ביאור:משנה מקואות פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת מקואות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת מקואות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מבוא למסכת מקואות ומבנה המסכת

מיני המקוואות[עריכה]

חטיבה I: מי גבים[עריכה]

(א) שֵׁשׁ מַעֲלוֹת בַּמִּקְווֹת, זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ:

השוו לתחילת מסכת כלים, גם שם נמנו מעלות זו למעלה מזו.

אם שתה אדם טמא ממי הגב – ההנחה היא שהמים במקום השתיה נטמאו, למרות שלא כל הגב נטמא, שהרי הוא מחובר לקרקע.

אם האדם שהוציא את התרומה מהגב הרטיב את ידיו – טימא את הככר, כי הוא נגע במים שעל ידי האדם והם נטמאו; אבל אם לא – הככר נשאר טהור. וראו תוספתא א, א, שר' שמעון מטמא את הככר - כך גם במשניות ב-ג.

מֵי גַבָּאִין שלולית (גב) שָׁתָה טָמֵא, שָׁתָה טָהוֹר שתה מהם טהור אחרי ששתה טמא – נטמא הטהור - טָמֵא.
שָׁתָה טָמֵא, וּמִלָּא בְכֶלִי טָהוֹר – טָמֵא. גם הכלי נטמא, כמו האדם
שָׁתָה טָמֵא, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁלִּתְרוּמָה; אִם הֵדִיחַ – טָמֵא, אִם לֹא הֵדִיחַ - טָהוֹר.


(ב) מִלָּא בְכֶלִי טָמֵא, וְשָׁתָה טָהוֹר - טָמֵא.

אם הכלי היה טמא – טימא הכלי את המים כמו האדם הטמא במשנה א.

והשוו לקמן ח, א: יתכן שמשנתנו כר' אליעזר ויתכן שהוא רק מוסיף לה.

מִלָּא בְכֶלִי טָמֵא, וּמִלָּא בְכֶלִי טָהוֹר - טָמֵא.
מִלָּא בְכֶלִי טָמֵא, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁלִּתְרוּמָה; אִם הֵדִיחַ – טָמֵא, וְאִם לֹא הֵדִיחַ - טָהוֹר.


(ג) נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִין, וְשָׁתָה טָהוֹר - טָמֵא.

ר' שמעון חולק גם על משנה א-ב, לגבי ככר התרומה

נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִין, וּמִלָּא בְכֶלִי טָהוֹר - טָמֵא.
נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִין, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁלִּתְרוּמָה; אִם הֵדִיחַ – טָמֵא, וְאִם לֹא הֵדִיחַ - טָהוֹר.
רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בֵּין שֶׁהֵדִיחַ בֵּין שֶׁלֹּא הֵדִיחַ - טָמֵא.


(ד) נָפַל לְתוֹכָן מֵת, אוֹ שֶׁהִלֵּךְ בָּהֶן טָמֵא, וְשָׁתָה טָהוֹר - טָהוֹר.

מי הגב אינם מקבלים טומאה. אמנם אם שתה מהם הטמא כנראה הוציא מעט מהם ואותם טימא, אבל אם הלך בהם – לא נטמאו.

מי הגשם מטהרים את מי הגב ומבטלים את המים הטמאים שנשפכו לתוכם, וראו משנה ה לקמן, וכן מכשירין ב, ג, "מי שפיכות".

דרך נוספת לטהר מי גבים שאין בהם 40 סאה היא להטות אליהם את אמת המים כך שתשלים את החסר, וראו תוספתא שקלים א, א.

גב שיש סבירות ששתו ממנו עוברי דרכים (שרובם טמאים) – טמא, כבמשנה א. וראו תוספתא א, ג, שהדבר תלוי אם רואה ליד הגב עקבות המעידים ששתו ממנו.

אֶחָד מֵי גַבָּאִין, מֵי בוֹרוֹת, מֵי שִׁיחִים, מֵי מְעָרוֹת, מֵי תַמְצִיּוֹת שֶׁפָּסְקוּ, מי גשמים שאינם זורמים עוד לשלולית
וּמִקְווֹת שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה.
בְּשָׁעַת הַגְּשָׁמִים - הַכֹּל טָהוֹר.
פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים; הַקְּרוֹבִין לָעִיר וְלַדֶּרֶךְ - טְמֵאִין, וְהָרְחוֹקִין - טְהוֹרִין,
עַד שֶׁיְּהַלְּכוּ רֹב אָדָם. הטומאה תלויה בכמות האנשים העוברים ליד הגב.


(ה) מֵאֶמָּתַי הִיא טַהֲרָתָן?

ממתי נטהרים הגבים בגשם? – ב"ש דורשים גם כמות גדולה של מי גשם, וגם שהגב יעלה על גדותיו, וב"ה מסתפקים באחד המקרים הללו.

לפי התוספתא א, ד, האפשרות שהמקוה הוכשר אם שטפו אבל לא רבו היא דברי ר' שמעון.

בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: מִשֶּׁיִּרְבּוּ וְיִשְׁטֹפוּ.
וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: רַבּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁטָפוּ; [שָׁטְפוּ,] אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָבוּ,
כְּשֵׁרִין לַחַלָּה וְלִטּוֹל מֵהֶן לַיָּדַיִם.


(ו) לְמַעְלָה מֵהֶן - מֵי תַמְצִיּוֹת שֶׁלֹּא פָסָקוּ.

מי גשם שעדיין נשפכים לגב מטהרים אותו, ראו משנה ד-ה, "שטפו". לפי המשנה ניתן גם ליטול ידים ממים אלו, אבל ראו ידים א, ג, שאם נפסלו לשתית בהמה ניתן לטבול בהם את הידים אבל לא ליטול מהן.

שָׁתָה טָמֵא וְשָׁתָה טָהוֹר - טָהוֹר.
שָׁתָה טָמֵא וּמִלָּא בְכֶלִי טָהוֹר - טָהוֹר.
שָׁתָה טָמֵא וְנָפַל כִּכָּר שֶׁלִּתְרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵדִיחַ - טָהוֹר.
מִלָּא בְכֶלִי טָמֵא וְשָׁתָה טָהוֹר - טָהוֹר.
מִלָּא בְכֶלִי טָמֵא וּמִלָּא בְכֶלִי טָהוֹר - טָהוֹר.
מִלָּא בְכֶלִי טָמֵא וְנָפַל כִּכָּר שֶׁלִּתְרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵדִיחַ - טָהוֹר.
נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִין וְשָׁתָה טָהוֹר - טָהוֹר.
נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִין וּמִלָּא בְכֶלִי טָהוֹר - טָהוֹר.
נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים וְנָפַל כִּכָּר שֶׁלִּתְרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵדִיחַ - טָהוֹר,
וּכְשֵׁרִים לַתְּרוּמָה וְלִטּוֹל מֵהֶן לַיָּדַיִם.


חטיבה II: מקווה ומעיין[עריכה]

(ז) לְמַעְלָה מֵהֶן - מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, שֶׁבּוֹ טוֹבְלִין וּמַטְבִּילִין.

דרגות 3-4 במקוואות: מקוה שיש בו 40 סאה ומעיין שהושלמו מימיו ל40 סאה ע"י מים שאובים. אמנם מקוה שמימיו שאובים אינו מטהר, אבל מעיין – כן, וראו תוספתא א, ז, וכן ספרא שמיני פרשה ט.

לְמַעְלָה מֵהֶן: מַעְיָן שֶׁמֵּימָיו מְמֻעָטִין, וְשֶׁרָבוּ עָלָיו מַיִם שְׁאוּבִים,

שָׁוֶה לַמִּקְוֶה - לְטַהֵר בָּאֶשְׁבֹּרֶן, כשהמים עומדים ואינם זורמים וְלַמַּעְיָן - לְהַטְבִּיל בּוֹ כָּל שֶׁהוּא.


חטיבה III: מיני מעיינות[עריכה]

(ח) לְמַעְלָה מֵהֶן - מַיִם מֻכִּין, שֶׁהֵן מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין.

דרגות 5-6 של מקוואות: מעיין שמימיו פושרים או מלוחים – נקראים "מים מוכים", בשונה ממים חיים, וראו פרה ח, ט. המים מטהרים גם כשהם זורמים ואינם מכונסים ("זוחלים").

מים חיים, של מעיין המתאימים לשתיה – הם הדרגה העליונה של המקווה, ורק הם מתאימים לטיהור הזב וכו', ראו ויקרא טו יג, וכן פרה ו, ה.

לְמַעְלָה מֵהֶן - מַיִם חַיִּים, שֶׁהֵן טְבִילָה לַזָּבִים, וְהַזָּיָה לַמְּצֹרָעִים, וּכְשֵׁרִין לְקַדֵּשׁ מֵי חַטָּאת.