ביאור:תוספתא/כלים/בבא מציעא/ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת ב"מ דכלים פרק ששי[עריכה]

כלים מעור ומעצם[עריכה]

(א)

כלי עור, מאימתי מקבלין טומאה? הסנדל – משיקמע, והמנעל - משיגוב מעל האימום

ואם עתיד לכרכם - עד שיכרכם, ולשרטט - עד שישרטט

איסקורטיא – משישטרטף, וקורטבליא - משירטט
עור העריסה שהוא עתיד לעשות לו טיבור - טהור עד שיעשה לו טיבור
רבי יהודה אומר: בכר אין פחות מחמשה ובכסת אין פחות משלשה.
כלי עצם, מאימתי מקבלין טומאה? משתגמר מלאכתה
מחוסרים כסויין – טמאין. שופר – טהור. חתכו לקרן - טמא
הקרן שהוא משתמש בה ומשליכה - טהורה
חשב עליה - מקבלת טומאה מכאן ולהבא
חותל של תמרה, שהוא עתיד לאכול התמרה ולזורקו - טהור
חשב להכניס ולהוציא בו מן הבית ומן השדה - טמא.

כלי בד וסלים[עריכה]

(ב)

כל הכלים הנארגים במחט, כגון הכיס ואנפיליא פוזמק - אין מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן

ר' יהודה אומר: בכיס עד כדי לקבל פרוטה, ואנפיליא כדי לקבל את הפקעת.


הברייתא מבחינה בין הכלים הנתפרים במחט לבין הכלים הנארגים על גבי מחט.
לעניין האנפיליא והפיפיארות ראו משנה יז, ג.



כל הכלים הנארגין ע"ג מחט, כגון גרגותני ומצודה, כיון שעשה בהן בית קיבול מלאכתן - טמאין.
הסל והפחלין סל גדול עם חורים גדולים. של גמלים, ופיפיארות סל ללחם שעשאן מתחלתן מקבלי רמונין - טמאים
ר' שמעון אומר: פיפיארת שאינה יכולה לינטל בגפיים ולצאת בפתח - טהורה.
חמת חדשה, אע"פ שמקבל רמונין – טהורה. תפרה ונקרעה - שיעורה ברמונים
ר' אליעזר אומר: בפקעיות של שתי - מארבע במנה, שהוא ארבעים בסלע
המסחיט של דלת - הרי זה טמא, מפני שהוא נותן עליו עד שלא יכלה הראשון.
נתפרק התחתון – טמא. העליון – טהור. ושיעורו בטפח.

(ג)

ר' יהודה אומר בהן ג' מדות משום ר' עקיבה: העשוי לשמש את האדם, כגון הסולם.

את הכלים, כגון הקולב מנורה ואנחותא - טהורין.


ראו משנה טז, ז.
מקבלים זיתים ורימוני באדן – ראו משנה יז, ד-ה. ושם אומר את הדברים ר' יוסי.



העשוי לשמש את האדם ואת משמשי אדם, כגון השלחן והטבלא והדולפקי - טמאין.
בית הלגינין ובית הכוסות של עץ, שנפחת אחת מהן – טהור, ואין חיבור לו
נפחת השני – טהור, ואין חיבור לו. נפחתו שלשתן - כולן טהורין.
ד' סלין שבמרחל, שמונחים בצורת ריבוע במחסן שנפחת אחת מהן – טהור, ואין חבור להן אין הטומאה עוברת ממנו לשאר הסלים
נפחת השני – טהור, ואין חיבור לו. נפחתו שנים מצד אחד - הרחב שביניהן כולו טהור
נפחתו שנים, זה כנגד זה - הרחב שביניהן בין הסלים ההרוסים לשלמים חולקים אותו
המשמש את הטמא – טמא, והמשמש את הטהור - טהור.
נפחתו שנים אלכסון - הרחב שביניהן כולו טמא
משפלת שאמצעיתה גבוהה וזויותיה יורדות, ונפחתה מצד אחד - טמאה
מפני שהיא מקבלת בצד השני. נפחתה מצד השני - טהורה
ושאר כל הכלים שאין יכולים לקבל זיתים, כגון השפופרת והטננין טנאים קטנים - שיעורן ברובן, דברי ר"מ
ר' אלעזר בר"ש אומר: בתבלין
נפרצו - שיעורן בתבלין. נפגמו - שיעורן כמה שהן
א"ר יהודה: לא הוזכרו רמוני באדן וחצרי גבע של בית הכותים
אלא שמתעשרין בודאי בכל מקום.

גודל המידות[עריכה]

(ד)
ר' יהודה אומר: מביא גדולה שבגדולה או קטנה שבקטנות, ומביא כוס מלא מים

ומביא אוכלין שאינן בלועין, ונותנן לתוכו עד שיחזרו המים לכמות שהיו, וחוזרן וחולקן
אמר לו רבי יוסי: אף את נתתה שיעור לשיעורין! וכי מי מודיעני איזו גדולה איזו קטנה?
אלא הכל לפי דעתו של רואה.
בכוש – הבינוני. בשפוד – הבינוני. במרדה - הבינוני
בעובי המרדע - עובי ב' אצבעות והקיפו טפח.
אצבע - מד' אצבעות בטפח. טפח - מששה טפחים באמה
זרת אמורה בתורה - חצי אמה של לישכה
אמה בינונית - זה אמה של ששה טפחים.

(ה)

ר"מ אומר: כל המדות שאמרו חכמים בכרם, כגון חרבן הכרם, ומחול הכרם

ופיסקי עריס, ומותר אפיפירות - כולן באמה של ו' טפחים

חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד, שהן באמה של ה' טפחים
שנאמר (יחזקאל מג יג) 'ואלה מדות המזבח באמה'
שיהו למזבח שתי מדות
יכול יהו כולן באמה של חמשה טפחים? תלמוד לומר (שם) 'באמות אמה אמה וטפח'
באמה שהיא יתירה על חברתה טפח.