משנה כלים ד דפוסים
משנה כלים, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
החרס שאינו יכול לעמוד מפני אזנו, או שהיה בו חידוד והחידוד מכריעו, טהור.
ניטלה האוזן, נשבר החידוד, טהור.
רבי יהודה מטמא.
חבית שנפחתה והיא מקבלת על דפנותיה, או שנחלקה כמין שתי עריבות, רבי יהודה מטהר, וחכמים מטמאין.
משנה ב[עריכה]
חבית שנתרועעה ואינה יכולה להיטלטל בחצי קב גרוגרות, טהורה.
גיסטרא שנתרועעה ואינה מקבלת משקין, אף על פי שהיא מקבלת אוכלין, טהורה, שאין שירַיִין לשירַיִין.
משנה ג[עריכה]
איזו היא גיסטרא? כל שניטלו אזניה.
היו בה חידודים יוצאין, כל המקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, וכנגדו מיטמא באוויר.
וכל שאינו מקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, ואין כנגדו מיטמא באוויר.
היתה מוטה על צִדה כמין קתדרה, כל המקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, וכנגדו מיטמא באוויר.
וכל שאינו מקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, ואין כנגדו מיטמא באוויר.
שולי קורפיות ושולי קוסים הצידוניים, אף על פי שאינם יכולים לישב שלא מסומכין, טמאין, שלכך נעשו מתחילתן.
משנה ד[עריכה]
כלי חרש שיש לו שלש שפיות, הפנימית עודפת, הכל טהור.
החיצונה עודפת, הכל טמא.
האמצעית עודפת, ממנה ולפנים, טמא.
ממנה ולחוץ, טהור.
היו שוות, רבי יהודה אומר, חולקין האמצעית.
וחכמים אומרים, הכל טהור.
כלי חרס מאימתי מקבלין טומאה? משיצרפו בכבשן, והיא גמר מלאכתן.
משנה כלים, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב