משנה מקוואות ה
מקוואות פרק ה', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר טהרות • מסכת מקוואות • פרק חמישי ("מעיין שהעבירו") • >>
פרקי מסכת מקוואות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
מעין שהעבירו על גבי השוקת, פסול.
העבירו על גבי שפה כל שהוא, כשר חוצה לה, שהמעין מטהר בכל שהוא.
העבירו על גבי בריכה והפסיקו, הרי הוא כמקוה.
חזר והמשיכו, פסול לזבים ולמצורעים ולקדש מהן מי חטאת, עד שידע שיצאו הראשונים.
העבירו על גבי כלים או על גבי ספסל, רבי יהודה אומר, הרי הוא כמו שהיה.
רבי יוסי אומר, הרי הוא כמקוה, ובלבד שלא יטביל על גבי הספסל.
מעין שהוא משוך כנדל, רבה [ עליו ] והמשיכו, הרי הוא כמו שהיה.
היה עומד ורבה [ עליו ] והמשיכו, שוה למקוה לטהר באשבורן, ולמעין להטביל בו בכל שהוא.
כל הימים כמקוה, שנאמר (בראשית א, י) "ולמקוה המים קרא ימים", דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, הים הגדול כמקוה.
לא נאמר ימים, אלא שיש בו מיני ימים הרבה.
רבי יוסי אומר, כל הימים מטהרים בזוחלין, ופסולין לזבים ולמצורעים, ולקדש מהם מי חטאת.
הזוחלין, כמעין.
והנוטפים, כמקוה.
העיד רבי צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפים, שהם כשרים.
ונוטפים שעשאן זוחלין, סומך אפילו מקל, אפילו קנה, אפילו זב וזבה, יורד וטובל, דברי רבי יהודה.
רבי יוסי אומר, כל דבר שהוא מקבל טומאה, אין מזחילין בו.
גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים, טהורים.
כל מקום שיש בו ארבעים סאה, טובלין ומטבילין.
מטבילין בחריצין ובנעיצים ובפרסת החמור המעורבת בבקעה.
בית שמאי אומרים, מטבילין בחרדלית.
בית הלל אומרים, אין מטבילין.
ומודים שהוא גודר כלים וטובל בהם.
וכלים שגדר בהם, לא הוטבלו.
מַעְיָן שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הַשֹּׁקֶת, פָּסוּל. הֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי שָׂפָה כָל שֶׁהוּא, כָּשֵׁר חוּצָה לָהּ, שֶׁהַמַּעְיָן מְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא. הֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי בְרֵכָה וְהִפְסִיקוֹ, הֲרֵי הוּא כְמִקְוֶה. חָזַר וְהִמְשִׁיכוֹ, פָּסוּל לַזָּבִים וְלַמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת, עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁיָּצְאוּ הָרִאשׁוֹנִים.
הֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי כֵלִים אוֹ עַל גַּבֵּי סַפְסָל, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא כְמוֹ שֶׁהָיָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא כְמִקְוֶה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַטְבִּיל עַל גַּבֵּי הַסַּפְסָל.
מַעְיָן שֶׁהוּא מָשׁוּךְ כְּנָדָל, רִבָּה עָלָיו וְהִמְשִׁיכוֹ, הֲרֵי הוּא כְמוֹ שֶׁהָיָה. הָיָה עוֹמֵד וְרִבָּה עָלָיו וְהִמְשִׁיכוֹ, שָׁוֶה לְמִקְוֶה לְטַהֵר בְּאַשְׁבֹּרֶן, וּלְמַעְיָן לְהַטְבִּיל בּוֹ בְּכָל שֶׁהוּא.
כָּל הַיַּמִּים כְּמִקְוֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, י), וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַיָּם הַגָּדוֹל כְּמִקְוֶה. לֹא נֶאֱמַר יַמִּים, אֶלָּא שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מִינֵי יַמִּים הַרְבֵּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַיַּמִּים מְטַהֲרִים בְּזוֹחֲלִין, וּפְסוּלִין לַזָּבִין וְלַמְצֹרָעִים, וּלְקַדֵּשׁ מֵהֶם מֵי חַטָּאת.
הַזּוֹחֲלִין, כְּמַעְיָן. וְהַנּוֹטְפִים, כְּמִקְוֶה. הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל הַזּוֹחֲלִין שֶׁרַבּוּ עַל הַנּוֹטְפִים, שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים. וְנוֹטְפִים שֶׁעֲשָׂאָן זוֹחֲלִין, סוֹמֵךְ אֲפִלּוּ מַקֵּל, אֲפִלּוּ קָנֶה, אֲפִלּוּ זָב וְזָבָה, יוֹרֵד וְטוֹבֵל, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, אֵין מַזְחִילִין בּוֹ.
גַּל שֶׁנִּתְלַשׁ וּבוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, וְנָפַל עַל הָאָדָם וְעַל הַכֵּלִים, טְהוֹרִים. כָּל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, טוֹבְלִין וּמַטְבִּילִין. מַטְבִּילִין בַּחֲרִיצִין וּבִנְעָצִים וּבְפַרְסַת הַחֲמוֹר הַמְעֹרֶבֶת בַּבִּקְעָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מַטְבִּילִין בְּחַרְדָּלִית. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵין מַטְבִּילִין. וּמוֹדִים שֶׁהוּא גוֹדֵר כֵּלִים וְטוֹבֵל בָּהֶם. וְכֵלִים שֶׁגָּדַר בָּהֶם, לֹא הֻטְבְּלוּ.
נוסח הרמב"ם
(א) מעיין -
- שהעבירו על גבי השוקת - פסול.
- העבירו על גבי השפה כל שהוא - כשר חוצה לה,
- שהמעיין מטהר בכל שהוא.
- העבירו על גבי בריכה, והפסיקו - הרי הוא כמקוה.
- חזר והמשיכו - פסול לזבים ולמצורעים,
- ולקדש מהן מי חטאת - עד שידע שיצאו הראשונים.
- חזר והמשיכו - פסול לזבים ולמצורעים,
(ב) העבירו על גבי כלים, או על גבי הספסל -
- רבי יהודה אומר: הרי הוא כמות שהיה.
- רבי יוסי אומר: הרי הוא כמקוה,
- ובלבד שלא יטביל על גבי הספסל.
(ג) מעיין שהוא משוך כנדל -
- ריבה עליו, והמשיכו - הרי הוא כמות שהיה.
- היה עומד, וריבה עליו, והמשיכו -
- שוה למקוה - לטהר באשבורן,
- ולמעיין - להטביל בו בכל שהוא.
(ד) כל הימים - כמקוה,
- שנאמר: "ולמקוה המים קרא ימים" (בראשית א, י),
- דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר:
- הים הגדול - כמקוה,
- לא נאמר ימים - אלא שיש בו מיני ימים הרבה.
- רבי יוסי אומר:
- כל הימים - מטהרין בזוחלין,
- ופסולין לזבין ולמצורעין, ולקדש מהן מי חטאת.
- כל הימים - מטהרין בזוחלין,
- שנאמר: "ולמקוה המים קרא ימים" (בראשית א, י),
(ה) הזוחלין - כמעיין,
- והנוטפין - כמקוה.
- העיד רבי צדוק,
- על הזוחלין שרבו על הנוטפין - שהן כשרין.
- ונוטפין שעשאן זוחלין -
- סומך אפילו מקל, אפילו קנה -
- אפילו זב וזבה יורד וטובל - דברי רבי יהודה.
- רבי יוסי אומר: כל דבר שהוא מקבל טומאה - אין מזחילין בו.
- סומך אפילו מקל, אפילו קנה -
(ו) גל שנתלש, ובו ארבעים סאה,
- ונפל על האדם, ועל הכלים - טהורין.
- כל מקום שיש בו ארבעים סאה - טובלין, ומטבילין.
- מטבילין - בחריצין, ובנעיצין,
- ובפרסת חמור המעורבת בבקעה.
- בית שמאי אומרין: מטבילין בחרדלית.
- ובית הלל אומרין: אין מטבילין.
- ומודים שהוא גודר כלים - וטובל בהן,
- וכלים שגדר בהן - לא הוטבלו.
- ומודים שהוא גודר כלים - וטובל בהן,
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה מקוואות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב