משנה כלים ד ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ד · משנה ג | >>

[עריכה]

איזו היא גיסטרא? כל שניטלו אזניה.

היו בה חידודים יוצאין, כל המקבל עמה בזיתים^ח, מיטמא במגע, וכנגדו מיטמא באוויר.

וכל שאינו מקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, ואין כנגדו מיטמא באוויר.

היתה מוטה על צִדה כמין קתדרה, כל המקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, וכנגדו מיטמא באוויר.

וכל שאינו מקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, ואין כנגדו מיטמא באוויר.

שולי קורפיות ושולי קוסים הצידוניים, אף על פי שאינם יכולים לישב שלא מסומכין, טמאין, שלכך נעשו מתחילתן.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אֵיזוֹ הִיא גִּסְטְרָא?

כֹּל שֶׁנִּטְּלוּ אָזְנֶיהָ.

הָיוּ בָּהּ חִדּוּדִים יוֹצְאִין,

כָּל הַמְּקַבֵּל עִמָּהּ בַּזֵּיתִים,

מִטַּמֵּא בְּמַגָּע,

וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בָּאֲוִיר;

וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עִמָּהּ בַזֵּיתִים,

מִטַמֵּא בְּמַגָּע,

וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בָּאֲוִיר.

הָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּהּ כְּמִין קַתֶּדְרָה,

כָּל הַמְּקַבֵּל עִמָּהּ בַּזֵּיתִים,

מִטַּמֵּא בְּמַגָּע,

וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בָּאֲוִיר;

וְכל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עִמָּהּ בַּזֵּיתִים,

מִטַּמֵּא בְּמַגָּע,

וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בָּאֲוִיר.

שׁוּלֵי קוּרְפָיוֹת

וְשׁוּלֵי קוֹסִים הַצִּידוֹנִיִּים,

אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לֵישֵׁב שֶׁלֹּא מְסֻמָּכִין,

טְמֵאִין,

שֶׁלְּכָךְ נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

איזו היא גצטרה? - כל שניטלו אוזניה.

היו בה חידודין יוצאין -

כל המקבל עימה בזיתים מיטמא במגע - וכנגדו מיטמא באוויר,

וכל שאינו מקבל עימה בזיתים מיטמא במגע - ואין כנגדו מיטמא באוויר.

היתה מוטה על צידה כמין קתדרה -

כל המקבל עימה בזיתים מיטמא במגע - וכנגדו מיטמא באוויר,

וכל שאינו מקבל עימה בזיתים מיטמא במגע - ואין כנגדו מיטמא באוויר.

שולי הקורפיות, ושולי הקוסים הצידוניים -

אף על פי שאינן יכולין לישב שלא מסומכין - טמאין,

שלכך נעשו מתחילתן.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

שנטלו אזניה - רוצה לומר חבית שניתז ראשה ואזנה ונשאר קרקעיתה הנה היא גסטרא, לפי שהיא תושבת לכלי.

ואם היה חוץ מצדי הגיסטרא קצוות בולטות, ולהן חלל על זה הדמיון:

והיו לאלו הקצוות מרחב יחזיקו הזיתים כאשר ישימו זיתים בזאת הגיסטרא, נגע השרץ בגיסטרא מתוכו אז יטמא החידוד, או כאשר היה השרץ באויר הגיסטרא ויהא נוכח אוירה חידוד כמו שהתבאר מהצורה, הנה החידוד אז יטמא עם הגיסטרא באויר.

וקתדרא - הוא כמין כסא אשר ישבו [בו] הנשים בהליכתן בדרכים, ויקרא גם כן אצלנו "עמאריה". וכאשר יהא תמונת הגיסטרא על זאת התמונה, הנה יאמר שהדין באלו החידודים שווה, בין היות הגיסטרא על צידה או על קרקעיתה.

וקורפיות - הוא כלי חד התושבת, אי אפשר לישב על קרקעיתו.

וקוסים הצדוניים - הם אבובי החרש חדי התושבות, דומין לקוץ ולזה יקראו "קוסים", ואף על פי שנכתב בסמך, וכבר נמצא בקצת הנוסחאות "כוסין". וצדוניים - מיוחסים אל צידון.

ושבריהן ושאריתם - רוצה לומר קצוותיהם החדים, אף על פי שאי אפשר להן שישבו על הארץ ויחזיק מה שישימו בו אבל ישפוך מהן, הנה הן מקבלין טומאה, שעל דעת כן נעשו כל הכלים עצמן בעת עשייתן שלא יקבלו לעולם משקה אם לא יהיו לו סומכים, והתנאי אשר התנינו בשברי כלי חרס בפרק השני שיהיו יושבין שלא מסומכים, אמנם הוא בכלים שנעשו בעת עשייתן להיות יושבין שלא מסומכין, הנה יצטרך שיהיו שבריהן כן ואז יקבלו טומאה:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

ניטלו אזניה. חשובה גצטרא אפילו שלימה הואיל ואין לה אזנים לטלטלה ממקום למקום ואם נתרועעה שיעורה במשקין:

היו בה חדודים. ברוב משניות כתוב והיו בוי"ו ואעפ"כ תחלת דבר הוא סתם חרס הנשבר יוצאים ממנו חדודים כעין שינים בולטין מן הגצטרא והגצטרא מקבלת כשיעורה והשינים הבולטים הוא החידוד כמו (איוב מא) חדודי חרס ואם אין זית יוצא בין חידוד לחידוד חשוב תוך כמו הגצטרא עצמה ומטמא אפי' באויר אבל אם יוצא זית מבינתים אין מטמא באויר אבל במגע מטמא מטעם יד וכן אם מוטה על צדה כגון שנחלקה כמין שתי עריבות כרבנן דלעיל (מים) דמטמאים: ויש משניות דלא גרסי ברישא וכנגדו מטמא באויר ולא גרסי נמי כל שאין מקבל. אבל במשנה דוקנית גרסינן ברישא כמו בסיפא וסיפא מסתמא כרבנן:

קרפאות. על שם מקומם:

קוסים. כמו (במדבר ד) קשות הנסך וכדתנן (סנהדרין פא:) הגונב את הקסוה והם כלים הבאין מצידון ושוליהן חדין ואפילו שלימים אין יושבין שלא מסומכין ויש במלכיות הללו מקומות שהקדרות שמבשלין בם אין יושבות בלא סמיכה שמניחין אותן על כלי ברזל שקורין טרפי"ד בלעז וכשמורידין אותו סומכין אותו באפר הכירה. תניא בתוספתא (פ"ג) אי זו היא גיסטרא כל שנסדקו אזניה ואפילו אחת מהן נסדקה למטה מאזניה אע"פ שאזניה קיימות הרי זו גיסטרא אם מתחילה עשאה של אזנים נידונית כחבית. היתה מוטה על צדה כמין קתדרה הוא הדבר מקבל עמה מים בשעה שהוא מערה משקין לתוכה מטמא במגע (בתוספתא שלפנינו איתא ובאויר כל שאין מקבל כו' ואין מטמא באויר) דאין מטמא באויר. פירוש כשנסדקה למטה מאזניה הוי כניטלו אזניה שאם באים לאוחזה באזניה ולטלטלה משתברת. של אזנים אי הוה גרסינן בלא אזנים הוה ניחא טפי דכיון דמתחלה עשאה היוצר בלא אזנים יש לה תורת חבית אע"פ שאין בה אזנים לטלטלה. ולמאי דגרסינן של אזנים צריך לפרש כגון שנחלקה החבית לרחבה כגון גיסטרא ונשתיירו שני אזניה בחלק האחד ואותו החלק שבו האזנים יש לו תורת חבית והא דמשער במתניתין בזיתים והתם משער במים משום דהתם במיוחדת למשקין כדקתני בשעה שהוא מערה משקין ומתני' במיוחדת לאוכלין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

כל שניטלו אזניה - חשובה גיסטרא, ואפילו היא שלימה, הואיל ואין לה אזנים לטלטלה ממקום למקום. ואם נתרועעה, שיעורה כמוציא משקה:

היו בה חדודים - סתם חרס שנשבר יוצאין ממנו חידודים ^ז. כמו [איוב מ"א כ"ב] חדודי חרס:

כל המקבל עמה בזיתים - אם אין כזית יוצא בין חידוד לחידוד, חשוב תוך כמו הגסטרא עצמה ומטמא אפילו באויר. אבל אם יוצא זית מבינתים, אינו מטמא באויר. אבל מטמא במגע מטעם יד:

היתה מוטה על צדה - שנחלקה לארכה כמין עריבה ואינה יושבת אלא על דפנותיה ויש לה חידודים:

כל המקבל עמה בזיתים - כדרך שמטמאה כשיושבת על שוליה כך מטמאה יושבת על צדה. וסתם מתניתין כחכמים דלעיל דמטמאין בחבית שנחלקה כמין שני עריבות:

קתדרא - כסא של נשים ההולכות על העגלה ^ט:

קורפיות - על שם מקומן. והן כלים חדים שאין יושבים שלא מסומכין:

וקוסים - לשון קשות הנסך. ובסנהדרין הגונב את הקסוא והוא שם לכלי שרת. וקוסין הן מיני כלים ששוליהן חדין וכשמבשלים בהן מניחין אותן על כלי ברזל שקורין טריפיד"י בלע"ז, וכשמורידים אותן סומכין אותן באפר הכירה:

הצידונין - שנעשים בצידון:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

[*היו בה חדודים. לשון הר"ב סתם חרס הנשבר יוצאים ממנו חדודים. ומסיים הר"ש כעין שינים בולטין מן הגיסטרא. והגיסטרא מקבלת כשיעורה. והשינים הבולטין הוא החידוד. ע"כ. ומ"ש הר"ב כמו חדודי חרס. וכ"כ הר"ש. והוא פסוק באיוב מא] [כב]:

כל המקבל. כלומר כל שני חידודים שמקבלים ואין יוצא זית מביניהם:

בזיתים. הכא נמי סתם כרבי מאיר דריש פ"ג ועיין מ"ש שם במשנה ב:

מטמא במגע וכנגדו מטמא באויר. עיין בפי' הר"ב פ' דלעיל מ"ד:

[*קתדרא. פי' הר"ב כסא וכו' על העגלה. לפי שראה בלשון הרמב"ם שכתב סתם בהליכתן בדרכים. הוסיף הוא לבאר על העגלה. אבל בנוסחאות ארץ ישראל נתוסף על הגמלים. ועיין עוד בפי' הר"ב בפכ"ד משנה ב]:

קוסים. פי' הר"ב לשון קשות הנסך. ובסנהדרין. סוף פרק ט. והרמב"ם כתב שנמצא בקצת הנוסחאות כוסין. וכן בחבורו פרק י"ח העתיק כוסות:

שלכך נעשו מתחלתן. והתנאי אשר התנינו בשברי כלי חרס. בפרק השני שיהיו יושבין שלא מסומכים אמנם הוא לכלים שנעשו בעת עשייתן להיות יושבים שלא מסומכים. הנה יצטרך שיהיו שבריהם כן. ואז יקבלו טומאה. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ז) (על הברטנורא) כעין שינים בולטין מן הגיסטרא. והגיסטרא מקבלת כשיעורה. והשינים הבולטים הוא החידוד. הר"ש:

(ח) (על המשנה) כל כו'. כלומר כל שני חידודים שמקבלים ואין יוצא זית מביניהם:

(ט) (על הברטנורא) הר"מ. ובנוסחת ארץ ישראל על הגמלים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

כל שנטלו אזניה:    חשובה גיסטרא ואפי' היא שלימה וכו' לשון ר"ע ז"ל. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה אלא פירושו שניטל כל רחבו עד שניטלו האזנים של החבית אז הוי גיסטרא אבל אם נשבר פחות מזה עדיין נקרא שלם ע"כ והר"מ ז"ל בחבורו כ' חבית שנטלו אזניה הרי היא כגיסטרא אפי' אזן אחת:

היו בה חדודין יוצאין:    פי' הרמב"ם ז"ל חדודים חלולים בולטין כזה % והיו רחבין אותן חדודין בענין שאם היו נותנין זיתים בגיסטרא היו הן מתמלאין מהן אותו חדוד מטמא במגע רצוני לומר אם נגע שרץ בגיסטרא בתוכה נטמא החדוד או אם היה שרץ באויר הגיסטרא כנגד אויר החדוד כמו שנתבאר מהצורה. נטמא החדוד עם הגיסטרא באויר ע"כ. וכתב ה"ר שמשון ז"ל היו בה חדודין ברוב משניות כתוב והיו בוי"ו ואעפ"כ תחלת דבר הוא ע"כ. עוד כתב ז"ל ויש משניות דל"ג ברישא וכנגדו מטמא באויר ול"ג נמי כל שאין מקבל אבל במשנה דווקנית גרסי' ברישא כמו בסיפא וסיפא למסתמא כרבנן ע"כ:

היתה מוטה על צדה:    בפי' ר"ע ז"ל נראה שצ"ל מטעם יד וכן הדין בהיתה מוטה על צדה שנחלקה לארכה וכו':

עוד בפירושו ז"ל וסתם מתני' כחכמים דלעיל וכו':    אמר המלקט ודלא כר' יהודה:

שולי קורפיות וכו':    ובערוך שולי קרפיות פי' כלי חרס שאין להם שוליים לשבת אלא יביאו כלי חרס אחר כמין גביע ומושימן הקרף הזה עליו ע"כ:

קוסין:    פי' הרמב"ם ז"ל כמו קוצים כלומר ששוליהן חדין כמין קוץ ויש שכותבין בצדי ובמקצת נוסחאות נמצא כתוב כוסים ע"כ. ובערוך בערך קסם פי' כוסות ממש הן כא"ף בקו"ף מתחלפים ונקראו על שם מקומן על צידון רבה שנעשו שם ודומין לבזיכין ששנינו ולא היו לבזיכין שוליים שמא יניחם ויקרש הדם ע"כ. וכ' הרר"י ז"ל ס"א והצידוניים בוי"ו. עוד כ' שלא מסומכין ס"א אלא מסומכין:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

איזו היא גיסטרא:    שנטהרה בשמוציא משקין:

כל שניטלו אזניה:    ר"ל אפי' לא ניטל רק אזנה של כלי שלם מחשבה גיסטרא. וכ"ש בנפחת קצת משפת דופן הכלי. או שנחלקה לב' חלקים ממעלה למטה [כלעיל סי' ט] ונ"ל דנקט אזניה בלשון רבים לאשמועינן דבהי' להכלי ב' אזנים צריך שינטלו שניהן. דאל"כ הרי אפשר להטלטל הכלי ע"י אזן השני [ואע"ג דבתוספתא דמכילתין (פ"ג) אמרינן דנסדקו אזניה אפי' באחת מהן סגי. אדרבא משם ראיה לדברינו. דמדנקט התם נסדקה. ש"מ דרק בנסדק האוזן סגי בא'. משום דחושש מלהשתמש בו שמא יאחזנה באוזן הנסדק ויתנתק הכלי המלא מידו]:

היו בה חדודים יוצאין:    דעוקצין בולטין משפתה סביב כשנים כדרך כלי שנשבר ולא נקבה בכמוציא משקין:

כל המקבל עמה בזיתים:    ר"ל אם סמוכין העוקצין זה לזה כל כך. עד שאין זית יוצא בין עוקץ לעוקץ:

מטמא:    נ"ל דמיטמאה גרסינן. וכן בכולה פרקין. ור"ל אם נגעה טומאה בהעוקץ מבפנים נטמא הכלי ונ"ל עוד דרק משום סיפא נקט לה. דבבבא זו לא אצטריך לאשמועינן דמטמא במגע. דהרי אפי' באויר מטמא:

וכנגדו מטמא באויר:    דאם נתלה טומאה נגד העוקץ בפנים נטמא ג"כ כל הגיסטרא דמדקרובים העוקצין זל"ז מחשב חללן כחלול הגיסטרא בעצמה. וה"ה כשכבר היתה הגיסטרא טמאה. ושוב נגעו או נתלו טהרות נגד חלול שלפנים מהעוקץ נטמאו. מיהו נ"ל דאפי' נתלה טומאה כנגד האויר שבין עוקץ לחבירו. ג"כ נטמא כל הגיסטרא. דהרי הוה כ"ש מרווח שבין פטפוטי' [ספ"ז]:

וכל שאינו מקבל עמה בזיתים:    שהעוקצין רחוקים זמ"ז עד שזית יוצא מביניהן:

ואין כנגדו מטמא באויר:    דמדרחוקים זמ"ז. הו"ל העוקצין רק כיד לגיסטרא. וכל יד שבכ"ח אמק"ט רק בנגע שם טומאה ולא בנתלה שם טומאה באויר כנגדו ואע"ג דאכתי מקבל שם העוקץ כנגדו בפני' אפ"ה דינו רק ככל ב"ק שבאחורי כלים [פ"ג סי' ל"ד] [ואילה"ק מ"ש עוקצין מג' פטפוטים [לקמן ספ"ז] דאע"ג דיש אויר רחב הרבה בין הפטפוטי'. אפ"ה נותן כנה מזו לזו. וכל שמהכנה ולפנים אפילו נתלה שרץ רק נגד האויר שבין הפטפוטי' כולו טמא. י"ל התם תשמיש הכירה ע"ג הוא. ואין נ"מ להאויר שתחתיו תחת הפטפוטי'. אבל הכא תשמיש הכלי בתוכו הוא. וביש הפסק אויר כזית בין החדודים לא מחשב לפנים ממנו תוכו] מיהו בהי' בכלי מתחלתה כך עוקץ עוקץ בשפתה סביב. ורווח ביניהן כיציאת זית. ג"כ דינו כך. רק נקט גיסטרא. מדמצוי בה כך [ועי' לעיל ספ"ב במסרק] או נקט גיסטרא לרבותא:

היתה מוטה על צדה:    כגון קדירה שנחלקה לארכה ונעשית כב' עריבות [כלעיל ט] ועי"ז א"א להשתמש בכל חלק רק כשיטהו על צדו. והרי אם ישתמש בו כך באופן זה. יהיה אותו צד שהיו בו השוליים בתחילה בולטין השתא כמין דופן טפי מהצד שהי' שם פה הכלי בתחילה שאין שם דופן. והיינו כעין קתדרא דבסיפא:

כמין קתדרה:    ר"ל או שנשבר קצת משפת הכ"ח. ונשאר קצת מהשפה. ועי"ז יהיה תמונת הגיסטרא כעין כסא שדף בולט מאחוריו. שיתמוך עליו גב היושב. וע"י תמונת זו או זו של גיסטרא. לא יקבל העוקץ הבולט כל כך הרבה כאילו היו כל שפתותיה קיימין:

ואין כנגדו מטמא באויר:    קמ"ל דלא כר"י לעיל [מ"א] ונ"ל דקמ"ל עוד. דאע"ג דכשנעמיד הגיסטרא על דרך עמידת הכלי במכונתה בתחלה. אין העוקץ מקבל כלום. אפ"ה מדמקבל העוקץ עכ"פ השתא בהגיסטרא כשהיא מוטה על צד. משערין בה כך. ונ"ל דכשיש עוקץ א' בולט בשפת הגיסטרא. וצד שכנגדו נמוך משערין בשפיד [פ"ז מ"ג] וכל מקום שמקבל זית תחת השפוד מק"ט שם באויר. ותו נ"ל דה"ה בכלי שלם ששפתו א' גבוה ושפתו ב' נמוך משערין כך רק נקט גיסטרא מדמצוי בה כך וכמש"ל:

שולי קורפיות:    גיסטרא שהיא מכלי הנקרא קורפיא:

ושולי קוסים הצידוניים:    כלי הנקרא קוסים הנעשות בצידון:

אע"פ שאינם יכולים לישב שלא מסומכין:    משום דשניהן אין להם שולים רחבין בשוה כ"א בתמונה אחרת:

טמאין שלכך נעשו מתחילתן:    והו"ל כלפיד לעיל [פ"ב מ"ח] ולהכי גם גיסטרא שלהן מקבל טומאה כך. והיינו דקמ"ל הכא:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת