הוצאה ממקומה – האמצעית טמאה, וכן ההפך. אם נטמאו שתי האבנים הקיצוניות, והאמצעית גדולה – נטמאים בה רק החלקים המשמשים לקדרות. אם נטמאו שתי האבנים הקיצוניות, והאמצעית הוצאה ממקומה – הכיריים אינן יכולות לתפקד, ולכן הן טהורות. אבל אם שתי האבנים שנותרו יכולות להחזיק עליהן קדרה אחת גדולה – הכירה טמאה, עד שיחזיר את האבן האמצעית, וזו תשנה את המצב ותטהר את שתי האבנים האחרות. הכירה נטמאת אם חימם אותה כדי בישול ביצה, ראו לעיל ה, ב. |
- הָאֶמְצָעִית: הַמְשַׁמֵּשׁ לַטָּמֵא - טָמֵא; הַמְשַׁמֵּשׁ לַטָּהוֹר - טָהוֹר.
- נִטְלָה טְהוֹרָה - הָחְלָטָה הָאֶמְצָעִית לַטֻּמְאָה.
- נִטְלָה טְמֵאָה הָחְלָטָה הָאֶמְצָעִית לְטַהֲרָה.
נִטַּמּוּ שְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת, אִם הָיְתָה הָאֶמְצָעִית גְּדוֹלָה,
- נוֹתֵן לָזוֹ כְדֵי שְׁפִיתָה מִכָּן, וְלָזוֹ כְדֵי שְׁפִיתָה מִכָּן, וְהַשְּׁאָר - טָהוֹר;
- אִם הָיְתָה קְטַנָּה - הַכֹּל טָמֵא.
- נִטְּלָה הָאֶמְצָעִית, אִם יָכוֹל לִשְׁפּוֹת עָלֶיהָ יוֹרָה גְדוֹלָה - טְמֵאָה.
- הֶחֱזִירָהּ - טְהוֹרָה.
- מֵרְחָהּ בַּטִּיט - מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִשֶּׁיַּסִּיקֶנָּה כְדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ אֶת הַבֵּיצָה.
(ד) שְׁתֵּי אֲבָנִים שֶׁעֲשָׂאָן כִּירָה וְנִטַּמּוּ,
|
זוג אבנים טמא שהוסיף משני צידיהן אבנים טהורות – כל אחת מהן היא כמו האבן האמצעית במשנה ג. |
- סָמַךְ לָזוֹ אֶבֶן אַחַת מִכָּן, וְלָזוֹ אֶבֶן אַחַת מִכָּן,
- חֶצְיָהּ שֶׁלָּזוֹ טָמֵא וְחֶצְיָהּ טָהוֹר, וְחֶצְיָהּ שֶׁלָּזוֹ טָמֵא וְחֶצְיָהּ טָהוֹר.
- נִטְּלוּ טְהוֹרוֹת - חָזְרוּ לְטֻמְאָתָן.