ביאור:משנה כלים פרק י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

מסכת כלים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

----

דיני צמיד פתיל[עריכה]

חטיבה I: כלים המצילים מהטומאה אם יש להם צמיד פתיל[עריכה]

(א) אֵלּוּ כֵלִים מַצִּילִים בְּצָמִיד פָּתִיל

הכלים מהחומרים הללו מצילים את מה שבתוכם מטומאה אם יש להם צמיד פתיל. בתוספתא ז, ד מוסיפים לרשימה כלים מעצמות עופות וגולמי כלי מתכת. רוב הכלים אינם מקבלים טומאה כלל, ולגביהם אומרת המשנה שהם מצילין, אם הם הפוכים - עד התהום. אבל כלי חרס כגון תנור (ראו לעיל ט, ב) – מצילים רק כלי חרס אחרים או אוכל ומשקה שבהם. וראו ספרי חוקת קכו ותוספתא שם הלכה ה, שכלי חרס מצילים, לדעת ת"ק, רק אם כפה אותם על הכותל. לדעת ר' אליעזר אינם מצילים אלא אם הם סגורים בצמיד פתיל.

כלים אחרים, שאינם מחרס ומקבלים טומאה, מכונים "כלי שטף", אינם מצילים אפילו אם הם סגורים בצמיד פתיל, ראו תוספתא ו, ה.

כְּלֵי גְלָלִים, כְּלֵי אֲבָנִים, כְּלֵי אֲדָמָה, כְּלֵי חֶרֶשׂ, כְּלֵי נֶתֶר, מלח
וְעַצְמוֹת חַיָּה שֶׁבַּיָּם וְעוֹרָהּ, וּכְלֵי הָעֵץ הַטְּהוֹרִין.
מַצִּילִין בֵּין מִפִּיהֶם, בֵּין מִצְּדָדֵיהֶן, אם הצמיד פתיל הוא על פיהם או על צדדיהם
בֵּין יוֹשְׁבִין עַל שׁוּלֵיהֶם, בֵּין מֻטִּין עַל צִדְדֵיהֶם.
הָיוּ כְפוּיִים עַל פִּיהֶם - מַצִּילִים כָּל שֶׁתַּחְתֵּיהֶם עַד הַתְּהוֹם. רְבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא.
עַל הַכֹּל מַצִּילִים - חוּץ מִכְּלִי חֶרֶשׂ,
שֶׁאֵינוּ מַצִּיל אֶלָּא עַל הָאֳכָלִים וְעַל הַמַּשְׁקִין, וְעַל כְּלִי חֶרֶשׂ.


חטיבה II: ממה עושים צמיד פתיל?[עריכה]

(ב) בַּמָּה מַקִּיפִים?

ממה ניתן לעשות צמיד פתיל?

בתוספתא ז, ו מכונה הבעץ (הבדיל) "קסטרון".

ללשון "לידי פסול" השוו שביעית ח, ז, זבחים י, ז.

בַּסִּיד, וּבַגִּפְּסַס סוג של סיד, בַּזֶּפֶת, וּבְשַׁעֲוָה, בַּטִּיט, וּבַצּוֹאָה, בַּחֵמָר, וּבַחַרְסִית, וּבְכָל דָּבָר הַמִּתְמָרֵחַ.
אֵין מַקִּיפִין לֹא בַבַּעַץ, בבדיל וְלֹא בָעוֹפֶרֶת,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָתִיל וְאֵינוּ צָמִיד.
אֵין מַקִּיפִין לֹא בִדְבֵלָה שְׁמֵנָה, וְלֹא בְּבָצֵק שֶׁנִּלּוֹשׁ בְּמֵי פֵרוֹת, העלולים להתיבש וליפול
שֶׁלֹּא יְבִיאֶנּוּ לִידֵי פְסוּל.
וְאִם הִקִּיף בדיעבד - הִצִּיל.


(ג) מְגוּפַת הֶחָבִית הַמְחֻלְחֶלֶת וְאֵינָה נִשְׁמֶטֶת,

אם מכסה החבית רפוי אבל אינו נופל – ר' יהודה מחשיב אותו כצמיד פתיל, למרות שאינו צמוד, ונראה שהוא חולק על הפסול של הבעץ והעופרת (משנה ב). לדעתו, אם המכסה עלול ליפול פנימה, ושרץ נמצא עליו – טימא את החבית, אבל אינו מטמא את מה שמחוץ לה.

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַצֶּלֶת; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינָה מַצֶּלֶת.

הָיָה בֵית אֶצְבַּע שֶׁלָּהּ שׁוֹקֵעַ בְּתוֹכָהּ, הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ - הֶחָבִית טְמֵאָה;

הַשֶּׁרֶץ בֶּחָבִית - אֳכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְמֵאִין.


(ד) הַכַּדּוּר וְהַפַּקַּעַת שֶׁלַּגְּמִי, שֶׁנְּתָנָן עַל פִּי הֶחָבִית:

כדור או פקעת מגומא, וכן מטלית מבד אינם סותמים את החבית, ולכן צריך למרח אותם היטב בחימר או בטיט, אבל ניתן לסתום חבית בעור או בניר הקשורים בחוט.

אבל לפי התוספתא ז, ז עור או נייר שאינם כלי (חמת) אינם מתאימים לסתום את החבית.

מֵרַח מִן הַצְּדָדִין - לֹא הִצִּיל, עַד שֶׁיְּמָרַח מִלְּמַטָּן לְמַעְלָן.
וְכֵן בְּמַטְלֵית שֶׁלַּבֶּגֶד;
הָיְתָה שֶׁלַּנְּיָר אוֹ שֶׁלָּעוֹר, וּקְשָׁרָהּ בִּמְשִׁיחָה, מֵרַח מִן הַצְּדָדִין - הִצִּיל.


(ה) חָבִית שֶׁנִּתְקַלְּפָה, וְהַזֶּפֶת שֶׁלָּהּ עוֹמֶדֶת,

לדעת חכמים ניתן לסתום את החבית גם מבפנים, וראו לעיל ה, ז, לגבי הטפלה של התנור.

וְכֵן קְבוּתִין שֶׁלְּמֻרְיָס, שֶׁגְּפָסָן עִם הַשָּׂפָה, כדי מוריס שסתם אותם בגבס מבפנים, על שפתם הפנימית
רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינָן מַצִּילִין; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מַצִּילִין.


(ו) חָבִית שֶׁנִּקָּבָה וּסְתָמוּהָ שְׁמָרִים - וְהִצִּילָהּ;

המשך דעת חכמים: גם אם נסתמה החבית ע"י השמרים – היא מצילה. וראו עדיות ד, ו, שבית הלל היו מנקבים את החבית כדי לגלות שאינם מעוניינים בנוזלים שבה, ואז אפילו אם נסתמה בשמרים היא נחשבת סתומה בצמיד פתיל.

הזמורות והנסרים הם כמו העור שבמשנה ד. אבל אם השתמש בשעם או בסגירה ע"י שגמים – אינו צריך להוסיף טיט כלל.

פְּקָקָהּ בִּזְמוֹרָה - עַד שֶׁיִּמָּרַח מִן הַצְּדָדִין.
[הָיוּ שְׁתַּיִם – עַד שֶׁיְּמָרַח מִן הַצְּדָדִין,] בֵּין זְמוֹרָה לַחֲבֶרְתָּהּ. עליו למרח גם מהצדדים וגם בין הזמורות
נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי הַתַּנּוּר, אִם מֵרַח מִן הַצְּדָדִין - הִצִּיל.
הָיוּ שְׁתַּיִם - עַד שֶׁיִּמָּרַח מִן הַצְּדָדִין, בֵּין נֶסֶר לַחֲבֵרוֹ.
עֲשָׂאָן בְּסַנִּין, אוֹ בְשׁוֹגְמִין סתם את החבית בשעם או בסגירה ע"י שגמים (שהעצים מתאימים זה לזה במדויק) - אֵינוּ צָרִיךְ לְמָרַח מִן הָאֶמְצָעִי.


(ז) תַּנּוּר יָשָׁן בְּתוֹךְ הֶחָדָשׁ, וּסְרֵידָה עַל פִּי יָשָׁן, נִטַּל הַיָּשָׁן - סְרֵידָה נוֹפֶלֶת,

הסרידה היא רשת על פי התנור, שעשויה להיות צמיד פתיל (ראו לעיל ט, ז.)

אם בנו מסביב לתנור ישן תנור חדש, אבל הסרידה נמצאת על הישן והוא מקבל טומאה – אין התנור החדש מועיל; אבל אם הסרידה נמצאת על החדש, או במרחק טפח ממנו, ואינה תלויה רק בישן – התנור החדש נחשב צמיד פתיל.

הַכֹּל טָמֵא.
וְאִם לָאו - הַכֹּל טָהוֹר.
חָדָשׁ בְּתוֹךְ יָשָׁן, וּסְרֵידָה עַל פִּי יָשָׁן,
אִם אֵין חָדָשׁ לִסְרֵידָה פוֹתֵחַ טֶפַח - כָּל שֶׁבֶּחָדָשׁ טָהוֹר.


חטיבה III: סיכום דיני כלי החרס[עריכה]

(ח) לַפָּסִין סירים מחרס זוֹ בְתוֹךְ זוֹ וְשִׂפְתוֹתֵיהֶן שָׁווֹת, הַשֶּׁרֶץ בָּעֶלְיוֹנָה אוֹ בַתַּחְתּוֹנָה,

השרץ אינו מטמא כלי שאינו נמצא בתוכו, ראו גם לעיל ח, ב.

אם האלפסים מחוררים בחורים קטנים – השרץ מטמא את האלפסים התחתונים. וראו לעיל ג, ב.

אם שפתיהם אינן שוות – השרץ מטמא את האלפסים ששפתיהם בולטות מזו שבה הוא נמצא, וראו תוספתא ז, ט.

אם באחד האלפסים יש נוזלים – הוא נטמא אפילו אם שפתיו נמוכות יותר.

המשנה מחזירה לתחילת הדיון בכלי חרס, ומזכירה את הכללים של שיעור כלי חרס שניקב (לעיל ג, א,) ואת הכלל של כלי בתוך כלי (לעיל ח, ב.)

הִיא טְמֵאָה, וְכֻלָּם טְהוֹרוֹת.
הָיוּ בְכוֹנֵס מַשְׁקֶה,
הַשֶּׁרֶץ בָּעֶלְיוֹנָה - כֻּלָּם טְמֵאוֹת; בַּתַּחְתּוֹנָה - הִיא טְמֵאָה, וְכֻלָּם טְהוֹרוֹת.
הַשֶּׁרֶץ בָּעֶלְיוֹנָה, וְהַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת - הִיא וְהַתַּחְתּוֹנָה טְמֵאָה;
הָעֶלְיוֹנָה וְהַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת - כָּל שֶׁיֶּשׁ בָּהּ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ - טְמֵאָה.