ביאור:משנה כלים פרק כה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל
----
כללי כלים
[עריכה]חטיבה I: אחורים ותוך
[עריכה](א) כָּל הַכֵּלִים הבגדים יֵשׁ לָהֶם אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ,
|
ר' יהודה מרחיב את הגדרת "תוך" גם לכלי בד שאינם תפורים, לשולחן ולטבלה שלו. ר' מאיר מסתייג מכך. ראו תוספתא ג, א, שר' יהודה מוכיח את דעתו ממנהג הכהנים. הביטוי "כל הכלים" מרמז לבמדבר יט טו. |
- כְּגוֹן: הַכָּרִים, וְהַכְּסָתוֹת, וְהַשַּׂקִין, וְהַמַּרְצַפִּים - דִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.
- רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ תוֹבָרוֹת לולאות וכפתורים - [יֵשׁ לוֹ אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ;
- וְכָל שֶׁאֵין לוֹ תוֹבְרוֹת,] - אֵין לוֹ אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ.
הַשֻּׁלְחָן וְהַדָּלְפְקֵי, delphikē; mensa delphica: שולחן בעל שלוש רגליים - יֵשׁ לוֹ אֲחוֹרַיִם הרגלים ותחתית הטבלה וָתוֹךְ - דִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.
- רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵין לָהֶן.
וְכֵן טַבְלָה שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז. שוליים
|
המרדע הוא מקל דו כיווני: מצד אחד הא דוקר את הבהמה ומהצד השני הוא מעין מעדר, וראו לעיל יב, ב-ג. ר' יהודה רואה את האיזורים השימושיים במרדע כ"תוך", והשאר אחוריים. ר' מאיר טוען שהגדלים הנ"ל הוזכרו רק למקרים שהמרדע נשבר ונשאר ממנו מעט, וראו לקמן כט, ז-ח. |
(ב) הַמַּרְדֵּעַ - יֵשׁ לוֹ אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ: מִשִּׁבְעָה - לְחַרְחוּר, וּמֵאַרְבָּעָה – לַדָּרְבָן, דִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.
- רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵין לָהֶן! לֹא הָזְכָּרוּ שִׁבְעָה וְאַרְבָּעָה אֶלָּא לַשִּׁירַיִם!
(ג) מִדּוֹת יַיִן וָשֶׁמֶן, וְזוֹמָנֶצְטְרָה, zōmērusis: כף למרק, מצקת וּמְסַנֶּנֶת שֶׁלַּחַרְדָּל,
|
גם המידות (משנה ד) והזומאצנטרה הם כלים דו כיווניים, כמו המרדע במשנה ב. ר' שמעון עושה פשרה: צריך להטביל את הכלי הטמא כר' יהודה, אבל מה שבתוכם טהור כר' מאיר. |
- וּמְשַׁמֶּרֶת שֶׁלַּיַּיִן - יֵשׁ לָהֶן אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.
- רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין לָהֶן.
רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יֵשׁ לָהֶן: נִטַּמּוּ מֵאֲחוֹרֵיהֶן - מַה שֶּׁבְּתוֹכָן טָהוֹר, וְצָרִיךְ לְהַטְבִּיל.
(ד) הָרֹבַע, וַחֲצִי רֹבַע; כלי המכיל רובע והמחובר לכלי של חצי רובע.
- נִטַּמָּא הָרֹבַע - וְלֹא נִטַּמָּא חֲצִי הָרֹבַע,
- נִטַּמָּא חֲצִי הָרֹבַע - וְלֹא נִטַּמָּא הָרֹבַע,
- אָמְרוּ לִפְנֵי רְבִּי עֲקִיבָה: הוֹאִיל וַחֲצִי הָרֹבַע אֲחוֹרַיִם לָרֹבַע, כל אחד משני הכלים הוא תוך לעצמו, ולכן מטמא את השני כֶּלִי שֶׁנִּטַּמָּא תוֹכוֹ, לֹא נִטַּמּוּ אֲחוֹרָיו?
- אָמַר לָהֶן: שַׁלְחַת קוֹדְמִין הִיא! חצי הרובע אינו פנים, אלא אחוריים.
- אוֹ שֶׁמֵּא הָרֹבַע אֲחוֹרַיִם לַחֲצִי הָרֹבַע? - כְּלִי שֶׁנִּטַּמּוּ אֲחוֹרָיו - לֹא נִטַּמָּא תוֹכוֹ!
(ה) נִטַּמָּא הָרֹבַע - הָרֹבַע וַאֲחוֹרָיו טְמֵאִין, חֲצִי הָרֹבַע וַאֲחוֹרָיו טְהוֹרִין.
נִטַּמָּא חֲצִי הָרֹבַע - חֲצִי הָרֹבַע וַאֲחוֹרָיו טְמֵאִין, וְהָרֹבַע וַאֲחוֹרָיו טְהוֹרִין.
נִטַּמּוּ אֲחוֹרֵי הָרֹבַע - אֲחוֹרֵי חֲצִי הָרֹבַע טְהוֹרִין, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין חוֹלְקִין אֶת הַגַּבַּיִם. אין מבחינים בין אחורי הרובע לאחורי חצי הרובע
- כְּשֶׁהוּא מַטְבִּיל - מַטְבִּיל אֶת כֻּלּוֹ.
חטיבה II: בית הצביעה
[עריכה](ו) כַּנֵּי כֵלִים, וְהָגְנֵיהֶם, וְאָזְנֵיהֶם, וִידוֹת הַכֵּלִים הַמְקַבְּלִים, כלים היכולים לקבל רימונים, שיש להם גם תוך - אבל המשקים לא נפלו בתוכם שֶׁנָּפְלוּ עֲלֵיהֶן מַשְׁקִין,
- מְנַגְּבָן - וְהֵן טְהוֹרִין.
|
טומאת אחורי הכלי במשקין - ראו תוספתא טבו"י א, ג. |
וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים שֶׁאֵין לָהֶם אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ, וְשֶׁנָּפְלוּ מַשְׁקִין עַל מִקְצָתוֹ גם על הכן וכו' - כֻּלּוֹ טָמֵא.
כֶּלִי שֶׁנִּטַּמּוּ אֲחוֹרָיו בְּמַשְׁקִין - אֲחוֹרָיו טְמֵאִין;
- תּוֹכוֹ, וְהָגְנוֹ, וְאָזְנָיו, וְיָדָיו - טְהוֹרִין.
- נִטַּמָּא מִתּוֹכוֹ - כֻּלּוֹ טָמֵא.
(ז) כָּל הַכֵּלִים יֵשׁ לָהֶם אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ - וְיֵשׁ לָהֶן בֵּית צְבִיעָה. בית צביטה, ידית
|
אם יש לכלי תוך – יש לו גם ידית, אפילו אם היא אינה דקה יותר משאר הכלי. וראו תוספתא ג, ד, שבית הצביטה קיים בכל כלי שיש לו אחורים. דין הידית הופיע במשנה ו. ר' טרפון מדגים בעריבה של עץ, שבה בית הצביעה הוא השוליים שלה. ר' עקיבא מדגים בכוס, שאפילו אם אין לה ידית – החלק החיצוני שלה אינו אחוריים אלא בית צביעה. ר' מאיר ור' יוסי חולקים בעניין משמעות בית הצביעה וההבדל בינו לבין אחוריים. |
- רְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: לַעֲרֵבָה גְדוֹלָה שֶׁלָּעֵץ.
- רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: לַכּוֹסוֹת.
- רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לַיָּדַיִם הַטְּמֵאוֹת וְהַטְּהוֹרוֹת.
- אָמַר רְבִּי יוֹסֵה: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא לַיָּדַיִם הַטְּהוֹרוֹת בִּלְבַד.
(ח) כֵּיצַד? - הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת, וַאֲחוֹרֵי הַכּוֹס טְמֵאִין, אֲחָזוֹ בְבֵית צְבִיעָתוֹ,
|
ר' יוסי מפרט במשנה את כוונתו במשנה ז: לדעתו מדובר בהמשך המצב של טהרת הידים, ולא בדיני טומאה. ר' מאיר טוען שיכול לאחוז את הכוס הטהורה בבית הצביעה שלה אפילו בידים טמאות, ואין תוך הכוס נטמא. אין להגזים בחששות, אפילו אם הם סבירים. |
- אֵינוּ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמֵּא נִטַּמּוּ יָדָיו בַּאֲחוֹרֵי הַכּוֹס.
הָיָה שׁוֹתֶה בְּכוֹס שֶׁאֲחוֹרָיו טְמֵאִין
- אֵינוּ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמֵּא נִטַּמָּא מַשְׁקֶה שֶׁבְּפִיו בַּאֲחוֹרֵי הַכּוֹס, וְחָזַר וְטִמֵּא אֶת הַכּוֹס.
קֻמְקוּם שֶׁהוּא מַרְתֵּחַ,
- אֵינוּ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמֵּא יָצְאוּ מַשְׁקִים מִתּוֹכוֹ, וְנָגְעוּ בַאֲחוֹרָיו, וְחָזְרוּ לְתוֹכוֹ.
|
ראו חגיגה ג, א, שבקודש החמירו בענייני טומאה, ולכן כל הכלים שם שנטמא חלק מהם – נטמא כל הכלי. וראו גם עדיות ח, א, שהחמירו גם בנגיעה של טבול יום בקדש, אבל ראו שם משנה ד, וכן לעיל יח , ג, שהיו גם קולות במקדש בענייני טומאה. |
(ט) כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ - אֵין לָהֶן אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ, וְאֵין לָהֶן בֵּית צְבִיעָה.
וְאֵין מַטְבִּילִים כֵּלִים בְּתוֹךְ כֵּלִים בַּקֹּדֶשׁ.
חטיבה III: מחשבה ומעשה
[עריכה]|
השלמת ייצור הכלים המביאה אותם לידי טומאה עשויה להיות במחשבה, ראו לעיל טז, א, וכן לעיל כב, ב. אבל כלי שנפסל לאחר שנטמא – מחייב מעשה פיזי, ראו לעיל כג, ג. |
כָּל הַכֵּלִים יוֹרְדִים לִידֵי טֻמְאָתָן בְּמַחֲשָׁבָה, וְאֵינָן עוֹלִין מִידֵי טֻמְאָתָן אֶלָּא בְשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה.
הַמַּעֲשֶׂה מְבַטֵּל מִיַּד הַמַּעֲשֶׂה וּמִיַּד הַמַּחֲשָׁבָה,
הַמַּחֲשָׁבָה אֵינָה מְבַטֶּלֶת, לֹא מִיַּד הַמַּעֲשֶׂה וְלֹא מִיַּד הַמַּחֲשָׁבָה.