ביאור:משנה מקואות פרק ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת מקואות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת מקואות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

בפרק זה מוצגים דיני ההשקה (משנה ח), ולפניה מוצגים היסודות, המדמים את ההשקה לטבילה במאגר מים סמוך למקוה הכשר, או לטבילה בתוך כלי גדול.

יסודות דין ההשקה[עריכה]

חטיבה I: עירוב מקואות וכלים[עריכה]

(א) כָּל הַמְעֹרָב לַמִּקְוֶה מים המחוברים - כַּמִּקְוֶה.

מי החורים והסדקים מחוברים למקוה, וראו גם תוספתא ה, א; אבל מי העוקה נראים לא מחוברים אליו, ולכן אין מטבילים בה. ר' יהודה מציע לבדוק: אם נשארים מים בעוקה כשהמקוה מתרוקן – העוקה פסולה, ואם לא – יש חיבור ביניהן, וניתן להטביל בה אפילו אם לא רואים את החיבור.

חוֹרְרֵי הַמְּעָרָה וְסִדְקֵי הַמְּעָרָה - מַטְבִּילִין בָּהֶן שֶׁהֵן.
עוּקַת הַמְּעָרָה - אֵין מַטְבִּילִין בָּהּ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה נְקוּבָה כִשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.
אָמַר רְבִּי יְהוּדָה: אֵמָתַי? - בִּזְמַן שֶׁהִיא מַעֲמֶדֶת עַצְמָהּ.
אֲבָל אִם אֵינָה מַעֲמֶדֶת עַצְמָהּ - מַטְבִּילִין בָּהּ בְּמָה שֶׁהִיא.


(ב) דְּלִי שֶׁהוּא מָלֵא כֵלִים וְהִטְבִּילוֹ - הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין.

אם לא הטביל את הדלי כולו, אלא הכלים שבו נרטבו דרך חור בדלי – צריך שהחור יהיה כשפופרת הנאד.

אִם לֹא טָבַל - בְּמַיִם מְעֹרָבִים, עַד שֶׁיְּהוּ מְעֹרָבִים כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.


(ג) שְׁלֹשָׁה מִקְווֹת: בָּזֶה עֶשְׂרִים, סאה מים כשרים וּבָזֶה עֶשְׂרִים, וּבָזֶה עֶשְׂרִים סְאָה מַיִם שְׁאוּבִין,

אם המקוה השאוב באחד הצדדים – מניחים שקודם התערבו שני המקואות האחרים, ויש בהם 40 סאה ביחד - ואז התערבו עם המים השאובים והכשירו גם אותם; וראו תוספתא פרה ח, ז.

אם הוא באמצע – הטובלים לא טבלו במים כשרים כי ספק היו שאובים, אבל המקוואות לא נפסלו, כי ספק שאובים - כשר (ראו לעיל ב, ג.)

והשוו כלים ו, ג, וכן נידה ט, ה.

וְהַשָּׁאוּב המקווה עם המים השאובים - מִן הַצַּד,
וְיָרְדוּ שְׁלֹשָׁה וְטָבְלוּ בָהֶן, וְנִתְעָרְבוּ המים, שעלו בגלל הטבילה - הַמִּקְווֹת טְהוֹרִין, וְהַטּוֹבְלִים טְהוֹרִין.
הָיָה הַשָּׁאוּב בָּאֶמְצַע, וְיָרְדוּ שְׁלֹשָׁה וְטָבְלוּ בָהֶן וְנִתְעָרְבוּ,
הַמִּקְווֹת כְּמוֹת שֶׁהָיוּ, וְהַטּוֹבְלִין כְּמוֹת שֶׁהָיוּ.


(ד) הַסְּפוֹג וְהַדְּלִי שפיו צר שֶׁהָיוּ בָהֶן שְׁלֹשֶׁת לָגִּין מַיִם, נָפְלוּ לַמִּקְוֶה - לֹא פְסָלוּהוּ,

לפנינו מדרש שני על האמירה "שלושה לוגין שנפלו", והשוו לעיל ג, ג.

שֶׁלֹּא אָמְרוּ, אֶלָּא "שְׁלֹשֶׁת לָגִּין שֶׁנָּפְלוּ".


(ה) הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה שָׁוִים: אֵין מַטְבִּילִין בָּהֶם, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ נְקוּבִין כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.

התיבה והשידה הם כמו הדלי (משנה ב), ואם החור בהם קטן משפופרת הנאד – אין מטבילים בהם. ר' יהודה נותן להם מידות חור אחרות.

שק וקופה הם כלים רכים שהמים עוברים דרכם, ולכן אין לגביהם הגבלת חור, וגם לעניין מעבר המים למקוה הם אינם פוסלים אותו (השוו לעיל ד, א.)

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּכֶלִי גָדוֹל - אַרְבָּעָה טְפָחִים, וּבַקָּטֹן - רֻבּוֹ.
וְאִם הָיָה שַׂק אוֹ קֻפָּה - מַטְבִּילִין בָּהֶם בְּמַה שֶּׁהֵן, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם מְעֹרָבִים.
הָיוּ נְתוּנִים תַּחַת הַצִּנּוֹר - אֵינָן פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה,
אֶלָּא מַטְבִּילִין אוֹתָן, בהם וּמַעֲלִין אוֹתָן כְּדַרְכָּן.


(ו) גַּצְטְרָה שֶׁבַּמִּקְוֶה, וְהִטְבִּיל בָּהּ אֶת הַכֵּלִים - טָהֲרוּ מִטֻּמְאָתָן,

לגבי הגדרת הגסטרא ראו כלים ד, ג: חבית מחרס שניטלו אוזניה. אם היא טהורה ניתן, לדעת ר' אלעזר, לטבול בה; וראו תוספתא ג, א, ולקמן משנה יא. אם היא טמאה – ההטבלה בה מטהרת את הכלים, אבל הם נטמאים שוב מהגסטרא עצמה. אבל אם המים מכסים את כולה – אינה מטמאת, וראו לעיל משנה ב.

לעניין טבילת האדם, אם הטבילה נעשתה בתוך כלי חרס טמא, כגון תנור – טבילה מטהרת אותו, אבל ידיו טמאות טומאת ידים, ראו ידים ג, א.

אבל אם התנור שקוע כולו במי המעיין, ומעליו יש מים בגובה ידי הטובל – טהור לגמרי, כי החלק שמעל התנור טיהר אותן.

אֲבָל טְמֵאִין עַל גַּב כְּלִי חֶרֶשׂ.
אִם הָיוּ הַמַּיִם צָפִין עַל גַּבָּיו כָּל שֶׁהֵן - טְהוֹרִין.

מַעְיָן שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר, וְיָרַד וְטָבַל בְּתוֹכוֹ - הוּא טָהוֹר, וְיָדָיו טְמֵאוֹת;

אִם הָיוּ עַל גַּבָּיו רוּם יָדָיו - טְהוֹרוֹת.


(ז) עֵרוּב הַמִּקְווֹת - כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד, כְּעָבְיָהּ כַּחֲלָלָהּ, כִּשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת חוֹזְרוֹת לִמְקוֹמָן.

שפופרת הנאד שהוזכרה מספר פעמים היא צינור באורך כאצבע ובקוטר של כ4-5 ס"מ, שבתוכו ניתן לקפל שתי אצבעות.

גם שאר המידות המנויות כאן הן מהתורה ולכן ספקן מטמא. וראו דוגמא נוספת לספק שמחמירים בו בתוספתא ה, ג.

לדברי רשב"ג ראו כלים יז, יג: אם בשפופרת הנאד היה לכלוך או תולעת שמקורם המים עצמם – אינו נחשב כמקטין אותה.

סָפֵק שֶׁהִיא כִשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד, סָפֵק שֶׁאֵינָהּ כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד - פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִן הַתּוֹרָה.
וְכֵן: כַּזַּיִת מִן הַמֵּת, וְכַזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה, וְכָעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ.
כָּל שֶׁיַּעֲמֹד בִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד - לְמַעֲטָהּ.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּל שֶׁהוּא מִבִּרְיַת הַמַּיִם - טָהוֹר.


חטיבה II: השקת מקוה ומרחץ[עריכה]

(ח) מְטַהֲרִים אֶת הַמִּקְווֹת, הָעֶלְיוֹן מִן הַתַּחְתּוֹן, הָרָחוֹק מִן הַקָּרוֹב.

כֵּיצַד? - מֵבִיאִין סִילּוֹן צינור שֶׁלַּחֶרֶשׂ אוֹ שֶׁלֶּאֱבָר, מעופרת

המקוה הפסול שהיה מגע בינו לבין מקוה כשר בן 40 סאה – הוכשר. למגע ניתן להשתמש בצינור המחבר את שתי המקואות; וראו תוספתא ה, ד, שאסור לכופף את הצינור.

מאותה סיבה ניתן להוסיף מים שאובים למקוה כשר, למרות שהם נשפכים ממנו למקוה אחר ריק.

בשיטת ההשקה משתמשים גם בימינו, וטובלים במים שאובים ומחוממים המשיקים למים כשרים. שיטה דומה היתה נהוגה כבר בימי המשנה, וראו משנה י.

וּמַנִּיחַ אֶת יָדָיו תַחְתָּיו עַד שֶׁהוּא מִתְמַלֵּא מַיִם,
וּמוֹשְׁכוֹ וּמַשִּׁיקוֹ אֲפִלּוּ כִשְׂעָרָה - דַּיּוֹ.

הָיָה בָעֶלְיוֹן אַרְבָּעִים סְאָה, וּבַתַּחְתּוֹן אֵין כְּלוּם

מְמַלֵּא בַכָּתֵף וְנוֹתֵן לָעֶלְיוֹן, עַד שֶׁיֵּרְדוּ לַתַּחְתּוֹן אַרְבָּעִים סְאָה.


(ט) כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁנֵי מִקְווֹת שֶׁנִּסְדַּק,

איזה סדק מבטל את הקיר? – לדעת ת"ק סדק לגובה הקיר, ולדעת ר' יהודה – סדק לרחבו: ברחב שפופרת הנאד, ובגובה מינימלי – כקליפת השום (כשערה, ראו משנה ח).

לַשֶּׁתִי - מִצְטָרֵף, וְלָעֵרֶב, אֵינוּ מִצְטָרֵף, עַד שֶׁיְּהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.
רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חִלּוּף הַדְּבָרִים:
נִפְרְצוּ זֶה לְתוֹךְ זֶה - עַל רוּם כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם, וְעַל רֹחַב כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.


חטיבה III: מתקני מרחץ כמקוה[עריכה]

(י) הָאַבִּיק צינור ביוב להוצאת מים. שֶׁבַּמַּרְחֵץ, בִּזְמַן שֶׁהוּא בָּאֶמְצַע - פּוֹסֵל,

אם הסתימה של האביק אינה מהמרחץ אלא מהצד הרחוק – המים שבו נמצאים בכלי, ונחשבים שאובים. ר' מאיר מיקל באביק שבצד המרחץ. חכמים מקילים באביק שאינו בתחתית האמבטיה, ור' אלעזר מחמיר, אבל נראה שגם לדעתו האביק אינו פוסל אם הפקק שלו באמבטיה עצמה.

וראו תוספתא ה, ה, שגם דעת המחמירים הטובל נטהר כשלא נגע באביק, ושלדעת ר' שמעון הוא נדון כמחובר לקרקע ולכן אינו מקבל טומאה.

מִן הַצַּד, אֵינוּ פוֹסֵל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמִקְוֶה סָמוּךְ לַמִּקְוֶה. דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אִם מְקַבֶּלֶת הָאַמְבָּטֵי רְבִיעִית עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לָאַבֵּיק - כָּשֵׁר,
וְאִם לָאו, פָּסוּל.
רְבִּי אֶלְעָזָר בִּרְבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: אִם מְקַבֵּל הָאַבִּיק כָּל שֶׁהוּא - פָּסוּל.


(יא) הַמְטַהֶרֶת שֶׁבַּמַּרְחֵץ: הַתַּחְתּוֹנָה מְלֵאָה שְׁאוּבִין, וְהָעֶלְיוֹנָה מְלֵאָה כְשֵׁרִין,

בריכה של מים קרים במרחץ נקראה "מטהרת". כאן מתוארות שתי מטהרות שמנסים להכשירן כמקוה, ואין בעליונה 40 סאה.

ר' יוסי פוסל את המטהרת אפילו אם לא נכנסו אליה שלושה לוגים מים שאובים, אלא יחס של שלושה לוגים לארבעים סאה – 1/320 ממנה.

ר' אלעזר מכשיר את שתי המטהרות מדין השקה, כמו במשנה ח, ומציע מדרש שלישי לביטוי "שלושה לוגים שנפלו לתוך מקוה", ראו גם לעיל ג, ג, ולעיל משנה ד.

אִם יֵשׁ כְּנֶגֶד הַנֶּקֶב שְׁלֹשֶׁת לָגִּין - פָּסוּל.

כַּמָּה יְהֵא בַנֶּקֶב וִיהֵא בוֹ שְׁלֹשֶׁת לָגִּים? - אֶחָד מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים לִבְרֵכָה, דִּבְרֵי רְבִּי יוֹסֵה.

וּרְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הַתַּחְתּוֹנָה מְלֵאָה כְשֵׁרִים, וְהָעֶלְיוֹנָה מְלֵאָה שְׁאוּבִין,
וְיֵשׁ כְּנֶגֶד הַנֶּקֶב שְׁלֹשֶׁת לָגִּים - כָּשֵׁר,
שֶׁלֹּא אָמְרוּ, אֶלָּא "שְׁלֹשֶׁת לָגִּין שֶׁנָּפַל".