ביאור:משנה מקואות פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת מקואות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת מקואות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

הצטרפות מים כשרים ומים שאובים במקוה[עריכה]

חטיבה I: הצטרפות מקוואות[עריכה]

(א) רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: שְׁנֵי מִקְווֹת וְאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה, בכל אחד מהם

בשלב הראשון נפלה לכל מקוה כמות פחותה מ3 לוגים. אי ההתאמה שלהם לטבילה היתה בגלל כמות המים הכוללת שהיתה קטנה מדי.

במקרה השני נפלו שלושה לוגים מים שאובים ופסלו את המקוה, ואחר כך נחלק.

לדעת ר' יהושע, כיוון שאין שלושת הלוגים בשלמותם באחד המקוואות – הם כשרים.

לדעת חכמים, הדרך לטהר מקווה פסול היא להוציא את כל המים שבו, כך שלא ישארו בו אפילו שלושה לוגים, ולכן גם במקרה כמתואר כאן הם פוסלים.

נָפַל לָזֶה לֹג וּמַחְצָה וְלָזֶה לֹג וּמַחְצָה, וְנִתְעָרְבוּ - כְּשֵׁרִין,
מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִקְרָא עֲלֵיהֶן שֵׁם "פְּסוּל".
אֲבָל מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, וְנָפְלוּ לוֹ שְׁלֹשֶׁת לָגִּין, וְנֶחֱלַק לִשְׁנַיִם - פָּסוּל,
מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרָא עָלָיו שֵׁם "פְּסוּל".

רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר, שֶׁרֶבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כָּל מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה,

וְנָפְלוּ לוֹ שְׁלֹשֶׁת לָגִּין, חָסֵר אֲפִלּוּ קָרְטוֹב - כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁחָסְרוּ בוֹ שְׁלֹשֶׁת לָגִּין.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לְעוֹלָם הוּא בִפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ מְלוֹאוֹ וָעוֹד.


(ב) כֵּיצַד? - בּוֹר שֶׁבֶּחָצֵר, וְנָפְלוּ לוֹ שְׁלֹשָׁה לָגִּין,

דרך נוספת להכשיר מקוה פסול היא לחבר אותו למקוה אחר שיש בו 40 סאה.

ר' אלעזר בן עזריה מתיר להשתמש במקוה אחר רק אם פקק את הבור הפסול, כך שלא יצאו ממנו מים כלל, ואז הכניס אליו בבת אחת 40 סאה מים כשרים, וראו לעיל ב, ה.

לְעוֹלָם הוּא בִפִסּוּלוֹ, עַד שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ מְלוֹאוֹ וָעוֹד,
אוֹ עַד שֶׁיַּעֲמִיד בֶּחָצֵר אַרְבָּעִים סְאָה, וִיטַהֲרוּ הָעֶלְיוֹנִים אֶת הַתַּחְתּוֹנִים.
רְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה פוֹסֵל, אֶלָּא אִם פָּקַק.


(ג) בּוֹר שֶׁהוּא מָלֵא מַיִם שְׁאוּבִין, וְהָאַמָּה של מי גשמים כשרים נִכְנֶסֶת לוֹ וְיוֹצָא מִמֶּנּוּ,

לְעוֹלָם הוּא בִפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיִּתְחַשַּׁב שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיַּר מִן הָרִאשׁוֹנִים שְׁלֹשֶׁת לָגִּין.

חטיבה II: הצטרפות שלושת הלוגים[עריכה]

שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְטִילִין לַמִּקְוֶה, זֶה לֹג וּמַחְצָה וְזֶה לֹג וּמַחְצָה,

ר' עקיבא וחכמים חולקים בנוסח המשנה הקדומה: ר' עקיבא גרס שם "המטיל שלושה לוגים למקוה פסל אותו" ואילו חכמים גרסו "מקוה שנפלו אליו שלושה לוגים – פסלוהו".

הַסּוֹחֵט אֶת כְּסוּתוֹ מֵטִיל מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה,

וְהַמְעָרֶה מִן הַצַּרְצוּר מכלי המכוסה ברשת מֵטִיל מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה,

רְבִּי עֲקִיבָה מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.

אָמַר רְבִּי עֲקִיבָה: לֹא אָמְרוּ "מְטִילִין", אֶלָּא "מֵטִיל".

אָמְרוּ לוֹ: לֹא כָךְ וְלֹא כָךְ אָמָרוּ, אֶלָּא: "שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכוֹ" שְׁלֹשֶׁת לָגִּין.


(ד) מִכְּלִי אֶחָד, מִשְּׁנַיִם, וּמִשְּׁלֹשָׁה - מִצְטָרְפִין;

גם לדעת חכמים ארבעה כלים ששפכו יחד שלושה לוגים למקוה – לא פסלו אותו, כי כל אחד מהם שפך פחות מלוג בממוצע.

במקרה של בעל קרי חולה התירו לו להישטף ב9 קבים מים שאובים (36 לוגים), ואילו אדם טהור שנשפכו עליו שלושה לוגים – טמא (ראו לעיל ב, ב.) גם במקרים אלו, אם נשפכו עליהם מים מארבעה מקורות שונים – אינם נחשבים, לא לטהרה ולא לטומאה. וראו תוספתא ג, ה, שם מובא הדין של מספר המקורות בשם אבא שאול בן חוני.

שלושת הכלים שפוסלים את המקוה שפכו את תכולתם יחדיו, ולא היו הפסקות ביניהם, ואז פוסלים אותו. אבל אם השפיכה היא כדי להוסיף מים למקוה (שאין בו 40 סאה) – פוסלים אפילו אם היו הפסקות, ואפילו אם הקצב הוא איטי מאד.

וּמֵאַרְבָּעָה - אֵינָן מִצְטָרְפִין.

בַּעַל קֶרִי הַחוֹלֶה שֶׁנָּפְלוּ עָלָיו תִּשְׁעַת קַבִּין מַיִם,

וְטָהוֹר שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רֻבּוֹ שְׁלֹשֶׁת לָגִּין מַיִם שְׁאוּבִין,
מִכְּלִי אֶחָד, מִשְּׁנַיִם וּמִשְּׁלֹשָׁה - מִצְטָרְפִין;
מֵאַרְבָּעָה - אֵינָן מִצְטָרְפִין.

בַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? - בִּזְמַן שֶׁהִתְחִיל הַשֵּׁנִי עַד שֶׁלֹּא הִסְפִיק הפסיק הָרִאשׁוֹן.

בַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? - בִּזְמַן שֶׁלֹּא נִתְכַּוַּן לְהַרְבּוֹת,

אֲבָל אִם נִתְכַּוַּן לְהַרְבּוֹת, אֲפִלּוּ קָרְטוֹב בְּכָל שָׁנָה - מִצְטָרְפִין בִּשְׁלֹשֶׁת לָגִּין.