ביאור:תוספתא/כלים/בבא בתרא/ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת ב"ב דכלים פרק שלישי

אחורים ותוך

(א)
כר שהפכו - נעשה אחוריו תוכו ותוכו אחוריו

ראו משנה כה, א.
דברי ר' יהודה על המקדש אינם מוכיחים את שיטתו ישירות, שהרי משקי המקדש טהורים (ראו עדיות ח, ד,) אבל הוא מוסיף שהכהנים החמירו ונהגו לנגב את רגל השולחן במקדש שנרטבה מפני הרגלם לנגב רגלי שולחן מחוץ למקדש – ניגוב המטהר.

קופה שהפכה - נעשה אחוריה תוכה ותוכה אחוריה
רבי מאיר אומר: כל שיש לה תפארות תפרים, לולאות וכפתורים - יש לה אחוריים ותוך
אין לה תפארות - אין לה אחוריים ותוך
רבי יהודה אומר: כל שיש לו פנים, פניו - תוכו.
המזנין שנפלו משקין על מקצתו - כולו טמא, דברי ר"מ
רבי יהודה אומר: נפלו על תוכו - כולו טמא. על אחוריו - אין טמא אלא אחוריו.
נפלו על גבי הרחב שלו - מנגבו והוא טהור.
טרכש חלק וטבלא חלקה, שנפלו משקין על מקצתו - כולו טמא, דברי ר"מ
רבי יהודה אומר: נפלו על תוכו - כולו טמא. על אחוריו - אינו טמא אלא אחוריו בלבד
נפלו על גבי הרחב שלו - מנגבו והוא טהור.
שולחן שנפלו משקין על מקצתו - כולו טמא.
נפלו על אחוריו - אינו טמא אלא אחוריו. נפלו על גבי הרגל שלו - מנגבו והיא טהורה.
אמר רבי יהודה, אני אומר
מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהיות נותנין רגלו של שולחן על גבי משקין טמאין
אבל אמרו: מפני הרגל, מנגבה - והיא טהורה.

(ב)

המרדע שנפלו משקין על מקצתו - כולו טמא. נפלו לאחוריו - אין טמא אלא אחוריו, דברי ר"מ
וחכ"א: נפלו על החרחור - אינו טמא אלא שבעה. ועל הדרבן - אין טמא אלא ארבעה
זומא ליסטרון שנפלו משקין לתוכה – טמאה כולה. נפלו על אחוריה - אינו טמאה אלא אחוריה.
תוכה והמזלג והיד טהורין. נפלו על גבי המזלג - חולקין את היד

המשמש את הטמא – טמא, והמשמש את הטהור - טהור.

ראו משנה כה, ב-ו.

נפלו על גבי היד - מנגבה והיא טהורה.
קופה שנפלו משקין לתוכה - כולה טמאה
נפלו על אחוריה - אחוריה טמאין, תוכה והאוזן טהורין.
נפלו על גבי האוזן - מנגבה והיא טהורה
אלא שנהגו כהנים שלא יהו מקיימים את הגביים טמאין, והיו מנגבים אותם מיד, כמו את רגל השולחן בהלכה א מפני התקלה.
הרובע וחצי הרובע, חקק את הרובע ועתיד לחוק את חצי הרובע - עד שיחוק את חצי הרובע
נטמאו אחורי הרובע במשקין - אחורי חצי הרובע טמאין
וכשהוא מטביל את הרובע צריך להטביל את חצי הרובע
היה עליו דבר חוצץ והטבילו - לא עשה כלום.

(ג)
הרובע שמלאוהו עצים ותקעו - רבן שמעון בן גמליאל ורבי מטמאין, עד שיקבענו במסמר

אם מילא את הכלי בכפיסי עץ, כך שלא נשאר לו בית קיבול, אבל לא חיבר אותם במסמר – רשב"ג ובנו מטמאים. והשוו לעיל א, ג.

בית הצביטה

א"ר עקיבה: לא הוזכרו בית הצביטה אלא לכוסות

שלא יהיה שותה, וראשון ראשון מטמא.

ראו משנה כה, ז-ח.

משקין טמאין שהיו נתונין אבית צביטתו של כוס, ונגע בהן ככר טהור - נטמא הככר.
משקין טהורין שהיו נתונין אבית צביטתו של כוס, ונגע בהן ככר טמא - נטמאו המשקין.
משקין טמאין שהיו נתונין על גבי הארץ, ונגע בו כוס שאחוריו טהורין בית צביעתו נגע בהם הכלי באחוריו או בבית צביטתו
נטמאו אחורי הכוס.
משקין טהורין שהיו נתונין על גבי הארץ
ונגע בהן כוס שאחוריו טמאים או בית צביטתו - נטמאו המשקין
רבי מאיר אומר: לידים הטמאות
כיצד אפשר לומר בנגוב, בכוס יבשה שאין הידים מטמאות בנגוב?
אי אפשר לומר במלא משקין, שעד שלא יגע בהן נטמאו המשקין!
אמור מעתה: היו ידיו טמאות ואחורי הכוס היו טהורין, ומשקה טופח באחורי הכוס
אוחזו בבית צביטתו, ואינו חושש שמא נטמאו המשקין שבאחורי הכוס מחמת ידיו
ויחזרו ויטמאו את הכוס.

(ד)
ר' יוסי אומר: בידים טהורות, כיצד? היו ידיו טהורות ועליהן משקה טופח

לדברי ר' יוסי ראו משנה כה, ח.
לדברי ר' טרפון ראו משנה כה, ז.
לעניין כלי הקדש ראו משנה כה, ט. ר' יוסי מסביר שכלי הקודש, גם אם יש להם בית קיבול – אין להם דין של תוך ולכן הם חסרי בית צביטה, כאילו היו חסרי בית קיבול.

ואחורי הכוס טמאין - אוחזו בבית צביעתו, ואינו חושש שמא נטמאו משקין שע"ג ידיו מחמת הכוס
ויחזרו ויטמאו את ידיו
ר' טרפון אומר: עריבה גדולה של עץ יש לה בית הצביעה
זה הכלל: נטילתו באחת ביד אחת - צביעתו באחת במקום אחד. נטילתו בשתים - צביעתו בשתים
מקום אחיזתו - שם צביעתו
ר' יהודה אומר: כלי שיש לה אוגן ואוזן ויד – אין לו בית הצביעה. אלא האוגן והאוזן והיד דווקא
כלי הקדש - אין להם אחוריים ותוך ובית הצביעה, ואין מטבילין כלים בתוך כלים לקדש
א"ר יוסי: זה לשון כפול: כל שיש לו אחוריים ותוך - יש לו בית הצביעה
וכל שאין לו אחוריים ותוך - אין לו בית הצביעה.
אחד קדשי המקדש ואחד קדשי הגבול לכך.
כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה, ואין עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה.
ר' יהודה אומר: אין שינוי מעשה אלא לקלקול.