ביאור:תוספתא/מקואות/א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת מקואות פרק ראשון[עריכה]

מי גבים[עריכה]

(א)
אמר רבי נחמיה: מפני מה אמרו 'אם לא הדיח טהור'?

שאין המים שבו עלולין לקבל טומאה, עד שיתלשו. הגביהן - רבו הטהורין על הטמאין.
מפני מה אמרו 'אם הדיח טמא'? הוכשרו המים שבידו, ונטמאו וטמאו את הככר.
ר"ש אומר: בין שהדיח בין שלא הדיח - טמא
שאני אומר שטיפת המים טמאין נוגעות בככר.

(ב)
גבא שנפל לתוכו יין דבש וחלב - הולכין אחר הרוב.


יין דבש חלב נמסים במים. שמן – לא.
וראו גם משנה ז, ה, וכן תוספתא תרומות ח, י.



נפל לתוכו שמן, אע"פ שהקפהו - ה"ז טמא, לפי שא"א לו לצאת ידי צחצוחי שמן.
יין של תרומה שנפל על גבי פירות - ידיחום והן מותרים.
וכן שמן של תרומה שנפל על גבי פירות – ידיחם והם מותרים
נפל על גבי היין והקפה אותו – היין מותר. על גבי הציר - יקפנו כדי שיבטל טעם שמן שבו.

(ג)
חזקת טיט, וגממיות שבפתחי חנויות שברה"ר בשעת הגשמים - הכל טהור.


ראו משנה א, ד. הברייתא מוסיפה שאם רואה סימנים ששתו מהגב לאחרונה אדם או בהמה גסה – הגב טמא, אפילו אם הוא רחוק מהעיר.



פסקו הגשמים - הרי הן שפיכות, ביוב ושבשווקין - הולכין אחר הרוב.
מי שפיכות ומי גשמים שנתערבו, בין בכלי בין בקרקע – טמאים
ר' יהודה ור"ש אומרים: בכלים טמאין, ובקרקע טהורין.
פסקו הגשמים - הקרובין לעיר ולדרך טמאין, והרחוקין טהורין, עד שיהלכו רוב בני אדם.
בד"א? בגבא שאפשר לו לשתות, ולא יהא מקום פרסות רגליו ניכרות.
אבל גבא שא"א לו לשתות עד שתהא מקום פרסות רגליו ניכרין
ומצא שם מקום פרסת רגלי אדם, מקום פרסת רגלי בהמה גסה - טמא
מקום פרסת רגלי בהמה דקה - טהור.

(ד)

גבא שאין בו ארבעים סאה, ונפל לתוכו פחות משלשה לוגין מים שאובין טמאין

פסולין לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים, וכשרין להקוות עליהן.


לעניין מחלוקת ב"ש וב"ה ראו משנה א, ה. המשנה רואה את דברי ר' שמעון כדברי ב"ה.



ירדו גשמים, רבו ושטפו, כדברי ב"ש. ב"ה אומרים: רבו אע"פ שלא שטפו
וכדר"ש: שטפו אע"פ שלא רבו
כשרין לחלה ולתרומה, וליטול מהן לידים, וכשרים להקוות עליהן.
כיצד "רבו אע"פ שלא שטפו", כדברי ב"ה?
מקוה שהוא מחזיק ארבעים סאה, ובתוכו י"ט סאה
ונפלו לתוכו פחות משלשת לוגין מים שאובין - טמאין
כיון שנפלו לתוכו עשרים ואחד סאה של מימי גשמים – טהורין, מפני שרבו.
כיצד "שטפו אע"פ שלא רבו" כדברי ר"ש?
מקוה שהוא מחזיק כ', ובתוכו י"ט סאה
ונפלו לתוכו פחות משלשה לוגין מים שאובין - טמאין
כיון שנפלו לתוכו סאה אחת של מימי גשמים – טהורין, מפני ששטפו שעלו על גדותיו
וכמה שטפו? - כל שהן.

(ה)

נפלו לתוכו שלשה לוגין מים שאובין טמאין

פסולין לחלה ולתרומה, וליטול מהן לידים, ופסולין להקוות עליהן עד שיצא מלואו.


תיאור "מלואו ועוד" וכל הסיפא הם לשיטת ר' שמעון.
טיהור המים שנפסלו הוא כאשר יוצאים מהמקוה יותר מים מכמות המים השאובים שנפלו לתוכו.
אם יש במקווה ארבעים סאה, גם אם הכמות הושלמה ע"י מי גשמים שגלשו ממנו - הוא כשר גם לטבילה.



ירדו גשמים - רבו ושטפו כדברי ב"ש, וכדברי ב"ה רבו אע"פ שלא שטפו,
וכדברי ר"ש שטפו אע"פ שלא רבו - כשרין לחלה ולתרומה, וליטול מהן לידים
ופסולין להקוות עליהן עד שיצא הימנו מלואו ועוד.
ואיזו הוא מלואו ועוד? מקוה שהוא מחזיק כ' סאה, ובתוכו י"ט סאה
ונפלו לתוכו שלשה לוגין מים שאובין - טמאין
ירדו גשמים ונתמלאו, לעולם הוא פסול עד שיצא ממנו מלואו ועוד
ועוד דבר מועט, ממעט ג' לוגין.
מקוה שיש בו מ' סאה חסר קורטוב, ונפלו לתוכו ג' לוגין מים שאובין טמאין
פסולין לחלה ולתרומה, וליטול מהן לידים, ופסולין להקוות עליהן מג' לוגין
אפי' כולן טמאין, כיון שנפל לתוכו קורטוב אחד של מימי גשמים - טהורין.
כשם שטהורין לטבילה כך טהורין לכל דבר.

מי גשמים ומי מעיין[עריכה]

(ו)

למעלה מהן מי תמצית שלא פסקו, מי גשם שעדיין זורמים שמטבילין בהן את המים ואין מטבילין בהן אדם וכלים.
זה הכלל: כל מקום שאדם טובל - ידים וכלים טובלין. אין אדם טובל - אין ידים וכלים טובלין בו.

ואלו הן מי תמציין? כל זמן שהגשמים יורדין וההרים בוצצין


ראו משנה א, ו-ז. בעניין טבילת הידים (בניגוד לנטילתן) ראו ידים א, ג, "בקרקעות".



פסקו הגשמים וההרים בוצצין - הרי הן כמי תמצית.
פסקו מלהיות בוצצין - הרי אלו כמי גבאין.

(ז)

החופר בצד הים, בצד הנהר, במקום הביצין הביצה - הרי הן כמי תמציות.
החופר בצד המעיין, כל זמן שהן באין מחמת המעיין, אע"פ שפוסקין וחוזרים ומושכין - הרי הן כמעיין

פסקו מלהיות מושכין - הרי הן כמי תמציות.


המעין מטהר גם במים זורמים (זוחלים), אבל רק אם הזרימה היא ממי המעיין ולא אם היא בגלל מים שאובים שהוסיף לו. וראו משנה א, ז.



מעיין שמימיו מועטים, וריבה עליו והרחיבו - מטהר באשבורן
ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלך מתחלתו.

מקוה שנמצא חסר[עריכה]

מקוה שנמדד ונמצא חסר - כל הטהרות שנעשו על גביו
בין שמקוה זה ברה"י, בין שמקוה זה ברה"ר - טמאות למפרע
ר"ש אומר: ברה"י תולין וברה"ר טהור.

(ח)

אמר ר"ש: מעשה במגורה אחת של דיסקוס ביבנה, שנמדדה ונמצאת חסרה

והיה ר' טרפון מטהר ור"ע מטמא,


בעניין הכהן ראו תרומות ח, א, לדעת ר' יהושע.
בעניין המקווה ראו משנה ב, ב.



אמר ר' טרפון: הואיל ומקוה זה בחזקת טהרה היה - לעולם הוא בטהרתו, עד שיוודע שנטמא
אמר ר"ע: הואיל ומקוה זה בחזקת טומאה - לעולם הוא בטומאתו, עד שיוודע לך שטהור.
אמר ר"ט: למה זה דומה? למי שהיה עומד ומקריב על גבי מזבח
ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה, שעבודתו כשרה.
אמר ר"ע: למה זה דומה? למי שהיה עומד ומקריב על גבי המזבח
ונודע שהוא בעל מום, שעבודתו פסולה.
אמר לו ר"ט: אתה מקישו לבעל מום, ואני מקישו לבן גרושה ולבן חלוצה
נראה למי דומה: אם דומה לבעל מום - נלמדו מבעל מום
אם דומה לבן גרושה - נלמדו מבן גרושה או מבן חלוצה.
ר"ע אומר: מקוה - פסולו בעצמו, ובעל מום - פסולו בגופו
ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה, שפסולו מאחרים.
מקוה - פסולו ביחיד, ובעל מום - פסולו ביחיד
ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה, שפסולו בב"ד.
נמנו עליו וטמאוהו. אמר לו ר"ט: עקיבה, כל הפורש ממך כפורש מן החיים!