תפארת ישראל על כלים ד

משנה כלים, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

החרס שאינו יכול לעמוד מפני אזנו: שנשאר אוזן בהגיסטרא. ועי"ז אין הגיסטרא יכול לעמוד כלל על שוליו:

או שהיה בו חדוד והחדוד מכריעו: שהיה בדופן הגיסטרא עוקץ בולט מן הצד. ורבותא קמ"ל דלא מיבעי רישא שאינו יכול לישב כלל אלא אפילו הך שיכול לישב שפיר על שוליו הרחבים רק שהעוקץ מכריעו:

טהור: נתבטל מהן טומאתן שמקודם. וגם אמק"ט להבא. ולא דמי ללפיד [ספ"ב] דהתם מתחלה עשוי לתשמיש כך. ונ"ל עוד דקמ"ל בהא דעוקץ מכריעו מדסד"א שיק"ט. דהרי מצוי כותל לתמכו שלא יכריעו העוקץ. ומ"ש מארוכה וב' כרעים או קצרה וב' כרעים שמק"ט מדיכול לתמכו אגודא [כסוכה ט"ז א'] קמ"ל דשאני הכא בגיסטרא. דכל דלא חזי להדיא. רק ע"י תיקון מה משדי שדי לה. וכדהקילו מה"ט גבה בשסתם נקב שבה [פ"ג מ"ג]:

נשבר החדוד: באוזן נקט ניטל מדאינו גוף הכלי. רק מחובר בו לתשמיש לבד. אבל בעוקץ שהוא מגוף הכלי. שייך בו שפיר טפי לשון נשבר מהכלי:

טהור: דגיסטרא שנטהר שעה א' אמק"ט עוד [כלעיל פ"ג מ"ג]:

רבי יהודה מטמא: בניטל האוזן והחידוד. דלא דמי לניקב וסתמו דלא פליג לעיל [פ"ג מ"ג] דהתם מדניקב נתבטל לגמרי מתשמיש שבו. משא"כ הכא הגיסטרא בעצמה ראוייה היתה לתשמיש. ורק שהאוזן עיכב תשמישו וכשניטל המעכב הרי חזי לתשמיש ככל גיסטרא:

חבית שנפחתה: שנפלו כל שוליו:

והיא מקבלת על דפנותיה: כשמטה אותה על צדה. מקבלת תוך בטן שבדופן הכלי סביב:

או שנחלקה כמין שתי עריבות: קתני רישא לרבותא דרבנן דאף שלא נשאר כלל מהשוליים מטמאי. ונחלקה נקט לרבותא דר"י דאף שנשאר קצת מהשוליים מטהר:

רבי יהודה מטהר: דס"ל דבגיסטרא אמק"ט רק בשישאר בה כל שוליה. ורק בכה"ג מיירי גיסטרא דמטמא לעיל:

וחכמים מטמאין: דס"ל דגיסטרא אין צריך כלל שולי כלי. ונ"ל דמודו רבנן דכ"ח שנשברה אף שנשאר גיסטרא נתבטל ממנה טומאה דמעיקרא וגם אמק"ט להבא קודם שייחדנה לתשמיש גיסטרא. רק ס"ל שכשייחדנה לתשמיש מק"ט להבא [ועמ"ש לעיל פרק ב] וכן מוכח מהרמב"ם [רפ"ט דכלים]:

משנה ב

חבית שנתרועע' ואינה יכולה להטלטל בחצי קב גרוגרות: שיערו כך. מדכך שיעור סעודה היותר קטנה [כשלהי פיאה ופ"ז דעירובין מ"ח]:

טהורה: משום דכשנתרועעה כ"כ עד דכשיטלטלנה עם סעודה קטנה כזו תשבר. אף שאינה מכניס משקה דרך הבקעין שבה. שדי לה. ותו לא מחשב כלי. וא"ת מי גרע מגיסטרא שמכלי גדול ששיעורו לק"ט בשמחזיק הגסטרא רביעית. ואינו מוציא משקה [כפ"ב מ"ב] וה"נ בחבית שנתרועעה יש בה כמה גיסטרא כזו. יש לומר ה"מ בגיסטרא מובדלת לעצמה אבל הכא שמחוברת לחלקי חבית רעוע. הרי כשיאחז בחלק אחד יתפרק ממנה הגיסטרא שמחזקת הרביעית ותשבר. ובתוס' שבת צ"ה ב' ד"ה ניקב תירצו. כל שהכלי שלם עדיין אף שהוא רעוע. אינו מיחדו לגיסטרא. ואם מיחדו בטל דעתו אצל כל אדם:

שאין שירין לשירין: ר"ל הגיסטרא ותשמישה הוא רק שירים מכלי שלם ותשמישו. אף שאין יכול להשתמש בהגיסטרא כבהכלי. אפ"ה מקיימה עדיין. אבל כשחזרה ונתרועעה הגיסטרא אף שעדיין יכול להשתמש בה קצת בדוחק. עכ"פ התשמיש ההוא רק שירי שיריים הוא ולא חשיבא לי' וזורקה. והרי מה"ט כשניקבה הגיסטרא בכמוציא משקה. אע"ג דעדיין יכול להשתמש בה משקה. כשיעמיד דבר מה תחת הנקב. אפ"ה רגיל לזרקה. דאפי' גיסטרא שלימה אינו מעמיד תחת גיסטרא כזו הרעועה ולהכי אמק"ט [כשבת צ"ו א']:

משנה ג

איזו היא גיסטרא: שנטהרה בשמוציא משקין:

כל שניטלו אזניה: ר"ל אפי' לא ניטל רק אזנה של כלי שלם מחשבה גיסטרא. וכ"ש בנפחת קצת משפת דופן הכלי. או שנחלקה לב' חלקים ממעלה למטה [כלעיל סי' ט] ונ"ל דנקט אזניה בלשון רבים לאשמועינן דבהי' להכלי ב' אזנים צריך שינטלו שניהן. דאל"כ הרי אפשר להטלטל הכלי ע"י אזן השני [ואע"ג דבתוספתא דמכילתין (פ"ג) אמרינן דנסדקו אזניה אפי' באחת מהן סגי. אדרבא משם ראיה לדברינו. דמדנקט התם נסדקה. ש"מ דרק בנסדק האוזן סגי בא'. משום דחושש מלהשתמש בו שמא יאחזנה באוזן הנסדק ויתנתק הכלי המלא מידו]:

היו בה חדודים יוצאין: דעוקצין בולטין משפתה סביב כשנים כדרך כלי שנשבר ולא נקבה בכמוציא משקין:

כל המקבל עמה בזיתים: ר"ל אם סמוכין העוקצין זה לזה כל כך. עד שאין זית יוצא בין עוקץ לעוקץ:

מטמא: נ"ל דמיטמאה גרסינן. וכן בכולה פרקין. ור"ל אם נגעה טומאה בהעוקץ מבפנים נטמא הכלי ונ"ל עוד דרק משום סיפא נקט לה. דבבבא זו לא אצטריך לאשמועינן דמטמא במגע. דהרי אפי' באויר מטמא:

וכנגדו מטמא באויר: דאם נתלה טומאה נגד העוקץ בפנים נטמא ג"כ כל הגיסטרא דמדקרובים העוקצין זל"ז מחשב חללן כחלול הגיסטרא בעצמה. וה"ה כשכבר היתה הגיסטרא טמאה. ושוב נגעו או נתלו טהרות נגד חלול שלפנים מהעוקץ נטמאו. מיהו נ"ל דאפי' נתלה טומאה כנגד האויר שבין עוקץ לחבירו. ג"כ נטמא כל הגיסטרא. דהרי הוה כ"ש מרווח שבין פטפוטי' [ספ"ז]:

וכל שאינו מקבל עמה בזיתים: שהעוקצין רחוקים זמ"ז עד שזית יוצא מביניהן:

ואין כנגדו מטמא באויר: דמדרחוקים זמ"ז. הו"ל העוקצין רק כיד לגיסטרא. וכל יד שבכ"ח אמק"ט רק בנגע שם טומאה ולא בנתלה שם טומאה באויר כנגדו ואע"ג דאכתי מקבל שם העוקץ כנגדו בפני' אפ"ה דינו רק ככל ב"ק שבאחורי כלים [פ"ג סי' ל"ד] [ואילה"ק מ"ש עוקצין מג' פטפוטים [לקמן ספ"ז] דאע"ג דיש אויר רחב הרבה בין הפטפוטי'. אפ"ה נותן כנה מזו לזו. וכל שמהכנה ולפנים אפילו נתלה שרץ רק נגד האויר שבין הפטפוטי' כולו טמא. י"ל התם תשמיש הכירה ע"ג הוא. ואין נ"מ להאויר שתחתיו תחת הפטפוטי'. אבל הכא תשמיש הכלי בתוכו הוא. וביש הפסק אויר כזית בין החדודים לא מחשב לפנים ממנו תוכו] מיהו בהי' בכלי מתחלתה כך עוקץ עוקץ בשפתה סביב. ורווח ביניהן כיציאת זית. ג"כ דינו כך. רק נקט גיסטרא. מדמצוי בה כך [ועי' לעיל ספ"ב במסרק] או נקט גיסטרא לרבותא:

היתה מוטה על צדה: כגון קדירה שנחלקה לארכה ונעשית כב' עריבות [כלעיל ט] ועי"ז א"א להשתמש בכל חלק רק כשיטהו על צדו. והרי אם ישתמש בו כך באופן זה. יהיה אותו צד שהיו בו השוליים בתחילה בולטין השתא כמין דופן טפי מהצד שהי' שם פה הכלי בתחילה שאין שם דופן. והיינו כעין קתדרא דבסיפא:

כמין קתדרה: ר"ל או שנשבר קצת משפת הכ"ח. ונשאר קצת מהשפה. ועי"ז יהיה תמונת הגיסטרא כעין כסא שדף בולט מאחוריו. שיתמוך עליו גב היושב. וע"י תמונת זו או זו של גיסטרא. לא יקבל העוקץ הבולט כל כך הרבה כאילו היו כל שפתותיה קיימין:

ואין כנגדו מטמא באויר: קמ"ל דלא כר"י לעיל [מ"א] ונ"ל דקמ"ל עוד. דאע"ג דכשנעמיד הגיסטרא על דרך עמידת הכלי במכונתה בתחלה. אין העוקץ מקבל כלום. אפ"ה מדמקבל העוקץ עכ"פ השתא בהגיסטרא כשהיא מוטה על צד. משערין בה כך. ונ"ל דכשיש עוקץ א' בולט בשפת הגיסטרא. וצד שכנגדו נמוך משערין בשפיד [פ"ז מ"ג] וכל מקום שמקבל זית תחת השפוד מק"ט שם באויר. ותו נ"ל דה"ה בכלי שלם ששפתו א' גבוה ושפתו ב' נמוך משערין כך רק נקט גיסטרא מדמצוי בה כך וכמש"ל:

שולי קורפיות: גיסטרא שהיא מכלי הנקרא קורפיא:

ושולי קוסים הצידוניים: כלי הנקרא קוסים הנעשות בצידון:

אע"פ שאינם יכולים לישב שלא מסומכין: משום דשניהן אין להם שולים רחבין בשוה כ"א בתמונה אחרת:

טמאין שלכך נעשו מתחילתן: והו"ל כלפיד לעיל [פ"ב מ"ח] ולהכי גם גיסטרא שלהן מקבל טומאה כך. והיינו דקמ"ל הכא:

משנה ד

הכל טהור: ר"ל כל מה שבתוך הכלי מחוץ לשפה הפנימית העודפת שגבוה יותר משאר השפיות. הכל נחשב גב כלי חרס ואמק"ט:

ממנה ולחוץ טהור: דכל שחוץ להשפה הגבוה ביותר מחשב גבה:

היו שוות ר' יהודה אומר חולקין האמצעית: ר"ל רוחב חלול האמצעי חולקין אותו דחצי החלול שלצד פנים מחשב תוכו. וחצי רוחב החלול שלצד חוץ. מחשב גבו:

וחכמים אומרים הכל טהור: דס"ל דכל שמשפה פנימית ולחוץ מחשב גבו [רב"א] ולפיכך אם נפלו שם משקה על השפה. רק אחוריו נטמא ולא פנימי. ואם נתלה שם באויר האמצעית שרץ. הו"ל כנתלה בבית קיבול שאחורי כלי. ששם מטמא רק במגע ולא באויר [כרפ"ב]:

והיא גמר מלאכתן: אף שצריך עדיין להחליקו או לעשות לו גלאזור:

בועז

הלכתא גבירתא