ביאור:משנה מקוואות פרק י

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

משנה מבוארת    •     משנה עם מפרשים

• זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
• מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
• נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
• נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
• קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
• טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין

מסכת מקואות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת מקואות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

---

הפרק נפתח בנושא הידיות, עובר לדרכי הטבלת כלים – וחוזר לעניין הידיות. עובר שוב להשוואות בין מים לנוזלים אחרים – ומסתיים בחץ הנעוץ באדם, הנראה כידית שמחוברת "שלא כדרכה".

הטבלת הידית עם הכלי

חטיבה I: ידיות

(א) כָּל יְדוֹת ידיות הַכֵּלִים שֶׁהִכְנִיסָן שֶׁלֹּא כְדַרְכָּן, שחיבר אותן לכלי הפוך

אוֹ שֶׁהִכְנִיסָן כְּדַרְכָּן וְלֹא מֵרְקָן, אוֹ שֶׁמֵּרְקָן וְנִשְׁבָּרוּ, והכניס אותן למקוה

הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין.

חטיבה II: הטבלת כלים

כֶּלִי שֶׁהִטְבִּילוֹ דֶרֶךְ פִּיו כשפתחו למטה - כְּאִלּוּ לֹא טָבַל. כי נוצר כיס אויר כתוכו

הִטְבִּילוֹ כְדַרְכּוֹ, וְלֹא הַזִּבּוֹרִית החלק העליון של הכלי לא הוטבל - עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ. וגם הזבורית תרטב.

הכלי הרחב באמצע עלול ליצור כיס אויר שלא ירטב, אבל ראו דברי ר' יוחנן בן נורי בתוספתא ז, ה, שמקל כי משווה את הכלי לבית הסתרים.

כֶּלִי שֶׁהוּא צַר מִכָּן וּמִכָּן וְרָחָב בָּאֶמְצַע - אֵינוּ טָהוֹר, עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ. כדי שיגיעו המים לכל חלקיו

צְלוֹחִית שֶׁפִּיהָ שׁוֹקֵעַ שקוע ואינו נרטב - אֵינָה טְהוֹרָה, עַד שֶׁיִּקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ.

קַלְמָרִין קסת הדיו, ופיה שקוע - אֵינָה טְהוֹרָה, עַד שֶׁיִּקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ.

קַלְמָרִין שֶׁלְּיוֹסֵף הַכֹּהֵן הָיְתָה נְקוּבָה בְצִדָּהּ.

(ב) הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁלָּעוֹר - הֲרֵי אֵלּוּ צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָהֶן בתוכם הַמַּיִם.

השוו לעיל ז, ו, וכן כלים טז, ד: הכר והכסת מכסים ודרכו להוציא את תכולתם, ואילו הכדור והאימום וכו' – נשארים סגורים, וראו כלים כג, א.

כֶּסֶת עֲגֻלָּה, הַכַּדּוּר, וְהָאֵמוֹן, אימום וְהַקָּמֵיעַ, וּתְפִלָּה - אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָהֶם הַמַּיִם.

זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא – טוֹבְלִין סְתוּמִין. אין צורך לפתחן בשעת הטבילה

(ג) אֵלּוּ שֶׁאֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָהֶם הַמַּיִם: קִשְׁרֵי הֶעָנִי, וְהַנּוּמִין, וַחֲבַט שֶׁלַּסַּנְדָּל, קשרים קבועים, בבגדים ובסנדל

דוגמאות נוספות לדברים שאין דרכו להתיר אותם, ולכן טובלים אותם בלי להתירם. וראו גם תוספתא ח, א לדוגמאות נוספות.

וּתְפִלָּה שֶׁלָּרֹאשׁ - בִּזְמַן שֶׁהִיא חוּצָה, שהרצועה מהודקת לבית

וְשֶׁלַּזְּרוֹעַ - בִּזְמַן שֶׁהִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, וְאָזְנֵי הַחֵמֶת, וְאָזְנֵי הַתָּרְמֵל.

(ד) אֵלּוּ שֶׁהֵן צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָהֶם הַמַּיִם: הַקֶּשֶׁר שֶׁבַּפִּרְקַרְסִין שֶׁבַּכָּתֵף מין גופיה שקושרים על הכתף

המשך למשנה ג. הדוגמאות הללו – דרכו של אדם להתיר את קשריהם לעיתים.

וְשָׂפָה שֶׁלַּסָּדִין - צָרִיךְ לִמְתַּח,

וּתְפִלָּה שֶׁלָּרֹאשׁ - בִּזְמַן שֶׁאֵינָה חוּצָה, וְשֶׁלַּזְּרוֹעַ - בִּזְמַן שֶׁאֵינָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת,

וְשֶׁנֶץ שֶׁלַּסַּנְדָּל, וּבְגָדִים שֶׁהִטְבִּילָן מְכֻבָּסִין רטובים - עַד שֶׁיְּבַעְבֵּעוּ. שיצא מהם האויר

הִטְבִּילָן נְגוּבִים - עַד שֶׁיְּבַעְבֵּעוּ, וְיָנוּחוּ מִבִּעְבּוּעָן.

חטיבה III: אורך הידיות

(ה) כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהֵן אֲרֻכִּין ידיות ארוכות מדי וְעָתִיד לְקוֹצָץ - מַטְבִּילָן עַד מְקוֹם הַמִּדָּה. המקום שיקצץ

לדעת ר' יהודה כל זמן שלא קיצר את הידיות – צריך לטבלן בשלמות, וראו אהלות טו, ח - גם שם ר' יהודה אינו מתחשב בכוונת האדם לקצר את הקורה.

שרשרות הדליים –ראו כלים יד, ג. ר' טרפון דורש להשלים את הטבעת בשרשרת, הבולטת מהמידות הנ"ל.

חבל הקשור לקופסה אינו מחובר ואינו צריך להטבילו, אלא אם הוא תפור אליה, וראו תוספתא ב"מ דכלים ד, ג.

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּטְבִּיל אֶת כֻּלּוֹ.

שַׁלְשֶׁלֶת דְּלִי גָדוֹל - אַרְבָּעָה טְפָחִים; וְשֶׁלַּקָּטָן - עֲשָׂרָה,

מַטְבִּילָן עַד מְקוֹם הַמִּדָּה. רְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּטְבִּיל אֶת כָּל הַטַּבַּעַת.

הַחֶבֶל שֶׁהוּא קָשׁוּר בַּקֻּפָּה - אֵינוּ חִבּוּר, אֶלָּא אִם תָּפַר.

חטיבה IV: מים ונוזלים אחרים

(ו) בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: אֵין מַטְבִּילִין חַמִּים בַּצּוֹנִין, וְלֹא צוֹנִין בַּחַמִּים,

בית שמאי דורשים שבהשקה יגיעו שתי הבריכות לאותה טמפרטורה ויהיו באותה דרגת נקיון. ב"ה אינם דורשים זאת. והשוו תרומות ב, ו.

הטביל כלי מלא נוזלים שאינם מים – אין להשיק אותם והטבילה פסולה, אבל שתן נחשב כמים, וכן גם יין לבן, ראו תוספתא ח, סוף הלכה א.

מי חטאת (של פרה אדומה) אינם כמים, אלא אם היו יותר מים. ר' יוסי חולק על כך.

לֹא יָפִים בָּרָעִים, וְלֹא רָעִים בַּיָּפִים.

וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: מַטְבִּילִין.

כֶּלִי שֶׁהוּא מָלֵא מַשְׁקִים: הִטְבִּילוֹ - כְּאִלּוּ לֹא טָבַל.

מָלֵא מֵי רַגְלַיִם - רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵן מַיִם.

מָלֵא מֵי חַטָּאת - עַד שֶׁיִּרְבּוּ הַמַּיִם עַל מֵי חַטָּאת.

רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אֲפִלּוּ כֶלִי מַחֲזִיק כּוֹר, וְאֵין בּוֹ אֶלָּא רְבִיעִית - כְּאִלּוּ לֹא טָבַל.

(ז) כָּל הָאֳכָלִין מִצְטָרְפִין לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּה בְכַחֲצִי פְרָס.

מי שאכל אוכל טמא בשיעור של חצי פרס (כשתי ביצים) – גופו טמא (בתוספתא ח, ב מוסיפים שאכל אותם בזמן אכילת פרס, כלומר בזמן שהיה יכול לאכול כפלים), וכן מי ששתה משקאות טמאים המצטרפים לרביעית (ראו מעילה ד, ה, וערובין ח, ב.) אבל לפסילת המקווה אין נוזלים מצטרפים אלא רק מים שאובים, וראו לעיל ז, ב.

כָּל הַמַּשְׁקִים מִצְטָרְפִין לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּה בָרְבִיעִית.

זֶה חֹמֶר בְּשׁוֹתֶה מַשְׁקִים טְמֵאִים מִבַּמִּקְוֶה: שֶׁעָשָׁה בוֹ שְׁאָר מַשְׁקִין כַּמַּיִם.

(ח) אָכַל אֳכָלִין טְמֵאִין, וְשָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין, טָבַל וֶהֱקִיאָן - טְמֵאִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן טְהוֹרִין בַּגּוּף.

כל עוד המים בלועים בגוף הם אינם מטמאים, ראו תוספתא אהלות יב, ג; אם הקיא אותם לפני שטבל - טימא אותם בצאתם. אבל אם טבל ואז הקיא את המים - המים נטהרים בגוף האדם, ואילו שאר הנוזלים לא. יתכן שהטעם הוא שהאדם נברא לפי תפיסתם מעפר וממים, ראו תרגום יונתן לבראשית ב ז. אבל לא בגוף הבהמה, ראו תוספתא ח, ד - שלא נבראה ממים.

שָׁתָה מַיִם טְמֵאִין, טָבַל וֶהֱקִיאָן - טְהוֹרִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן טְהוֹרִין בַּגּוּף.

בָּלַע טַבַּעַת טְהוֹרָה, וְנִכְנַס לְאֹהֶל הַמֵּת, הִזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל, הֱקִיאָהּ - הֲרֵי הִיא כְמוֹת שֶׁהָיָתָה. טהורה

בָּלַע טַבַּעַת טְמֵאָה - טוֹבֵל - וְאוֹכֵל בִּתְרוּמָתוֹ;

הֱקִיאָהּ - טְמֵאָה, וְטִמַּתּוּ.

חטיבה V: אדם הטובל עם חץ

חץ שאינו בולט אלא תקוע כולו באדם - הוא כטבעת שנבלעה על ידו, ואינו מהווה חציצה; אבל אם הוא בולט - נראה כידית המחוברת לכלי שלא כדרכה: כמוה, גם הוא חוצץ. כך אנחנו מוצאים מסגרת לפרק.

חֵץ שֶׁהוּא תָּחוּב בָּאָדָם, בִּזְמַן שֶׁהוּא נִרְאֶה – חוֹצֵץ; אִם אֵינוּ נִרְאֶה - אֵינוּ חוֹצֵץ,

טוֹבֵל וְאוֹכֵל בִּתְרוּמָתוֹ.