ביאור:תוספתא/כלים/בבא מציעא/ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת ב"מ דכלים פרק רביעי[עריכה]

שיעור כלי המתכת[עריכה]

(א)

כלי מתכות הבאות במדה, כגון השידה התיבה והמגדל הבאין במדה – טמאין כשהם במידתם
פשוטי כלי מתכות, כגון השולחן והטבלא והדולפקי של מתכת – טמאים, ושיעורן בטפח
כלל אמרו: כלי מתכת המחוסר השפה – טמא; המחוסר לטישה – טהור, דברי ר' עקיבה

וחכמים אומרים: כלי מתכות שנתרועעו


ראו משנה יד, א. ר' עקיבא חולק גם על חכמים ומנסה לקבוע שיעור אחיד לכל הכלים: כמידתם או טפח.



אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה – טמאין, ואם לאו - טהורין.
כיצד? דלי - כדי למלאות בו לשתות. המיחם - כדי להחם בו לשתות.
והקיתון - כדי לשמש בו את האורחין. ספל - כדי להדיח בו את אחת מרגליו.
נקבו קומקמין - כדי לקבל חמין. מיחם - כדי לקבל סלעים. הלבס האילפס - כדי לקבל קיתונות.
קיתונות - כדי לקבל בו פרוטות.
מדות היין והשמן - שיעורן במשקין, ורבי אליעזר אומר: בפרוטות
נוד - שיעורו במשקין ור' אליעזר אומר בפרוטות.

הכוונה והטומאה[עריכה]

(ב)

מקל הליכה שעשה בראשו מסמר להיות תופס בו במקום הדייש במקום שעברו בו אנשים רבים ואדמתו הפכה לאבק - טהור

ואם בשביל שלא תהא הארץ אוכלתו את המקל - טמא.


ראו משנה יד, ב. ראב"צ חולק על ר' שמעון, וקובע שדווקא ריבוי שורות המסמרים מראה שאינם נשק אלא קישוט.



עשה בראשו להיות מכה בו - טמא. לנוי - טהור.
ר"א בר צדוק אומר: דור אחד עיגול של מסמרים - טמא, ושני דורין - טהור.
פרגל פרגול שעשה בראשו מסמר להיות מכה בו – טמא. לנוי - טהור.

(ג)

מסרך רצועות המחברות את האוכף לחמור שיש בו דרבן - ה"ז טמא טמא מת.

חולץ של נגר, שהוא מוציא בו את המסמרים - טמא


ראו משנה יד, ב-ה. שוב אנחנו רואים את חשיבות הכוונה בהגדרת הכלי: המינקת טמאה או טהורה לפי הכוונה של בעליה.
לעניין כלי הסתת ראו משנה כא, ב.
לעניין הפרומביא ראו משנה יא, ה.
להבחנה בין רצועות תפורות וקשורות ראו מקואות י, ה.



מיניקת צינורית שעשאה לתחת הדלת, אע"פ שמשתמש בה - טהורה.
היתה טמאה ועשאה לתחת הדלת - טמאה עד שתטהר.
ומאימתי טהרתה? בית שמאי אומרים: משיחבל, וב"ה אומרים: משיחבר, דברי ר"מ
ר' יהודה אומר, ב"ש אומרים: משיחבל ויחבר, וב"ה אומרים: משיחבל או משיחבר
ר' יוסי בר' יהודה אומר: קנתור של בנאי טהור, שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע.
כל כלי הסתת טמאין, והערעין עמהם. ר' יהודה אומר: חוץ מן הערעין.
האמה והמחוק של מתכת – טמאין, והמצופין - טהורים
אפרומביא – טהורה. עשה בה שלשלת - טמאה.
שלשלת שעשאה אפרומביא טמאה, מפני שהוא ככלוניס.
ג' דברים טמאים בשוק: השילין והפגר והכולוניס.
הכלונס של סוס טמא בפ"ע.
המשיחות והרצועות תפורות בו – חיבור, וקשורות - אינן חיבור
אנדרטין וחוליות של צורה וכל היוצא משום מטבע - הרי אלו טמאין.
אנדרטין שעשאה בתוך הבית, אם לאור - טמא. אם לנוי - טהור.
ואם בשביל שיהא נותן עליו את הכוס והקערה - טמא מפני שהוא כדולפקי.
שלשלת נר - חבור על המסרק. אין שם מסרק - חבור על הטבעת
שלשלת דלי גדול - ד' טפחים, ושל קטן ושל עולי רגלים באר של עולי הרגל - עשרה
קשר בו חבל או משיחה, בין מלמעלה ובין מלמטה, אפילו מאה אמה - כולו חיבור אחד.

(ד)
מגירה שעשה שיניה לחור הדלת, אע"פ שמשתמש בה - טהורה.


דין המגירה (המשור) דומה לדין המניקית לעיל הלכה ג. ראו לעצם הדין משנה יד, ג. לעניין כיסוי קביא ראו לעיל ב, ד.



היתה טמאה, ועשה לחור הדלת - טמאה עד שיקבענה במסמר
הפכה בין מלמעלה ובין מלמטה ובין מן הצדדין - טהורים.
כיסוי קביא ומיחם, כסוי טני ובית הדיו – טמאין, ושאר כל הכסויין - טהורין.

כלי העגלה והמראות[עריכה]

(ה)

הטבעות במשנה: כנפיים. המקבלות את הרצועות - הרי אלו טהורות, שאינן עשויות אלא לנוי.

העשויות להכביד את הרצועות, ושהרצועות תלויות בהן - טמאות.

ברזל שתחת צואר בהמה, ושעל גבי צואר בהמה - טמא.
מסמר שהוא מחבר בו את הגלגל שלא ישמט – טמאה, ורבן שמעון בן גמליאל מטהר
בזה מודה ר' יהודה לחכמים: בכסוי טני של מתכת שעשה בו מראה, נשבר ובטל מתשמישו
וחכ"א: בין כך ובין כך טמא.
מראה שנשברה, אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה – טמאה, אם לאו - טהורה.
נטשטשה, אם מראה רוב הפנים – טמאה, ואם לאו - טהורה.

מחלוקות בנוסחי המסורת[עריכה]

(ו)

רבי אליעזר אומר: כלי מתכת שנטמא, ונשבר והתיכו - מזה עליו בו ביום, ושונה עליו ברביעי

ושנטמא והזה עליו, ונשבר והתיכו - שונה עליו בו ביום


ראו משנה יד, ז, כנוסח ת"ק.



ר' יהושע אומר: אין הזאה פחות משלישי ושביעי
ר' נתן אומר, ר' אליעזר אומר: כלי מתכת שנטמא, ונשבר והתיכו, והזה עליו
ונשבר והתיכו - ושנה עליו בו ביום
ר' יהושע אומר: אין הזאה פחות משלישי ושביעי.

(ז)

מפתח של רכובה שנשבר מתוך רכובתו, ר"מ מטמא ורבי יהודה מטהר

ורבן שמעון בן גמליאל אומר: חילוף הדברים.


ראו משנה יד, ח, כנוסח רשב"ג.
לעניין הקיתון שעשה אותו לצינור – השוו גישת ר' עקיבא לעיל הלכה א וכן משנה יד, א. הטומאה יכולה להגיע רק לאחר שעשה מעשה ואין מספיק שיתכוון אליו.



מסננת של חרדל שנחלקה לארכה - טהורה.
לרחבה, אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה - טמאה, ואם לאו - טהורה.
א"ר אלעזר בר' צדוק: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מסננת של חרדל
שנפרצו בה שלשה נקבין מלמטה זה בצד זה - שהיא טהורה
על מה נחלקו: על שנים, שבית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין
קיתון שהוא עתיד לטפוח על פיו ולעשותו כצינור – טהור עד שיטפח את פיו.