ביאור:תוספתא/כלים/בבא מציעא/ד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת ב"מ דכלים פרק רביעי
[עריכה]שיעור כלי המתכת
[עריכה]כלי מתכות הבאות במדה, כגון השידה התיבה והמגדל הבאין במדה – טמאין כשהם במידתם
פשוטי כלי מתכות, כגון השולחן והטבלא והדולפקי של מתכת – טמאים, ושיעורן בטפח
כלל אמרו: כלי מתכת המחוסר השפה – טמא; המחוסר לטישה – טהור, דברי ר' עקיבה
אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה – טמאין, ואם לאו - טהורין.
כיצד? דלי - כדי למלאות בו לשתות. המיחם - כדי להחם בו לשתות.
והקיתון - כדי לשמש בו את האורחין. ספל - כדי להדיח בו את אחת מרגליו.
נקבו קומקמין - כדי לקבל חמין. מיחם - כדי לקבל סלעים. הלבס האילפס - כדי לקבל קיתונות.
קיתונות - כדי לקבל בו פרוטות.
מדות היין והשמן - שיעורן במשקין, ורבי אליעזר אומר: בפרוטות
נוד - שיעורו במשקין ור' אליעזר אומר בפרוטות.
הכוונה והטומאה
[עריכה]מקל הליכה שעשה בראשו מסמר להיות תופס בו במקום הדייש במקום שעברו בו אנשים רבים ואדמתו הפכה לאבק - טהור
עשה בראשו להיות מכה בו - טמא. לנוי - טהור.
ר"א בר צדוק אומר: דור אחד עיגול של מסמרים - טמא, ושני דורין - טהור.
פרגל פרגול שעשה בראשו מסמר להיות מכה בו – טמא. לנוי - טהור.
מסרך רצועות המחברות את האוכף לחמור שיש בו דרבן - ה"ז טמא טמא מת.
ראו משנה יד, ב-ה. שוב אנחנו רואים את חשיבות הכוונה בהגדרת הכלי: המינקת טמאה או טהורה לפי הכוונה של בעליה. |
מיניקת צינורית שעשאה לתחת הדלת, אע"פ שמשתמש בה - טהורה.
היתה טמאה ועשאה לתחת הדלת - טמאה עד שתטהר.
ומאימתי טהרתה? בית שמאי אומרים: משיחבל, וב"ה אומרים: משיחבר, דברי ר"מ
ר' יהודה אומר, ב"ש אומרים: משיחבל ויחבר, וב"ה אומרים: משיחבל או משיחבר
ר' יוסי בר' יהודה אומר: קנתור של בנאי טהור, שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע.
כל כלי הסתת טמאין, והערעין עמהם. ר' יהודה אומר: חוץ מן הערעין.
האמה והמחוק של מתכת – טמאין, והמצופין - טהורים
אפרומביא – טהורה. עשה בה שלשלת - טמאה.
שלשלת שעשאה אפרומביא טמאה, מפני שהוא ככלוניס.
ג' דברים טמאים בשוק: השילין והפגר והכולוניס.
הכלונס של סוס טמא בפ"ע.
המשיחות והרצועות תפורות בו – חיבור, וקשורות - אינן חיבור
אנדרטין וחוליות של צורה וכל היוצא משום מטבע - הרי אלו טמאין.
אנדרטין שעשאה בתוך הבית, אם לאור - טמא. אם לנוי - טהור.
ואם בשביל שיהא נותן עליו את הכוס והקערה - טמא מפני שהוא כדולפקי.
שלשלת נר - חבור על המסרק. אין שם מסרק - חבור על הטבעת
שלשלת דלי גדול - ד' טפחים, ושל קטן ושל עולי רגלים באר של עולי הרגל - עשרה
קשר בו חבל או משיחה, בין מלמעלה ובין מלמטה, אפילו מאה אמה - כולו חיבור אחד.
מגירה שעשה שיניה לחור הדלת, אע"פ שמשתמש בה - טהורה.
דין המגירה (המשור) דומה לדין המניקית לעיל הלכה ג. ראו לעצם הדין משנה יד, ג. לעניין כיסוי קביא ראו לעיל ב, ד. |
היתה טמאה, ועשה לחור הדלת - טמאה עד שיקבענה במסמר
הפכה בין מלמעלה ובין מלמטה ובין מן הצדדין - טהורים.
כיסוי קביא ומיחם, כסוי טני ובית הדיו – טמאין, ושאר כל הכסויין - טהורין.
כלי העגלה והמראות
[עריכה]הטבעות במשנה: כנפיים. המקבלות את הרצועות - הרי אלו טהורות, שאינן עשויות אלא לנוי.
ברזל שתחת צואר בהמה, ושעל גבי צואר בהמה - טמא.
מסמר שהוא מחבר בו את הגלגל שלא ישמט – טמאה, ורבן שמעון בן גמליאל מטהר
בזה מודה ר' יהודה לחכמים: בכסוי טני של מתכת שעשה בו מראה, נשבר ובטל מתשמישו
וחכ"א: בין כך ובין כך טמא.
מראה שנשברה, אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה – טמאה, אם לאו - טהורה.
נטשטשה, אם מראה רוב הפנים – טמאה, ואם לאו - טהורה.
מחלוקות בנוסחי המסורת
[עריכה]רבי אליעזר אומר: כלי מתכת שנטמא, ונשבר והתיכו - מזה עליו בו ביום, ושונה עליו ברביעי
ר' יהושע אומר: אין הזאה פחות משלישי ושביעי
ר' נתן אומר, ר' אליעזר אומר: כלי מתכת שנטמא, ונשבר והתיכו, והזה עליו
ונשבר והתיכו - ושנה עליו בו ביום
ר' יהושע אומר: אין הזאה פחות משלישי ושביעי.
מפתח של רכובה שנשבר מתוך רכובתו, ר"מ מטמא ורבי יהודה מטהר
ראו משנה יד, ח, כנוסח רשב"ג. |
מסננת של חרדל שנחלקה לארכה - טהורה.
לרחבה, אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה - טמאה, ואם לאו - טהורה.
א"ר אלעזר בר' צדוק: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מסננת של חרדל
שנפרצו בה שלשה נקבין מלמטה זה בצד זה - שהיא טהורה
על מה נחלקו: על שנים, שבית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין
קיתון שהוא עתיד לטפוח על פיו ולעשותו כצינור – טהור עד שיטפח את פיו.