ביאור:משנה נידה פרק ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

משנה מבוארת    •     משנה עם מפרשים

• זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
• מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
• נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
• נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
• קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
• טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין

מסכת נידה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת נידה עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

---

ספקות בנידה

חטיבה I: תולה באחר

(א) הָאִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה צָרְכֶיהָ וְרָאָת דָּם,

ר' מאיר מטמא אם השתינה בעמידה, כיוון שאז יתכן שהדם הוא דם נידה.

רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם עוֹמֶדֶת - טְמֵאָה, וְאִם יוֹשֶׁבֶת - טְהוֹרָה.

רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרָה.

(ב) אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁעָשׁוּ צָרְכֵיהֶם בְּתוֹךְ הַסֵּפֶל, וְנִמְצָא דָם עַל הַמַּיִם - רְבִּי יוֹסֵה מְטַהֵר.

גם ר' מאיר מטהר, כי הוא תולה שהדם בא מהגבר, וראו משנה ג. ר' שמעון מחמיר וחושש שהדם בא מהאשה וגם שהוא דם טומאה.

רְבִּי שִׁמְעוֹן מְטַמֵּא, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָאִישׁ לְהוֹצִיא דָּם, אֶלָּא שֶׁחֶזְקַת דָּמִים מִן הָאִשָּׁה.

(ג) הִשְׁאִילָה חֲלוּקָהּ לַנָּכְרִית אוֹ לַנִּדָּה - הֲרֵי זוֹ תוֹלָה בָהּ.

אם לבשה את החלוק נידה וודאית או גויה – תולה בה. וראו דברי ר' מאיר בתוספתא ו, יא, שמדובר בגויה בוגרת ולא בילדה.

אם מבין שלוש הנשים אף אחת אינה נידה – טמאות כל השלוש. אבל אם אחת מהן גבוהה מחברותיה והכתם אינו כנגד בית התורפה שלה - היא טהורה; וראו תוספתא ז, ב.

ספסל אבן ואצטבא אינם מקבלים טומאה ולכן אין להתבונן בכתמים שעליהם לדעת ר' נחמיה.

שָׁלוֹשׁ נָשִׁים שֶׁלָּבְשׁוּ בְחָלוּק אֶחָד, אוֹ שֶׁיָּשְׁבוּ עַל סַפְסֵל אֶחָד, וְנִמְצָא עָלָיו דָּם,

כֻּלָּם טְמֵאוֹת. מספק

יָשְׁבוּ עַל סַפְסֵל שֶׁלָּאֶבֶן, אוֹ עַל הָאִסְטְבָה שֶׁבַּמַּרְחֵץ - רְבִּי נְחֶמְיָה מְטַהֵר,

שֶׁרְבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוּ מְקַבֵּל טֻמְאָה - אֵינוּ מְקַבֵּל כְּתָמִים.

(ד) שָׁלוֹשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁנוֹת עַל מִטָּה אַחַת, נִמְצָא דָם תַּחַת אַחַת מֵהֶן,

שיניתי את נוסח הכ"י לפי שאר המקורות: בכ"י כנראה העתיק ממשנה ה והחליף טהורה בטמאה.

שתי הנשים שלא מצאו טומאה תולות בזו שמצאה ולכן הן טהורות.

טומאת הספק חלה אפילו אם שלוש הנשים אינן אמורות לראות כלל דם, כגון שהן צעירות מדי, או שהן בהריון.

אבל ראו תוספתא ח, ג: עוברה ומניקה וזקנה אין תולות זו בזו!

כֻּלָּם טְמֵאוֹת.

בָּדְקָה אַחַת מֵהֶן וּמָצְתָה [טְמֵאָה](טהור) - הִיא [טְמֵאָה](טהורה), וּשְׁתַּיִם - [טְהוֹרוֹת,](טמאות)

וְתוֹלוֹת זוֹ בָזוֹ.

אִם לֹא הָיוּ רְאוּיוֹת לִרְאוֹת - רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵן רְאוּיוֹת.

(ה) שָׁלוֹשׁ נָשִׁים שֶׁהֵן יְשֵׁנוֹת עַל מִטָּה אַחַת, נִמְצָא דָם תַּחַת הָאֶמְצָעִית,

המשנה מטמאת את זו שתחתיה נמצא הדם ואת הסמוכה לה, והשוו כלים ו, ג, וראו עירובין ד, ו.

אם בדקו שלשתן ולא מצאו דם – כולן טמאות מספק, כי אין במי לתלות,

לדעת חכמים אם בדקו מתחת לשלושת גלי האבנים ולא מצאו כזית מן המת - שלושתם טהורים.

כֻּלָּם טְמֵאוֹת;

תַּחַת הַפְּנִימִית הסמוכה לקיר - שְׁתַּיִם הַפְּנִימִיּוֹת טְמֵאוֹת, וְהַחִיצוֹנָה טְהוֹרָה.

תַּחַת הַחִיצוֹנָה - שְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת טְמֵאוֹת, וְהַפְּנִימִית טְהוֹרָה.

אֶמָּתַי? - בִּזְמַן שֶׁעָלוּ דֶרֶךְ מַרְגְּלוֹת הַמִּטָּה,

אֲבָל אִם עָלוּ שְׁלָשְׁתָּן דֶּרֶךְ עָלֶיהָ המקום שבו נמצאת החיצונה - כֻּלָּם טְמֵאוֹת.

בָּדְקָה אַחַת מֵהֶן וּמָצְתָה טָהוֹר - הִיא טְהוֹרָה, וּשְׁתַּיִם טְמֵאוֹת;

שְׁתַּיִם, וּמָצְאוּ טָהוֹר - הֵן טְהוֹרוֹת, וְהַשְּׁלִישִׁית טְמֵאָה;

שְׁלָשְׁתָּן, וּמָצְאוּ טָהוֹר - כֻּלָּם טְמֵאוֹת.

לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? – לְגַל טָמֵא גל אבנים טמא שהתערבו אבניו באבנים טהורות. שֶׁנִּתְעָרַב בִּשְׁנֵי גַלִּים טְהוֹרִין,

וּבָדְקוּ אֶחָד מֵהֶן וּמָצְאוּ טָהוֹר - הוּא טָהוֹר, וּשְׁנַיִם טְמֵאִין;

שְׁנַיִם, וּמָצְאוּ טָהוֹר - הֵן טְהוֹרִין, וְהַשְּׁלִישִׁי טָמֵא;

שְׁלָשְׁתָּן, וּמָצְאוּ טָהוֹר - כֻּלָּם טְמֵאִין. דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.

שֶׁרְֶבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְחֶזְקַת טֻמְאָה

לְעוֹלָם הוּא בְטֻמְאָתוֹ, עַד שֶׁתִּתְוַדַּע לוֹ טֻמְאָתוֹ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בּוֹדֵק מחפש את הטומאה עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַסֶּלַע אוֹ לִבְּתוּלָה. לקרקע בתולה

חטיבה II: הכתם המטמא

(ו) שִׁבְעָה סַמְמַנִּים מַעֲבִירִים עַל הַכֶּתֶם:

כדי לבדוק אם מדובר בכתם או בצבע מנסים לנקות את הכתם בשבעה חומרי ניקוי.

רוֹק תָּפֵל, וּמֵי גְרִיסִים, וּמֵי רַגְלַיִם, וְנֶתֶר, וּבוֹרִית, קִימוֹנְיָה, kimōlía: אדמת קימוליה וְאֶשְׁלָג.

הִטְבִּילוֹ וְעָשָׂה עַל גַּבָּיו טְהָרוֹת, הֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעָה סַמְמַנִּים וְלֹא עָבַר -

הֲרֵי זֶה צֶבַע: הַטְּהָרוֹת טְהוֹרוֹת, וְאֵינוּ צָרִיךְ לְהַטְבִּיל.

עָבַר, אוֹ שֶׁדִּהֵא - הֲרֵי זֶה כֶתֶם, וְהַטְּהָרוֹת טְמֵאוֹת, וְצָרִיךְ לְהַטְבִּיל.

פרטים נוספים ראו בתוספתא ח, ד-ו. היה גם חומר בשם "סאפון", אבל הוא מנקה טוב מדי, ומוחק גם צבע.

(ז) אֵי זֶה הוּא "רוֹק תָּפֵל"? – כָּל שֶׁלֹּא טָעַם כְּלוּם. רוק של אדם שקם משנתו ולא אכל

"מֵי גְרִיסִין"? – לְעִיסַת גְּרִיסִים שֶׁלַּפּוּל, חֲלוּקַת נֶפֶשׁ. לועס פול ומחלק אותו לחתיכות קטנות שניתן לבלען – ואז יורק הכל על הכתם

"מֵי רַגְלַיִם"? - מֵי רַגְלַיִם שֶׁהֶחְמִיצוּ.

וְצָרִיךְ לְכַסְּכֵס לשפשף שְׁלֹשָׁה פְעָמִים עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר.

הֶעֱבִירָן שֶׁלֹּא כְסִדְרָן, את שבעת הסממנים שנזכרו במשנה ד אוֹ שֶׁהֶעֱבִיר שִׁבְעָתָן כְּאַחַת בבת אחת, בלי לשפשף בינתיים - לֹא עָשָׂה כְלוּם.

חטיבה III: סימן הנידה

(ח) כָּל אִשָּׁה שֶׁיֶּשׁ לָהּ וֶסֶת - דַּיָּהּ שַׁעְתָהּ.

ראו בתחילת המסכת. המשנה מוסיפה עוד מקרים שמסמנים את הוסת: אם שלוש פעמים האשה פיהקה (לשון נקיה להפיחה) לפני הנידה שלה – מספיק שתבדוק בזמן הפיהוק, ואינה צריכה לחשוש מנידה בזמנים אחרים.

אֵלּוּ הֵן הַוְּסָתוֹת: מְפַהֶקֶת, מְעַטֶּשֶׁת, וְחוֹשֶׁשֶׁת פִּי כְרֵסָהּ, וְשִׁפּוּלֵי מֵעֶיהָ,  כאבי בטן וְשׁוֹפַעַת, ליחה

כְּמִין צְמַרְמוֹרוֹת אוֹחֲזִין אוֹתָהּ. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶן.

וְכָל שֶׁתִּקָּבַע לָהּ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים כל סימן שחזר שלוש פעמים, גם אלו שלא נמנו כאן - הֲרֵי זוֹ וֶסֶת.

(ט) הָיְתָה לִימּוּדַת לִהְיוֹת רוֹאָה בִתְחִלַּת הַוֶּסֶת, רואה את הדימום לפני הסימנים

אם הסימנים מופיעים בדרך כלל אחרי חלק מדימום הנידה, ובדקה אחרי הסימנים – הטהרות שעשתה מעט לפני הסימנים – טמאות;

אבל אם הדימום מופיע אחרי הסימנים – הטהרות שעשתה לפניהם טהורות. וראו ניסוח מלא יותר בתוספתא ט, א-ב.

ר' יוסי מוסיף לרשימת הסימנים שבמשנה ח גם שעה ביום, כפי שהוא מפרט; אבל ר' יהודה חולק עליו, ואומר שבמקרה כזה אין עליה איסור לשמש בלילה כרצונה, והשוו ללשון המשנה לקמן י, א. בתוספתא הנ"ל מחמיר ר' יהודה ואוסר עליה לשמש בכל היום.

כָּל הַטְּהָרוֹת שֶׁעָשָׂת בְּתוֹךְ הַוֶּסֶת - טְמֵאוֹת;

בְּתוֹךְ הַוֶּסֶת רואה את הדם תוך כדי הסימנים - טְמֵאוֹת;

בְּסוֹף הַוֶּסֶת - כָּל הַטְּהָרוֹת שֶׁעָשָׂת בְּתוֹךְ הַוֶּסֶת - טְהוֹרוֹת.

רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אַף יָמִים וְשָׁעוֹת – וְסָתוֹת:

הָיְתָה לִימּוּדַת לִהְיוֹת רוֹאָה עִם הָנֵץ הַחַמָּה - אֵינוּ אָסוּר, אֶלָּא עַד הָנֵץ הַחַמָּה.

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל הַלַּיְלָה שֶׁלָּהּ.

(י) הָיְתָה לִימּוּדַת לִהְיוֹת רוֹאָה יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר, וְשִׁנָּת יוֹם עֶשְׂרִים,

אשה שהיתה רואה נידה ביום טו בחודש, והתחילה לראות אותה באיחור בכ' בחודש: בשלוש הפעמים הראשונות אסור לה לקיים יחסים עם בעלה בטו וגם בכ' בחודש, אבל אחרי שלוש פעמים שראתה בכ' בחודש – מותר לה לקיים יחסים ביום טו.

זֶה וָזֶה אֲסוּרִין.

שִׁנָּת פַּעֲמַיִם יוֹם עֶשְׂרִים - זֶה וָזֶה אֲסוּרִין.

שִׁנָּת שְׁלֹשָׁה פְעָמִים יוֹם עֶשְׂרִים - הֻתַּר חֲמִשָּׁה עָשָׂר, וְקָבְעָה לָהּ יוֹם עֶשְׂרִים.

שֶׁאֵין הָאִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת - עַד שֶׁתִּקְבָּעֶנָּה שְׁלֹשָׁה פְעָמִים,

וְאֵינָה מִטַּהֶרֶת מִן הַוֶּסֶת - עַד שֶׁתֵּעָקֵר מִמֶּנָּה שְׁלֹשָׁה פְעָמִים.

חטיבה IV: כשאין דימום

(יא) נָשִׁים בִּבְתוּלִים - כַּגְּפָנִים:

משל שלישי באשה, לפי תהלים קכח ג; ראו גם לעיל ה, ז, שהמשילו אותה לתאנה, וכן לעיל ב, ה, שהמשילו אותה לבית.

צבע הדם יכול להיות אדום או שחור – ראו לעיל ב, ו, וכמותו משתנה.

וראו לעיל א, ז "ובתולה שדמיה טהורים"

ר' יהודה קובע שאשה שאין לה דימום כלל – היא כגפן שאין בה יין, ואינה פוריה, וראו לקמן י, א.

יֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ אָדֹם, יֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ שָׁחוֹר,

יֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ מְרֻבֶּה, יֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ מְמֻעָט.

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל גֶּפֶן - שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יַיִן.

וְשֶׁאֵין בָּהּ יַיִן - הֲרֵי זוֹ טְרוּקְטֵי. trōktē: גפן לענבי מאכל, לא ליין