משנה כלים ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) החרס שאינו יכול לעמוד מפני אוזנו,

או שהיה בו חידוד, והחידוד מכריעו - טהור.

ניטלה האוזן, נשבר החידוד - טהור.

ורבי יהודה - מטמא.

חבית שנפחתה, והיא מקבלת על דופנותיה,

או שנחלקה כמין שתי עריבות -

רבי יהודה - מטהר.

וחכמים - מטמאין.

(ב) חבית שנתרעעה,

ואינה יכולה להיטלטל בחצי קב גרוגרות - טהורה.

גצטרה שנתרעעה,

ואינה מקבלת משקין,

אף על פי מקבלת אוכלין - טהורה,

שאין שירים לשירים.

(ג) איזו היא גצטרה? - כל שניטלו אוזניה.

היו בה חידודין יוצאין -

כל המקבל עימה בזיתים מיטמא במגע - וכנגדו מיטמא באוויר,

וכל שאינו מקבל עימה בזיתים מיטמא במגע - ואין כנגדו מיטמא באוויר.

היתה מוטה על צידה כמין קתדרה -

כל המקבל עימה בזיתים מיטמא במגע - וכנגדו מיטמא באוויר,

וכל שאינו מקבל עימה בזיתים מיטמא במגע - ואין כנגדו מיטמא באוויר.

שולי הקורפיות, ושולי הקוסים הצידוניים -

אף על פי שאינן יכולין לישב שלא מסומכין - טמאין,

שלכך נעשו מתחילתן.

(ד) כלי חרס שיש לו שלש שפיות -

הפנימית עודפת - הכל טהור.

החיצונה עודפת - הכל טמא.

האמצעית עודפת -

ממנה ולפנים - טמא,

ממנה ולחוץ - טהור.

היו שוות -

רבי יהודה אומר: חולקין את האמצעית.

וחכמים אומרין: הכל טהור.

כלי חרס -

מאמתי מקבלין טומאה? - משיצרפו בכבשן,

והוא גמר מלאכתן.

הדף הראשי של משנה כלים ד

משנה כלים, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב