ביאור:תוספתא/מקואות/ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת מקואות פרק רביעי

כלים בדרך למקוה

(א)

טבלא שנתנה על גבי הצינור להדיח, וכן כלים שנתנן תחת הצינור להדיח

ראשונים ראשונים הוכשרו לקבל טומאה.

הברייתא משוה בין מכשירין ד, ב, לבין משנה ד, א-ב. הכלים כאן הפוכים ואינם קולטים את המים.
בעניין הצינור השוו משנה ד, ג.

שלמו מ' סאה - הרי אלו כשרין.
צינור שחקקו ואח"כ קבעו פוסל את המקוה.

(ב)
מים הנוזלין מאליהן ומן הים ומן הנהר, והעולין באנטיליא מתקן לשאיבת מים פוסלין את המקוה

ראו לעיל א, ז.
ראב"י מתיר לערבב לכתחילה מי גשם במים שאובים בחצר, לפני שיגיעו למקוה, וראו משנה ד, ד.

רשב"ג אומר: העולה מאליהן אינן פוסלין את המקוה, לפי שאינן נתלשין.
ר"א בן יעקב אומר: גג שיש בראשו אחד ועשרים סאה של מימי גשמים
ממלא בכתף ונותן לתוכה י"ט סאה, ופותקן ומערבן בחצר.

הטבלה במים בזרימה

(ג)
היה מ' סאה ונפחתה, נשברה התקרה ובאו לתוך הבית – כשרין, ואין מטבילין בהם, שאין מטבילין באויר.

בזמן שהמים נופלים מהגג לתוך הבית אין מטבילים בהם, כי עדיין לא כונסו למקוה. מאותה סיבה גם אין מטבילים בחלק העליון של גל המים ("כיפין") או בגל שנתלש מהים. אבל ניתן לטבול בחלקו התחתון של הגל שעדיין מחובר לים. בניגוד למשנה ה, ו.
וראו גם לקמן הלכה ו', בעניין החרדלית.

היה ראשו אחד מגיע לארץ - מטבילין בו, שאין מטבילין באויר
גל הנתלש מן הים ומן הנהר - אין מטבילין בו, שאין מטבילין באויר
היה שני ראשון נוגעים בארץ - מטבילין בהן. ואין מטבילין בכיפין.

צינור והשקה למקוה

(ד)

קסטלין צינור מים המחליק מים לכרכין, אם היה נקוב כשפופרת הנוד - אין פוסל את המקוה

ואם לאו - פוסל את המקוה

השוו משנה ד, ה. שם מסופר על שוקת יהוא בירושלים וכאן על אסיא ועל רומי.
אפילו אם סתם את החור בסתימה שאינה גמורה, כגון בטיט – אינו פוסל את המקוה.

ואם היה מקבל כל שהוא מן הנקב ולמטה פוסל את המקוה.
בד"א? מן הצד, אבל מלמטה, אפילו ניקב כמחט - אינו פוסל את המקוה
הלכה זו עלו עליה בני אסיא שלש רגלים ביבנה, ולרגל השלישי הכשירוהו
אמר ר"א בר' יוסי: הלכה זו הוריתי ברומי לטהרה
וכשבאתי אצל חבירי, אמרו לי: יפה הורית
פקקו בטיט ובבנין - אינו פוסל את המקוה. בסיד ובגפסיס - פוסל את המקוה
על גבי הארץ ועל גבי סיד וגפסיס, או שמירח בטיט מן הצדדין - אינו פוסל את המקוה.

מעיין וטיהור המים

(ה)

מעיין היוצא לתלמי, לשוקת ומן התלמי לבריכה - ראשונים ראשונים הרי אלו פסולין

מפני שהן נשאבין. כיצד עושה? ניקבו מעיין בקנה כל שהוא

ראו משנה ה, א. מספיק לגרום למעט מים לזרום מחוץ לשוקת.
ר' יהודה מתיר לסתום את המקווה ולהזחיל את המים אפילו ע"י גופת המת, וראו שיטתו גם במשנה ה, ה, בניגוד לשיטת ר' יוסי.
אם המקוה מחובר למקוה כשר, אפילו בחיבור שבעומק כלשהו – מטבילים בו, וראו משנה ה, ג.

ונמצא מים מועטין מטהרין את המרובין.
מזחילין על גבי מת, דברי ר' יהודה.
מים צפין על גבי כל שהוא - מטבילין בהן, על רום כקליפת השום ועל רוחב כשפופרת הנוד.

(ו)

מעיין שהוא שמשוך כנדל, וריבה עליו מים שאובין והרחיבו - מטהר באשבורן

ואין מטהר בזוחלין, אלא עד מקום שיהא יכול [להלך] מתחלתו

כאמור בהלכה ה, המעיין שמימיו עמדו ("אשבורן") בעומק כלשהו – ניתן להטביל בהם.
לעניין חרדלית ראו משנה ה, ו. במקרה זה ב"ש מוותרים על הדרישה לאשבורן.

ואיזהו חרדלית? מי גשמים הבאין במדרון
רואין אותן: אם יש מתחלתן ועד סופן צרוף ארבעים סאה - מטבילין בהן
ואם לאו - אין מטבילים בהן, דברי ב"ש
ב"ה אומרים: אין מטבילין בהן, עד שיהא לפניו עוגל ארבעים סאה.
ומעשה בכובסים שהיו בירושלים, שהיו גודרין את הכלים מזחילים - עוצרים את המים בכלים וטובלין בהן
והכל מודים שכלים שגדר בהן - לא הוטבלו.