משנה כלים ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


כלים פרק ד: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק רביעי ("החרס שאינו") · >>

פרקי מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

החרס שאינו יכול לעמוד מפני אזנו, או שהיה בו חידוד והחידוד מכריעו, טהור.

ניטלה האוזן, נשבר החידוד, טהור.

רבי יהודה מטמא.

חבית שנפחתה והיא מקבלת על דפנותיה, או שנחלקה כמין שתי עריבות, רבי יהודה מטהר, וחכמים מטמאין.

משנה ב[עריכה]

חבית שנתרועעה ואינה יכולה להיטלטל בחצי קב גרוגרות, טהורה.

גיסטרא שנתרועעה ואינה מקבלת משקין, אף על פי שהיא מקבלת אוכלין, טהורה, שאין שירַיִין לשירַיִין.

משנה ג[עריכה]

איזו היא גיסטרא? כל שניטלו אזניה.

היו בה חידודים יוצאין, כל המקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, וכנגדו מיטמא באוויר.

וכל שאינו מקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, ואין כנגדו מיטמא באוויר.

היתה מוטה על צִדה כמין קתדרה, כל המקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, וכנגדו מיטמא באוויר.

וכל שאינו מקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, ואין כנגדו מיטמא באוויר.

שולי קורפיות ושולי קוסים הצידוניים, אף על פי שאינם יכולים לישב שלא מסומכין, טמאין, שלכך נעשו מתחילתן.

משנה ד[עריכה]

כלי חרש שיש לו שלש שפיות, הפנימית עודפת, הכל טהור.

החיצונה עודפת, הכל טמא.

האמצעית עודפת, ממנה ולפנים, טמא.

ממנה ולחוץ, טהור.

היו שוות, רבי יהודה אומר, חולקין האמצעית.

וחכמים אומרים, הכל טהור.

כלי חרס מאימתי מקבלין טומאה? משיצרפו בכבשן, והיא גמר מלאכתן.

משנה מנוקדת[עריכה]

(א) הַחֶרֶס שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי אָזְנוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה בוֹ חִדּוּד וְהַחִדּוּד מַכְרִיעוֹ, טָהוֹר. נִטְּלָה הָאֹזֶן, נִשְׁבַּר הַחִדּוּד, טָהוֹר. רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא . חָבִית שֶׁנִּפְחֲתָה וְהִיא מְקַבֶּלֶת עַל דָּפְנוֹתֶיהָ, אוֹ שֶׁנֶּחְלְקָה כְּמִין שְׁתֵּי עֲרֵבוֹת, רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין:
(ב) חָבִית שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִטַּלְטֵּל בַּחֲצִי קַב גְּרוֹגְרוֹת, טְהוֹרָה. גִּסְטְרָא שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת מַשְׁקִין, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת אֳכָלִין, טְהוֹרָה שֶׁאֵין שִׁירַיִן לַשִּׁירָיִן:
(ג) אֵיזוֹ הִיא גִסְטְרָא, כֹּל שֶׁנִּטְּלוּ אָזְנֶיהָ. הָיוּ בָהּ חִדּוּדִים יוֹצְאִין, כָּל הַמְקַבֵּל עִמָּהּ בַּזֵּיתִים , מִטַּמֵּא בְמַגָּע וּכְנֶגְדּוֹ מְטַּמֵּא בָאֲוִיר. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עִמָּהּ בַזֵּיתִים, מִטַמֵּא בְמַגָּע וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בָאֲוִיר. הָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּהּ כְּמִין קַתֶּדְרָה, כָּל הַמְקַבֵּל עִמָּהּ בַּזֵּיתִים, מִטַּמֵּא בְמַגָּע וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בָאֲוִיר. וְכל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עִמָּהּ בַּזֵּיתִים, מִטַּמֵּא בְמַּגָּע וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִטַמֵּא בָאֲוִיר. שׁוּלֵי קוּרְפָיוֹת וְשׁוּלֵי קוֹסִים הַצִּידוֹנִיִּים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לֵישֵׁב שֶׁלֹּא מְסֻמָּכִין, טְמֵאִין, שֶׁלְּכָךְ נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן:
(ד) כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁיֶּשׁ לוֹ שָׁלשׁ שְׂפָיוֹת, הַפְּנִימִית עוֹדֶפֶת, הַכֹּל טָהוֹר. הַחִיצוֹנָה עוֹדֶפֶת, הַכֹּל טָמֵא. הָאֶמְצָעִית עוֹדֶפֶת, מִמֶּנָּה וְלִפְנִים, טָמֵא. מִמֶּנָּה וְלַחוּץ, טָהוֹר. הָיוּ שָׁווֹת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חוֹלְקִין הָאֶמְצָעִית. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַכֹּל טָהוֹר. כְּלֵי חֶרֶס מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה, מִשֶּׁיִּצָּרְפוּ בַכִּבְשָׁן , וְהִיא גְמָר מְלַאכְתָּן:

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) החרס שאינו יכל לעמוד מפני אוזנו או שהיה בו חידוד והחידוד מכריעו טהור ניטלה האוזן נשבר החידוד טהור ורבי יהודה מטמא חבית שנפחתה והיא מקבלת על דופנותיה או שנחלקה כמין שתי עריבות רבי יהודה מטהר וחכמים מטמאין.

(ב) חבית שנתרעעה ואינה יכלה להיטלטל בחצי קב גרוגרות טהורה גצטרה שנתרעעה ואינה מקבלת משקין אף על פי מקבלת אוכלין טהורה שאין שירים לשירים.

(ג) איזו היא גצטרה כל שניטלו אוזניה היו בה חידודין יוצאין כל המקבל עימה בזיתים מיטמא במגע וכנגדו מיטמא באוויר וכל שאינו מקבל עימה בזיתים מיטמא במגע ואין כנגדו מיטמא באוויר הייתה מוטה על צידה כמין קתדרה כל המקבל עימה בזיתים מיטמא במגע וכנגדו מיטמא באוויר וכל שאינו מקבל עימה בזיתים מיטמא במגע ואין כנגדו מיטמא באוויר שולי הקורפיות ושולי הקוסים הצידוניים אף על פי שאינן יכלין לישב שלא מסומכין טמאין שלכך נעשו מתחילתן.

(ד) כלי חרס שיש לו שלש שפיות הפנימית עודפת הכל טהור החיצונה עודפת הכל טמא האמצעית עודפת ממנה ולפנים טמא ממנה ולחוץ טהור היו שוות רבי יהודה אומר חולקין את האמצעית וחכמים אומרין הכל טהור כלי חרס מאמתי מקבלין טומאה משייצרפו בכבשן והיא גמר מלאכתן.

פירושים[עריכה]