ביאור:משנה כלים פרק כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

מסכת כלים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

----

טומאת מרכב והקשורים אליה[עריכה]

חטיבה I: טומאת כלים ממולאים[עריכה]

המשנה עוסקת בכלי עור ממולאים, שאין נהוג לפתחם, ונקרעו. אם הם עדיין ראויים לשימוש - הם טמאים והטבלתם היא גם בלי לתקן את הקרע, ראו תוספתא ב, ג.

לפירוט שיעור הקריעה בתפילין ראו תוספתא ד, א.

והשוו סנהדרין סח א, שם חוזר ר' אליעזר על משנה זו: למרות שאין איש לומד ממנו, עדיין יש ערך לתורתו והוא נחשב "כלי בעל בית קיבול".

אבל באוכף טמא טומאת מת גם המילוי עצמו, כי תפר העור מחבר את מילוי האוכף לטומאה.

(א) הַכַּדּוּר וְהָאֱמוֹן האמום וְהַקָּמִיעַ וּתְפִלִּין שֶׁנִּקְרָעוּ - הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן טָמֵא, וּמַה שֶּׁבְּתוֹכָן טָהוֹר.

הָאֱכוֹף אוכף שֶׁנִּקְרַע - הַנּוֹגֵעַ בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהַתָּפִיר מְחַבְּרוֹ.


חטיבה II: טומאת מרכב הזב[עריכה]

(ב) אֵלּוּ טְמֵאִין מִשֵּׁם מֶרְכָּב:

המשנה מונה מיני אוכפים שעליהם רוכבים. השמיכה שעל הסוס (לדעת ר' יוסי) והאוכף של הנאקה טמאים גם משום מושב, ולא רק משום מרכב. והשוו לדברי ר' שמעון בתוספתא ב, ד.

זֶרֶז הָאֶשְׁקְלוֹנִי, וּמְרֵיכָה הַמָּדִית, מיני אוכפים וְעָבִיט כר שֶׁלַּגָּמָל, וּטְפֵטָן שֶׁלַּסּוּס. שמיכה

רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: (אַף) טַפֵּיטָן שֶׁלַּסּוּס טָמֵא מוֹשָׁב, מִפְּנֵי שֶׁעוֹמְדִין עָלָיו בְּקוֹמְפוֹן. campus: מגרש אימונים
אֲבָל אֱכוֹף שֶׁלַּנָּקָה אוכף של נאקה - טָמֵא.


(ג) מַה בֵּין מֶרְכָּב לְמוֹשָׁב?

נגיעה במרכב טמא, שאינו מושב – אינה מטמאת את בגדי הנוגע, ראו לעיל א, ג, וראו ויקרא טו ט. עם זאת, טמא שנגע באוכף או אפילו במילוי שלו - מטמא אותו משום טומאת מת, ראו משנה א.

טפטן של חמור אינה משמשת בדרך כלל לישיבת האדם, בניגוד לטפטן של סוס (ראו משנה ב). לכן אפילו אם הזב ישב עליה – טהורה; אבל אם שינה אותה כדי להתאים אותה לישיבה – טמאה.

מֶרְכָּב - חָלַק מַגָּעוֹ מִמַּשָּׂאוֹ - וּמוֹשָׁב, לֹא חָלַק.

תָּפִית טפטן, שמיכה שֶׁלַּחֲמוֹר, שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ - טְהוֹרָה.

שִׁנָּה בָהּ אֶת הַנְּקָבִים, אוֹ שֶׁפְּרָצָן זֶה בְצַד זֶה - טְמֵאָה.


חטיבה III: כלים בשימוש שאינו עיקרי[עריכה]

(ד) הַמִּטָּה, וְהַכַּר, וְהַכֶּסֶת שֶׁלַּמֵּת - הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס.

הנשים המקוננות יושבות על המיטה וכו' של המת, ולכן הם טמאי מושב (היא טומאת מדרס), וראו גם דעת ר' יהודה לעיל טו, ו.

לגבי כסא הכלה ראו לעיל כב, ד: הכסא אינו מיועד לישיבה סתם אלא להובלת הכלה, ולכן לדעת ר' יוסי אינו טמא מושב – אבל יש לו טומאת מת.

כִּסֵּא שֶׁלַּכַּלָּה, וּמַשְׁבֵּר שֶׁלֶּחָיָה, וְכִסֵּא שֶׁלַּכּוֹבֵס שֶׁהוּא כוֹרֵם מניח ומגהץ עָלָיו אֶת הַכֵּלִים,

אָמַר רְבִּי יוֹסֵה: אֵין בּוֹ מִשֵּׁם מוֹשָׁב.


(ה) הַחֵרֶם רשת קטנה לדיג טָמֵא מִפְּנֵי זוֹטוֹ. הרשת שבתחתיתו

נראה שהייעוד העיקרי של האקון (ראו לעיל יב, ב) ושל הרטוב לא היתה לצוד בעזרתם אלא בדומה לכלוב – לשמור בהם דגים וחיות שכבר ניצודו. לכן הם טהורים.

הָרְשָׁתוֹת וְהַמַּכְמְרוֹת, וְהַמַּדָּף מלכודת ציפורים וְהַפְּלָצוּר,  לסו, חבל עם לולאה מְצוֹדוֹת שְׂכָרִין רשתות גדולות לבריכות דגים - טְמֵאִין.
הָאַקּוֹן  סל ללכוד דגים וְהָרָטוֹב וְהַכְּלוּב - טְהוֹרִין.