ביאור:משנה כלים פרק כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

מסכת כלים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

----

הכסאות בפרק טמאי מדרס, והשולחנות לא.

שולחנות וכסאות[עריכה]

חטיבה I: שולחנות[עריכה]

(א) הַשֻּׁלְחָן וְהַדַּלְפְקִי שֶׁנִּפְחָתוּ, אוֹ שֶׁחִפָּן בַּשַּׁיִשׁ

הציפוי אינו מקבל טומאה, ראו לעיל יא, ד, אבל אם נשאר מלוח העץ המקורי מקום להניח כוסות – הדלפקי טמא, כי זה מה שנוהגים להניח עליו (ראו ע"ז ה, ה.) ר' יהודה דורש מקום להניח עליו חתיכות בשר. לא ברור אם הוא מקל או מחמיר.

וְשִׁיֵּר בָּהֶן מְקוֹם הַנָּחַת הַכּוֹסוֹת - טְמֵאִין.
רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְקוֹם הַנָּחַת חֲתִכּוֹת.


(ב) שֻׁלְחָן שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מֵרַגְלָיו - טָהוֹר; נִטְּלָה שְׁנִיָּה - טָהוֹר;

השוו לעיל יח ו. אם חשב להשתמש בלוח בלי הרגלים – טמא, ולדעת ר' יוסי אף אם לא חשב עליו. מחלוקת זו היא בשולחן ובדולפקי. וראו תוספתא ו, ב, שאפילו אם חשב על עור כעל שולחן - טמא.

כמו לעיל טז, א, גם כאן ניכר כח הטומאה של המחשבה.

נִטְּלָה הַשְּׁלִישִׁית – טָמֵא, עַד שֶׁיַּחְשֹׁב עָלָיו.

רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אֵין צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה.

וְכֵן הַדָּלְפְקִי delphikē; mensa delphica: שולחן בעל שלוש רגליים


חטיבה II: ספסלים וכסאות שבורים[עריכה]

(ג) סַפְסֵל שֶׁנִּטַּל אֶחָד מֵרָאשָׁיו מרגליו - טָהוֹר; נִטַּל הַשֵּׁנִי - טָהוֹר;

בניגוד לשולחן, כאן אין דרך להשתמש בספסל חסר הרגלים, ולכן טהור. אם לאחר הורדת הרגלים נשאר גובה טפח – טמא. וראו בתוספתא אהלות ז, א, שאם הכסאות גבוהים מטפח ועדיין לא נטמאו הם חוצצים בפני טומאת המת כאוהלים.

וראו דינים נוספים בעניין ספסלים מתפרקים בתוספתא א, ג.

מבנה המשנה דומה לזה שבמשנה ב.

אִם יֶשׁ בּוֹ גֹבַהּ טֶפַח - טָמֵא.

שְׁרַפְרֵף שֶׁנִּטַּל אֶחָד מֵרָאשָׁיו - טָמֵא.

וְכֵן כִּסֵּא שֶׁלִּפְנֵי קָתֶדְרָה.


(ד) כִּסֵּא שֶׁלַּכַּלָּה כסא עם מוטות נשיאה שֶׁנִּטְּלוּ חֲפוּיָיו הריפוד - בֵּית שַׁמַּי מְטַמִּין, וּבֵית הֶלֵּל מְטַהֲרִין.

ראו עדויות א, יא, שם שנויה משנתנו בין ההלכות ששמאי חולק בהן על בית שמאי.

אפשר לשבת על הכסא בלי החיפויים, ואפילו על המלבן בלבד, אבל הכלה אינה יושבת בדרך זו.

בעניין כסא בעריבה השוו גם לעיל כ, ג: מדובר בכסא שחובר לעריבה כדי לשבת עליו בזמן העבודה שם, או שנוצר יחד איתה. לדעת בית שמאי הכסא נחשב רהיט כשלעצמו וטמא מדרס, ולדעת בית הלל הוא מתבטל לגבי העריבה.

שַׁמַּי אוֹמֵר: אַף מַלְבֵּן המסגרת שֶׁלַּכִּסֵּא - טָמֵא.

כִּסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ בָעֲרֵבָה - בֵּית שַׁמַּי מְטַמִּין, וּבֵית הֶלֵּל מְטַהֲרִין.

שַׁמַּי אוֹמֵר: אַף הֶעָשׂוּי בָּהּ.


(ה) כִּסֵּא שֶׁלֹּא הָיוּ חֲפוּיָיו יוֹצְאִין, שהריפוד שלו אינו בולט הצידה, ולכן ניתן לשבת עליו מהצד. וְנִטָּלוּ - טָמֵא, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ:

לִהְיוֹת מַטֵּהוּ עַל צִדּוֹ - וְיוֹשֵׁב עָלָיו.


(ו) כִּסֵּא שֶׁנִּטַּל חֲפוּיוֹ הָאֶמְצָעִי, וְהַחִיצוֹנִין קַיָּמִין - טָמֵא.

אם פס אחד של החיפוי חסר, ובצדדים הם קיימים – ניתן לשבת עליו. ר' שמעון מגביל שנשאר לפחות טפח חיפוי. אמנם הכלה אינה עושה כך, אבל אנשים אחרים יושבים, וראו משנה ה.

נִטְּלוּ הַחִיצוֹנִין וְהָאֶמְצָעִי קַיָּם - טָמֵא.
רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם הָיָה רָחָב טֶפַח.


(ז) כִּסֵּא שֶׁנִּטְּלוּ שְׁנַיִם מֵחֲפוּיָיו זֶה בְצַד זֶה - רְבִּי עֲקִיבָה מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.

ראו לגבי הכלל שמצטט ר' יהודה לעיל כ, א: שם העיקר היה טומאת מת, וכשהיא לא חלה – בטלה גם טומאת מדרס. כאן המצב הפוך: כשאין טומאת מדרס, בשיטת בית הלל (משנה ד) – בטלה גם טומאת מת, למרות שיש בו בית קיבול.

אָמַר רְבִּי יְהוּדָה: אַף כִּסֵּא שֶׁלַּכַּלָּה שֶׁנִּטְּלוּ חֲפוּיָיו,

נִשְׁתַּיַּר בּוֹ בֵית קַבָּלָה אפילו אם נותר בו בית קיבול - טָהוֹר,
מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִקָּר - וּבָטְלָה הַטְּפֵלָה.


(ח) שִׁדָּה שֶׁנִּטַּל הָעֶלְיוֹן חלקה העליון - טְמֵאָה, מִפְּנֵי הַתַּחְתּוֹן. שאפשר לאכסן בה דברים

ראו סגנון דומה לעיל יג, ב-ג.

בעניין הכסא של הסתת - היה נהוג לחבר אותו לאבן המסותתת. אם אינו מחובר אליה הוא טהור, ראו תוספתא א, ד.

נִטַּל הַתַּחְתּוֹן - טְמֵאָה, מִפְּנֵי הָעֶלְיוֹן. שאפשר להניח עליה דברים
נִטַּל הָעֶלְיוֹן וְהַתַּחְתּוֹן - רְבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא, מִפְּנֵי הַדַּפִּים, המדפים באמצע וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.

יְשִׁיבַת הַסַּתָּת כסא שהוא נוהג לשבת עליו - טְמֵאָה מִדְרָס.


חטיבה III: כסאות לא מוכנים[עריכה]

הכסא אינו כזה עד שיתקין את צורת הכסא וישנה את המבנה של החומר, ע"י הוספת גומא או חוט.

וראו כמה מעשים בעניין הכופת בתוספתא ב, א.

והשוו תוספתא שבת יד, טז, שבשבת מטלטלים גם כופת שאינו מעובד, בדומה לשיטת ר' אליעזר בתוספתא ב"מ דכלים ב, א. והשוו גם לעיל כ, ה, שגם כופת מעובד אינו מקבל טומאה אם נקבע בבניין.

(ט) כֹּפֶת שֶׁסְּרָקוֹ וְכִרְכְּמוֹ, וַעֲשָׂאוֹ פָנִים קורת עץ צבועה ומוחלקת - רְבִּי עֲקִיבָה מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, עַד שֶׁיָּחֹק בּוֹ. צורת כסא

הַסַּל וְהַכַּלְכַּלָּה שֶׁמִּלָן תֶּבֶן אוֹ מֻכִּין, הִתְקִינָן לִישִׁיבָה - טְהוֹרִין.

סֵרְגָן בַּגְּמִי אוֹ בִמְשִׁיחָה - טְמֵאִין.


(י) הַסַּלָּה - טְמֵאָה מִדְרָס וּטְמֵא מֵת.

אסלה היתה עשויה ממתכת מצופה עור. אם נפרדו – העור טמא מדרס והברזל – טמא מת.

כסא במאי קרוע אינו ראוי לכלום, ולכן המסגרת לחוד טהורה.

במרחץ הספסל היה מאבן. אם גם אחת הרגלים מאבן – אינו נטמא.

הרצפה במרחץ היתה מקורות עץ, ולא נהוג לשבת עליה.

קנקילן הוא מכשיר לעישון הבגדים כדרך לחיטויים. אם יש לו בית קיבול – טמא ואם לא – טהור.

פָּרָשָׁה - הִיא טְמֵאָה מִדְרָס, וְהַבַּרְזֶל טָמֵא טְמֵא מֵת.

טְרַסְקֵל  triskelēs: בעל שלוש רגלים, כסא מתקפל שֶׁחֲפוּיָיו שֶׁלָּעוֹר - טָמֵא מִדְרָס וְטָמֵא טְמֵא מֵת.

פָּרָשָׁה - הָעוֹר טָמֵא מִדְרָס, וְהַטְּרַסְקֵל טָהוֹר מִכְּלוּם.

סַפְסֵלִים שֶׁבַּמַּרְחֵץ שֶׁשְּׁתֵּי רַגְלָיו שֶׁלָּעֵץ - טָמֵא.

אַחַת שֶׁלָּעֵץ וְאַחַת שֶׁלָּאֶבֶן - טָהוֹר.

נְסָרִין שֶׁבַּמַּרְחֵץ שֶׁשִּׁגְּמָן - רְבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא

וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, שֶׁאֵינָם עֲשׁוּיִן אֶלָּא שֶׁיְּהוּ הַמַּיִם מְהַלְּכִין תַּחְתֵּיהֶן.

קַנְקֵילָן kígklis: סורג; כל העשוי רשת שֶׁיֶּשׁ בָּהּ בֵּית קַבָּלַת כְּסוּת - טְמֵאָה;

וְהָעֲשׁוּיָה כְּכַוֶּרֶת - טְהוֹרָה.