ביאור:משנה כלים פרק ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

מסכת כלים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

----

הכירה היתה מתקן מינימליסטי, שאיפשר לשפות קדרה על האש. בדרך כלל לא היו לו מתקנים נלוים, והבישול נעשה בכריעה לידה.

מקום הכירה[עריכה]

חטיבה I: כירה בתוך קלתות או על מדף (דכון)[עריכה]

(א) הַקַּלָּתוֹת כלי רחב שהכירה עם מקום הפחמים בתוכו שֶׁלְּבַעֲלֵי בָתִּים שֶׁנִּפְחֲתָה פָחוּת מִשְׁלֹשָׁה טְפָחִים - טְמֵאָה,

מדובר על כירה ביחידה אחת: אם למרות החור נותרו לפחות שלושה טפחים מתחת לקדירה – אין הדבר מפריע להדליק פחמים בקלתות, ולכן היא טמאה. אבל אם החור היה נמוך יותר – הגחלים מתפזרות, ולכן הקלתות טהורה.

אבן הסותמת את החור ואינה מחוברת בטיט אינה נחשבת חלק מהכלי ולכן הוא עדיין טהור. הדבר מסייע לר' יהודה (לעיל ה, ו) שאמר שתנור על פי הבור טמא רק אם כשמסיק בבור מתחמם התנור.

שֶׁהוּא מַסִּיק מִלְּמַטָּן, וּקְדֵרָה בְשֵׁלָה מִלְמַעְלָן;
יָתֵר מִכֵּן - טְהוֹרָה.
נָתַן אֶבֶן אוֹ צְרוֹר - טְהוֹרָה.
מֵרְחָהּ בַּטִּיט - מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִכָּן וְלַבָּא.
זוֹ הָיְתָה תְשׁוּבַת רְבִּי יְהוּדָה בַּתַּנּוּר, שֶׁנְּתָנוֹ עַל פִּי הַבּוֹר אוֹ עַל פִּי הַחַדּוּת.


(ב) דָּכוֹן מדף שעליו מניחים כירה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית קִבּוּל קְדֵרוֹת,

טָהוֹר מִשֵּׁם כִּירָה, וְטָמֵא מִשֵּׁם כְּלִי קִבּוּל.

הַצְּדָדִין שֶׁלּוֹ - הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן אֵינוּ טָמֵא מִשֵּׁם כִּירָה.

הָרַחַב שֶׁלּוֹ - רְבִּי מֵאִיר מְטַהֵר, רְבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא.

וְכֵן הַכּוֹפֶה ההופך אֶת הַסַּל, וְעוֹשֶׂה עַל גַּבָּיו כִּירָה.

חטיבה II: כירה שנשברה[עריכה]

(ג) כִּירָה שיש בה שתי קדרות שֶׁנֶּחְלְקָה לְאָרְכָּהּ - טְהוֹרָה; לְרָחְבָּהּ - טְמֵאָה.

כֻּפָּח שיש בו מקום לקדרה אחת שֶׁנֶּחֱלַק, בֵּין לְאָרְכּוֹ בֵין לְרָחְבּוֹ - טָהוֹר.

חטיבה III: חצר הכירה[עריכה]

חצר הכירה מקבלת טומאה אם הגדר שלה בגובה שלוש אצבעות, כגובה הכירה המינימלי, ראו לעיל ה, ב.

מה נחשב לתוך החצר ומה נחשב חוץ לה? – החצר אינה כלי ובכל זאת האויר שלה מטמא אותה, ולכן צריך דרך להגדיר את גבולותיה.

ר' ישמעאל מעמיד מקל מהכירה לגדר של חצר הכירה וכל מה שתחתיו נחשב אויר החצר.

ר' אליעזר בן יעקב מטמא את החצר רק אם נטמאה הכירה.

חֲצַר הַכִּירָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא גְבוֹהָה שדפנותיה בגובה שָׁלוֹשׁ אֶצְבָּעוֹת - מְטַמָּא בְמַגָּע וּבְאָוֵיר.

פְּחוּתָה מִכֵּן - מְטַמָּא בְמַגָּע וְאֵינָהּ מְטַמָּא בְאָוֵיר.
כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ? –
רְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: נוֹתֵן אֶת הַשְּׁפוּד מִלְּמַטָּן לְמַעְלָן, וּכְנֶגְדּוֹ מְטַמֵּא בְאָוֵיר.
רְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: נִטַּמָּאת הַכִּירָה - נִטַּמָּאת הֶחָצֵר;
נִטַּמָּאת הֶחָצֵר - לֹא נִטַּמָּאת הַכִּירָה.


גם חצר המשמשת את הכירה, שהכירה אינה בתוכה נטמאת באויר, אלא שאז האויר הוא רק מה שמתחת לגדרות.

ר' יהודה בתוספתא ה, ה מחמיר ומטמא אפילו חצר כירה חלקה, ללא גדר.

(ד) הָיְתָה מֻפְרֶשֶׁת מִן הַכִּירָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא גְבוֹהָה שָׁלוֹשׁ אֶצְבָּעוֹת - מְטַמָּא בְמַגָּע וּבְאָוֵיר.

פְּחוּתָה מִכֵּן, אוֹ שֶׁהָיְתָה חֲלָקָה החצר ללא גדר - טְהוֹרָה.

חטיבה IV: רגלי כירה[עריכה]

פַּטְפּוּטֵי כִירָה, שְׁלֹשָׁה שֶׁלְּשָׁלוֹשׁ אֶצְבָּעוֹת - מְטַמִּין בְּמַגָּע וּבְאָוֵיר.

הפטפוטים (שלוש רגליים או יותר) של הכירה טמאים גם אם הם פחות משלוש אצבעות, כי אז הכירה מתחממת יותר מהר.

פָּחוּת מִכֵּן - כָּל שֶׁכֵּן הֵן טְמֵאִין, אֲפִלּוּ הֵן אַרְבָּעָה.


(ה) נִטַּל אֶחָד מֵהֶן - מְטַמִּין בְּמַגָּע וְאֵינָן מְטַמִּין בְּאָוֵיר, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.

לדעת ר' מאיר אם נותרו שתים משלוש הרגלים של הכירה, ולא נגע בהן שרץ מת, אלא היה באויר שלהן - הן טהורות, אבל אם מראש הכין רק שתים – הן מקבלות טומאה, כשם ששנינו לעיל ו, א.

ר' שמעון מטהר את הרגלים בכל מקרה, כי לדעתו אינן כלי, וראו תוספתא ה, ז.

רגלים שגובהן מעל שלוש אצבעות אינן מטמאות לדעת ר' מאיר בחלקן העליון.

רגליים המוצבות באלכסון, וחלקן העליון מוטה החוצה, והוא גבוה מעל שלוש אצבעות – מטמאות רק בחלקן התחתון והצר יחסית.

רְבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר.

עָשָׂה שְׁנַיִם זֶה כְנֶגֶד זֶה - מְטַמִּין בְּמַגָּע וּבְאָוֵיר, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.

רְבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר.

הָיוּ גְבוֹהִים שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִשָּׁלשׁ וּלְמַטָּן - מְטַמִּין בְּמַגָּע וּבְאָוֵיר;

מִשָּׁלשׁ וּלְמַעְלָן - מְטַמִּין בְּמַגָּע, וְאֵינָן מְטַמִּין בְּאָוֵיר, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.

רְבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר.

הָיוּ מְשׁוּכִין מִן הַשָּׂפָה, בְּתוֹךְ שָׁלוֹשׁ אֶצְבָּעוֹת - מְטַמִּין בְּמַגָּע וּבְאָוֵיר;

חוּץ מִשָּׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת - מְטַמִּין בְּמַגָּע, וְאֵין מְטַמִּין בְּאָוֵיר, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.

רְבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר.


(ו) כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָן?

מדידת האויר המטמא בין הפטפוטין היא ע"י נתינת הכירה או כלי בגודלה (כנה) עליהם, ואז לוקחים בחשבון את העיגול שהיא תופסת.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: נוֹתֵן כַּנָּה בֵינֵיהֶם,
מִן הַכַּנָּה וְלַחוּץ - טָהוֹר; מִן הַכַּנָּה וְלִפְנִים, וּמְקוֹם הַכַּנָּה - טָמֵא.