ביאור:משנה מקואות פרק ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת מקואות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת מקואות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מעין ומקוה[עריכה]

חטיבה I: מעיין שמימיו עוברים בכלים[עריכה]

(א) מַעְיָן שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הַשֹּׁקֶת - פָּסוּל.

אם כל מי המעין עוברים בשוקת שהיתה כלי, מהסוג שנזכר בסוף המשנה הקודמת, – הם פסולים, אבל אם אפילו מעט מהם זורם מחוץ לה - המים שזרמו מחוץ לשוקת מכשירים גם את מי השוקת.

אם מילא ברכה ממי המעין והפסיק את הזרימה אליה – הברכה היא כמקוה, ולא כמעיין העולה עליה, ואפילו אם החזיר את הזרימה – עדיין המעיין אינו נחשב מים חיים אלא כמקוה.

הֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הַשָּׂפָה כָל שֶׁהוּא - כָּשֵׁר חוּצָה לָהּ,
שֶׁהַמַּעְיָן מְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא.
הֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי בְרֵכָה וְהִפְסִיקוֹ - הֲרֵי הוּא כְמוֹת שֶׁהָיָה.
חָזַר וְהִמְשִׁיכוֹ - פָּסוּל לַזָּבִים, וְלַמְצֹרָעִים, וּלְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת,
עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁיָּצְאוּ הָרִאשׁוֹנִים.


(ב) הֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי כֵלִים, אוֹ עַל גַּבֵּי סַפְסֵל,

ר' יהודה חולק על משנה א, וסובר שהכלים או הבריכה אינם פוסלים את המעין מדין מים חיים.

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא כְּמוֹת שֶׁהָיָה.
רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא כַמִּקְוֶה,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִטְבֹּל עַל גַּבֵּי סַפְסֵל.


(ג) מַעְיָן שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ כְּנַדָּל, המים נשפכים לכל הכיוונים, ואינם מכונסים באפיק אחד

אפילו אם הוסיף מים שאובים רבים – המעיין כשר לטבילת זב. אבל אם אינו מוציא מים נוספים כלל – אין מימיו "חיים", וראו לעיל א, ז.

רִבָּה עָלָיו וְהִמְשִׁיכוֹ - הֲרֵי הוּא כְמוֹ שֶׁהָיָה.
הָיָה עוֹמֵד, וְרִבָּה עָלָיו וְהִמְשִׁיכוֹ,
שָׁוֶה לַמִּקְוֶה לְטַהֵר בָּאֶשְׁבֹּרֶן, וְלַמַּעְיָן - לְהַטְבִּיל בּוֹ כָּל שֶׁהוּא.

חטיבה II: חרדלית, נחל וים[עריכה]

בכ"י קויפמן מוחלף סדר משנה ד ומשנה ה.

(ה) הַזּוֹחֲלִין מים הניגרים על הקרקע - כַּמַּעְיָן, וְהַנּוֹטְפִין - כַּמִּקְוֶה.

ראו עדויות ז, ג.

אם מי הגשם הנוטפים מחוברים לנחל שמקורו במעיין – הם נחשבים כזוחלים, ורשאי הטובל לעצב את השלולית כך שתתחבר לזוחלים ויהיה בה מספיק לטבול בה. לדעת ר' יהודה הוא רשאי לעשות זאת אפילו בדבר טמא כמו זב או זבה או אפילו בגופת מת, וראו לקמן ז, ז, וכן תוספתא ד, ה. ר' יוסי חולק וטוען שאין לכוון את זרימת השלולית בדבר המקבל טומאה, וכל שכן לא בדבר טמא.

הֵעִיד רְבִּי צָדוֹק עַל הַזּוֹחֲלִין שֶׁרָבוּ עַל הַנּוֹטְפִין, שֶׁהֵן כְּשֵׁרִין.
וְנוֹטְפִין שֶׁעֲשָׂאָן זוֹחֲלִים - סוֹמֵךְ אֲפִלּוּ מַקֵּל, אֲפִלּוּ קָנֶה, אֲפִלּוּ זָב, אֲפִלּוּ זָבָה
יוֹרֵד וְטוֹבֵל, דִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.
רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה - אֵין מַזְחִילִין בּוֹ.


(ד) כָּל הַיַּמִּים כַּמִּקְוֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית א י) "וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים", דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.

ר' יהודה טוען שהים הגדול הוא כמקוה, וים כנרת או שאר הימים – כזוחלים, וכשרים גם לזב.

הפסוק מבראשית דן, לפי הסברו, במקוה אחד של מים, והביטוי "ימים" אינו מרבה את המקואות אלא את איזורי הים, וראו ספרי עקב ג.

ר' יוסי דן את הימים כדין מים מוכים, ראו לעיל א, ח.

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַיָּם הַגָּדוֹל כַּמִּקְוֶה,
לֹא נֶאֱמַר "יַמִּים", אֶלָּא שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מִינֵי יַמִּים הַרְבֵּה.
רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: כָּל הַיַּמִּים מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין, וּפְסוּלִין לַזָּבִין, וְלַמְצֹרָעִין, וּלְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת.


(ו) גַּל שֶׁנִּתְלַשׁ, וּבוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, וְנָפַל עַל הָאָדָם וְעַל הַכֵּלִים - טְהוֹרִים.

לעניין הטבילה בגל השוו תוספתא ד, ג, שחולקת על הדין הזה.

לגבי הגדרת "חריץ" ראו ב"ב ז, ד.

לגבי הטבילה בחרדלית (מי גשם הזורמים במורד) ראו עדויות ה, ב: מי החרדלית אינם עומדים במקומם ("אשבורן"), והם זמניים - ולכן אוסרים ב"ה לטבול בהם. אבל מותר לעצור אותם בעזרת כלים ולטבול, וראו לעיל משנה ה, שאם החרדלית מחוברת לנחל זורם – היא נחשבת גם מים חיים.

לשאלת כוחה של החרדלית לחבר מקוואות קטנים ראו תוספתא ג, ג-ד.

כָּל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה - טוֹבְלִים וּמַטְבִּילִין.

מַטְבִּילִים בַּחֲרִיצִים, חפירה שנעשתה לגבול השדה וּבִנְעָצִים, חפירה שנעשתה לתקוע בה עמודי בניין וּבְפִרְסַת חֲמוֹר הַמְעֹרֶבֶת בַּבִּקְעָה. איזור מוצף בבקעה, אפילו אם יש בו סימני פרסות חמורים, בתנאי שעומדים שם 40 סאה

בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: מַטְבִּילִין בַּחַרְדְּלִית. מי גשם הזורמים במורד בֵּית הֶלֵּל אוֹמְרִים: אֵין מַטְבִּילִין.
וּמוֹדִין שֶׁהוּא גּוֹדֵר כֵּלִים וְטוֹבֵל בָּהֶן.
וְכֵלִים שֶׁגָּדַר בָּהֶן - לֹא הָטְבָּלוּ.