משנה כלים ד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ד · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

איזו היא גיסטרא? כל שניטלו אזניה.

היו בה חידודים יוצאין, כל המקבל עמה בזיתיםח, מיטמא במגע, וכנגדו מיטמא באוויר.

וכל שאינו מקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, ואין כנגדו מיטמא באוויר.

היתה מוטה על צִדה כמין קתדרה, כל המקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, וכנגדו מיטמא באוויר.

וכל שאינו מקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, ואין כנגדו מיטמא באוויר.

שולי קורפיות ושולי קוסים הצידוניים, אף על פי שאינם יכולים לישב שלא מסומכין, טמאין, שלכך נעשו מתחילתן.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אֵיזוֹ הִיא גִסְטְרָא, כֹּל שֶׁנִּטְּלוּ אָזְנֶיהָ. הָיוּ בָהּ חִדּוּדִים יוֹצְאִין, כָּל הַמְקַבֵּל עִמָּהּ בַּזֵּיתִים , מִטַּמֵּא בְמַגָּע וּכְנֶגְדּוֹ מְטַּמֵּא בָאֲוִיר. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עִמָּהּ בַזֵּיתִים, מִטַמֵּא בְמַגָּע וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בָאֲוִיר. הָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּהּ כְּמִין קַתֶּדְרָה, כָּל הַמְקַבֵּל עִמָּהּ בַּזֵּיתִים, מִטַּמֵּא בְמַגָּע וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בָאֲוִיר. וְכל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עִמָּהּ בַּזֵּיתִים, מִטַּמֵּא בְמַּגָּע וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִטַמֵּא בָאֲוִיר. שׁוּלֵי קוּרְפָיוֹת וְשׁוּלֵי קוֹסִים הַצִּידוֹנִיִּים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לֵישֵׁב שֶׁלֹּא מְסֻמָּכִין, טְמֵאִין, שֶׁלְּכָךְ נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן:

נוסח הרמב"ם

איזו היא גצטרה כל שניטלו אוזניה היו בה חידודין יוצאין כל המקבל עימה בזיתים מיטמא במגע וכנגדו מיטמא באוויר וכל שאינו מקבל עימה בזיתים מיטמא במגע ואין כנגדו מיטמא באוויר הייתה מוטה על צידה כמין קתדרה כל המקבל עימה בזיתים מיטמא במגע וכנגדו מיטמא באוויר וכל שאינו מקבל עימה בזיתים מיטמא במגע ואין כנגדו מיטמא באוויר שולי הקורפיות ושולי הקוסים הצידוניים אף על פי שאינן יכלין לישב שלא מסומכין טמאין שלכך נעשו מתחילתן.

פירוש הרמב"ם

שנטלו אזניה. ר"ל חבית שניתז ראשה ואזנה ונשאר קרקעיתה הנה היא גסטרא לפי שהיא תושבת לכלי ואם היה חוץ מצדי הגיסטרא קצוות בולטות ולהן חלל על זה הדמיון inset והיו לאלו הקצוות מרחב יחזיקו הזיתים כאשר ישימו זיתים בזאת הגיסטרא נגע השרץ בגיסטרא מתוכו אז יטמא החדוד או כאשר היה השרץ באויר הגיסטרא ויהא נוכח אוירה חדוד כמו שהתבאר מהצורה הנה החדוד אז יטמא עם הגיסטרא באויר: וקתדרא. הוא כמין כסא אשר ישבו [בו] הנשים בהליכתן בדרכים ויקרא ג"כ אצלנו עמארי"ה וכאשר יהא תמונת הגיסטרא על זאת התמונה הנה יאמר שהדין באלו החדודים שוה בין היות הגיסטרא על צדה או על קרקעיתה: וקורפיות. הוא כלי חד התושבת אי אפשר לישב על קרקעיתו: וקוסים הצדוניים. הם אבובי החרש חדי התושבות דומין לקוץ ולזה יקרתו קוסים ואע"פ שנכתב בסמ"ך וכבר נמצא בקצת הנוסחאות כוסין. וצדוניים המיוחסים אל צדון. ושבריהן ושאריתם ר"ל קצוותיהם החדים אע"פ שא"א להן שישבו על הארץ ויחזיק מה שישימו בו אבל ישפוך מהן הנה הן מקבלין טומאה שעל דעת כן נעשו כל הכלים עצמן בעת עשייתן שלא יקבלו לעולם משקה אם לא יהיו לו סומכים והתנאי אשר התנינו בשברי כלי חרס בפרק השני שיהיו יושבין שלא מסומכים אמנם הוא בכלים שנעשו בעת עשייתן להיות יושבין שלא מסומכין הנה יצטרך שיהיו שבריהן כן ואז יקבלו טומאה:

פירוש רבינו שמשון

ניטלו אזניה. חשובה גצטרא אפילו שלימה הואיל ואין לה אזנים לטלטלה ממקום למקום ואם נתרועעה שיעורה במשקין:

היו בה חדודים. ברוב משניות כתוב והיו בוי"ו ואעפ"כ תחלת דבר הוא סתם חרס הנשבר יוצאים ממנו חדודים כעין שינים בולטין מן הגצטרא והגצטרא מקבלת כשיעורה והשינים הבולטים הוא החידוד כמו (איוב מא) חדודי חרס ואם אין זית יוצא בין חידוד לחידוד חשוב תוך כמו הגצטרא עצמה ומטמא אפי' באויר אבל אם יוצא זית מבינתים אין מטמא באויר אבל במגע מטמא מטעם יד וכן אם מוטה על צדה כגון שנחלקה כמין שתי עריבות כרבנן דלעיל (מים) דמטמאים: ויש משניות דלא גרסי ברישא וכנגדו מטמא באויר ולא גרסי נמי כל שאין מקבל. אבל במשנה דוקנית גרסינן ברישא כמו בסיפא וסיפא מסתמא כרבנן:

קרפאות. על שם מקומם:

קוסים. כמו (במדבר ד) קשות הנסך וכדתנן (סנהדרין פא:) הגונב את הקסוה והם כלים הבאין מצידון ושוליהן חדין ואפילו שלימים אין יושבין שלא מסומכין ויש במלכיות הללו מקומות שהקדרות שמבשלין בם אין יושבות בלא סמיכה שמניחין אותן על כלי ברזל שקורין טרפי"ד בלעז וכשמורידין אותו סומכין אותו באפר הכירה. תניא בתוספתא (פ"ג) אי זו היא גיסטרא כל שנסדקו אזניה ואפילו אחת מהן נסדקה למטה מאזניה אע"פ שאזניה קיימות הרי זו גיסטרא אם מתחילה עשאה של אזנים נידונית כחבית. היתה מוטה על צדה כמין קתדרה הוא הדבר מקבל עמה מים בשעה שהוא מערה משקין לתוכה מטמא במגע (בתוספתא שלפנינו איתא ובאויר כל שאין מקבל כו' ואין מטמא באויר) דאין מטמא באויר. פירוש כשנסדקה למטה מאזניה הוי כניטלו אזניה שאם באים לאוחזה באזניה ולטלטלה משתברת. של אזנים אי הוה גרסינן בלא אזנים הוה ניחא טפי דכיון דמתחלה עשאה היוצר בלא אזנים יש לה תורת חבית אע"פ שאין בה אזנים לטלטלה. ולמאי דגרסינן של אזנים צריך לפרש כגון שנחלקה החבית לרחבה כגון גיסטרא ונשתיירו שני אזניה בחלק האחד ואותו החלק שבו האזנים יש לו תורת חבית והא דמשער במתניתין בזיתים והתם משער במים משום דהתם במיוחדת למשקין כדקתני בשעה שהוא מערה משקין ומתני' במיוחדת לאוכלין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כל שניטלו אזניה - חשובה גיסטרא, ואפילו היא שלימה, הואיל ואין לה אזנים לטלטלה ממקום למקום. ואם נתרועעה, שיעורה כמוציא משקה:

היו בה חדודים - סתם חרס שנשבר יוצאין ממנו חידודים ז. כמו [איוב מ"א כ"ב] חדודי חרס:

כל המקבל עמה בזיתים - אם אין כזית יוצא בין חידוד לחידוד, חשוב תוך כמו הגסטרא עצמה ומטמא אפילו באויר. אבל אם יוצא זית מבינתים, אינו מטמא באויר. אבל מטמא במגע מטעם יד:

היתה מוטה על צדה - שנחלקה לארכה כמין עריבה ואינה יושבת אלא על דפנותיה ויש לה חידודים:

כל המקבל עמה בזיתים - כדרך שמטמאה כשיושבת על שוליה כך מטמאה יושבת על צדה. וסתם מתניתין כחכמים דלעיל דמטמאין בחבית שנחלקה כמין שני עריבות:

קתדרא - כסא של נשים ההולכות על העגלה ט:

קורפיות - על שם מקומן. והן כלים חדים שאין יושבים שלא מסומכין:

וקוסים - לשון קשות הנסך. ובסנהדרין הגונב את הקסוא והוא שם לכלי שרת. וקוסין הן מיני כלים ששוליהן חדין וכשמבשלים בהן מניחין אותן על כלי ברזל שקורין טריפיד"י בלע"ז, וכשמורידים אותן סומכין אותן באפר הכירה:

הצידונין - שנעשים בצידון:

פירוש תוספות יום טוב

[*היו בה חדודים. לשון הר"ב סתם חרס הנשבר יוצאים ממנו חדודים. ומסיים הר"ש כעין שינים בולטין מן הגיסטרא. והגיסטרא מקבלת כשיעורה. והשינים הבולטין הוא החידוד. ע"כ. ומ"ש הר"ב כמו חדודי חרס. וכ"כ הר"ש. והוא פסוק באיוב מא] [כב]:

כל המקבל. כלומר כל שני חידודים שמקבלים ואין יוצא זית מביניהם:

בזיתים. הכא נמי סתם כרבי מאיר דריש פ"ג ועיין מ"ש שם במשנה ב:

מטמא במגע וכנגדו מטמא באויר. עיין בפי' הר"ב פ' דלעיל מ"ד:

[*קתדרא. פי' הר"ב כסא וכו' על העגלה. לפי שראה בלשון הרמב"ם שכתב סתם בהליכתן בדרכים. הוסיף הוא לבאר על העגלה. אבל בנוסחאות ארץ ישראל נתוסף על הגמלים. ועיין עוד בפי' הר"ב בפכ"ד משנה ב]:

קוסים. פי' הר"ב לשון קשות הנסך. ובסנהדרין. סוף פרק ט. והרמב"ם כתב שנמצא בקצת הנוסחאות כוסין. וכן בחבורו פרק י"ח העתיק כוסות:

שלכך נעשו מתחלתן. והתנאי אשר התנינו בשברי כלי חרס. בפרק השני שיהיו יושבין שלא מסומכים אמנם הוא לכלים שנעשו בעת עשייתן להיות יושבים שלא מסומכים. הנה יצטרך שיהיו שבריהם כן. ואז יקבלו טומאה. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על הברטנורא) כעין שינים בולטין מן הגיסטרא. והגיסטרא מקבלת כשיעורה. והשינים הבולטים הוא החידוד. הר"ש:

(ח) (על המשנה) כל כו'. כלומר כל שני חידודים שמקבלים ואין יוצא זית מביניהם:

(ט) (על הברטנורא) הר"מ. ובנוסחת ארץ ישראל על הגמלים:


פירושים נוספים