ביאור:משנה מקואות פרק ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת מקואות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת מקואות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

טבילה במקוה מינימלי[עריכה]

חטיבה I: מה ניתן להוסיף למקוה[עריכה]

(א) יֵשׁ מַעֲלִין אֶת הַמִּקְוֶה מצטרפים ל40 סאה וְלֹא פוֹסְלִין, פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין, לֹא מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין: אינם מתקנים אבל אינם פוסלים

האפשרות הרביעית היא מעלים ופוסלים, והיא סותרת את עצמה.

לגבי הטיט והטבילה בו ראו לעיל ב, י.

למרות שהשלג נמס אחר כך, ההיתר למלא בו את המקוה בתחילתו מלמד שניתן גם להשלים בו מקוה שחסר בו מעט ל40 סאה.

השלג והקרח אינם נחשבים מים, ראו תוספתא טהרות ב, ג - ולכן מותר לאסוף אותם ולהפיל למקוה ואינם פוסלים אותו.

אֵלּוּ מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין:
הַשֶּׁלֶג, וְהַבָּרָד, וְהַכְּפוֹר, וְהַגָּלִיד, וְהַמֶּלַח, וְטִיט הַנָּדוֹק. רך
אָמַר רְבִּי עֲקִיבָה: הָיָה יִשְׁמָעֵאל דָּן כְּנֶגְדִּי לוֹמַר: הַשֶּׁלֶג אֵינוּ מַעֲלֶה אֶת הַמִּקְוֶה.
וְהֵעִידוּ אַנְשֵׁי מֵידְבָא מִשְּׁמוֹ, שֶׁאָמַר לָהֶם: "צְאוּ וְהָבִיאוּ שֶׁלֶג כַּתְּחִלָּה!"
רְבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: אֶבֶן הַבָּרָד כַּמַּיִם.
כֵּיצַד מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין?
מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אַחַת, נָפַל מֵהֶם סְאָה לְתוֹכוֹ וְהֶעֱלַתּוּ,
נִמְצְאוּ מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין!


(ב) אֵלּוּ פוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין:

מים שאובים פוסלים את מה שכבר נמצא במקוה, אם הוא פחות מ40 סאה.

אם יש בו 40 סאה אינם פוסלים, וכך גם שאר הנוזלים כגון מי פירות וכו'. הנוזלים הללו אינם מעלים אבל גם אינם פוסלים, אלא אם הם משנים את צבע המים. (משנה ד), וראו מכשירין ו, ד. אבל ראו תוספתא ה, ז, שמתירה לטבול במי שלקות וכו'!

וראו ניסוח נוסף לעניין ההבדלים בין מים לשאר המשקים בתוספתא טבו"י א, ג.

הַמַּיִם, בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִין, מֵי כְבָשִׁין, וּמֵי שְׁלָקוֹת, וְהַתַּמֶָּד עַד שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ.
כֵּיצַד פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין?
מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר קָרְטוֹב, וְנָפַל מֵהֶן קָרְטוֹב לְתוֹכוֹ, וְלֹא הֶעֱלָהוּ,
פּוֹסְלוֹ בִשְׁלֹשֶׁת לָגִּין.
אֲבָל שְׁאָר מַשְׁקִין, וּמֵי פֵרוֹת, הַצֵּיר, וְהַמָּרְיָס, וְהַתַּמָּד מִשֶּׁהֶחֱמִיץ,
פְּעָמִים מַעֲלִים וּפְעָמִים שֶׁאֵינָן מַעֲלִין.
כֵּיצַד? - מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אַחַת, וְנָפַל מֵהֶן סְאָה לְתוֹכוֹ – וְלֹא הֶעֱלַתּוּ, אבל לא פסלה אותו
הָיוּ בוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, נָתַן סְאָה וְנָטַל סְאָה, בסדר זה דווקא!
הֲרֵי זֶה כָשֵׁר.


חטיבה II: צבע המים[עריכה]

(ג) הֵדִיחַ בּוֹ סַלֵּי זֵיתִים וְסַלֵּי עֲנָבִים, וְשִׁנּוּ מַרְאָיו - כָּשֵׁר.

ת"ק מבחין בין שינוי צבע המים בגלל מוצקים שנשטפו במקוה לבין נוזלים שהתערבו בו. ר' יוסי אינו מבחין, אלא אם היו המים הצבועים מהסלים בכמות של 3 לוגים.

אבל יין אדום (לעניין יין לבן ראו תוספתא ח, א) או מוהל פוסלים את המקוה אם שינו את צבע המים.

והשוו תוספתא ה, ח: בזמן שהמקוה פסול עקב שינוי הצבע הוא לא נפסל אם נפלו לתוכו שלושה קבים מים, וכשהוא חוזר ומוכשר הוא כשר למרות שהם בתוכו.

רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: מֵי הַצֶּבַע פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בִּשְׁלֹשֶׁת לָגִּין, וְאֵין פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה.
נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן וּמֹחַל, היוצא מהזיתים וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו - פָּסוּל.
כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? - יַמְתִּין עַד שֶׁיֵּרְדוּ הַגְּשָׁמִים, וְיַחְזְרוּ מַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה הַמַּיִם.
הָיוּ בוֹ אַרְבָּעִים סְאָה - מְמַלֵּא בַכָּתֵף וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ,
עַד שֶׁיַּחְזְרוּ מַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה הַמַּיִם.


(ד) נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן וּמֹחַל, וְשִׁנּוּ מִקְצָת מַרְאָיו,

אפילו אם השתנה צבע המים רק בצד אחד של המקוה – כולו פסול. הרחבה למשנה ג.

אֵין בּוֹ מַרְאֵה מַיִם אַרְבָּעִים סְאָה - הֲרֵי זֶה לֹא יִטְבּל בּוֹ.


(ה) שְׁלֹשֶׁת לָגִּין מַיִם חָסֵר קָרְטוֹב, וְנָפַל לְתוֹכָן קָרְטוֹב יַיִן - וַהֲרֵי מַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה הַיַּיִן,

במקרים אלו מודה ת"ק לר' יוסי במשנה ג, שמודדים את הכמות, כי אין כאן שלושה לוגים שאובים, וגם מי המקוה לא השתנו. ר' יוחנן בן נורי פוסל במקרה השני, כי המים והחלב נראים כמים שאובים.

וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה - לֹא פְסָלוּהוּ.
שְׁלֹשֶׁת לָגִּים מַיִם חָסֵר קָרְטוֹב, וְנָפַל לְתוֹכָן קָרְטוֹב חָלָב - וַהֲרֵי מַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה הַמַּיִם,
וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה - לֹא פְסָלוּהוּ.

רְבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנִּרְאֶה.


חטיבה III: מקוה מינימלי[עריכה]

(ו) מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכֻוָּנוֹת, בדיוק וְיָרְדוּ שְׁנַיִם וְטָבְלוּ זֶה אַחַר זֶה,

הראשון שטבל נטהר אבל טימא את המקוה, כי לא השאיר בו 40 סאה, וראו תוספתא פרה ח, ו.

ראו תוספתא ה, ט, שאם מוסיף מים שאובים כשהראשון עדיין במים, ומשלים את המקוה לארבעים סאה - גם השני טהור. ר' יהודה מתיר להוסיף אף כשהראשון כמעט יצא מהמים.

והשוו לעניין הסגוס גם תוספתא ג, ב.

הָרִאשׁוֹן טָהוֹר, וְהַשֵּׁנִי טָמֵא. כי בטבילתו לא נשארו במקוה 40 סאה.
רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיוּ רַגְלָיו שֶׁלָּרִאשׁוֹן נוֹגְעוֹת בַּמַּיִם – אַף הַשֵּׁנִי טָהוֹר.

הִטְבִּיל בּוֹ אֶת הַסָּגוֹס, מעיל הסופג הרבה מים וְהֶעֱלָהוּ, וּמִקְצָתוֹ נוֹגֵעַ בַּמַּיִם - טָהוֹר.

הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁלָּעוֹר, כֵּיוָן שֶׁהִגְבִּיהַּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן מִן הַמַּיִם - הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָן שְׁאוּבִין.

כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? – מַטְבִּילָן, וּמַעֲלֶה אוֹתָן דֶּרֶךְ שׁוּלֵיהֶן. כך שהמים ישפכו מיד בחזרה.


(ז) הַטּוֹבֵל בּוֹ אֶת הַמִּטָּה, אַף עַל פִּי שֶׁרַגְלֶיהָ שׁוֹקְעוֹת בְּטִיט הֶעָבֶה - טְהוֹרָה,

המיטה היא כלי גדול, ואינה נכנסת בשלמות למקוה שיש בו 40 סאה בלבד. וראו כלים יט, א, שהיה נהוג לפרק את המיטה כדי להטבילה.

אם הכניס את רגלי המיטה לטיט עבה, שאין מטבילים בו – הטבילה כשרה, כיוון שלפני כן עברה המיטה במים.

ניתן להעלות את מפלס המים ע"י הכנסה של חבילות לתוכם, והשוו לעיל ה, ה.

אם גל של מי המקוה עלה על מחט טמאה שעל המדרגות, והרטיב אותה – המחט טהורה. והשוו לעיל ו, א, כי ניתן לטבול גם בגל שבמי המקוה.

מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם מַקְדִּימִים.

מִקְוֶה שֶׁמֵּימָיו מְרֻדָּדִין – כּוֹבֵשׁ, אֲפִלּוּ חֲבִילֵי עֵצִים, אֲפִלּוּ חֲבִילֵי קָנִים,

כְּדֵי שֶׁיִּתְפְּחוּ הַמַּיִם - וְיוֹרֵד וְטוֹבֵל.

מַחַט שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל מַעֲלוֹת הַמְּעָרָה, הָיָה מוֹלִיךְ וּמֵבִיא בַמַּיִם,

כֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלֶיהָ הַגַּל - טְהוֹרָה.