ביאור:משנה נידה פרק ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת נידה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת נידה עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

דם יבש וישן[עריכה]

חטיבה I: כתמי דם יבשים[עריכה]

(א) הָרוֹאָה כֶתֶם עַל בְּשָׂרָהּ, כְּנֶגֶד בֵּית תָּרְפָּהּ - טְמֵאָה.

המשנה מונה את האיברים שעלולים להיות כנגד בית התורפה של האשה, שהיא יושבת עליהם לעיתים: עקב הרגל או הבוהן שבה, כף הרגל או השוק, תחתית החלוק או השרוול או הסדין והשמיכה. בתוספתא ו, יב, מנויים בגדים נוספים הנוגעים בבית התורפה.

וְשֶׁלֹּא כְנֶגֶד בֵּית תָּרְפָּהּ - טְהוֹרָה.
עַל עֲקֵבָהּ וְעַל רֹאשׁ גֻּדָּלָהּ שלפעמים יושבת עליהם - טְמֵאָה.
עַל שׁוֹקָהּ וְעַל פַּרְסוֹתֶיהָ: מִבִּפְנִים - טְמֵאָה, וּמִבַּחוּץ - טְהוֹרָה.

רָאָת עַל חֲלוּקָהּ: מִן הֶחָגוֹר וּלְמַטָּן - טְמֵאָה; מִן הֶחָגוֹר וּלְמַעְלָן - טְהוֹרָה.

רָאָת עַל בֵּית יָד שֶׁלֶּחָלוּק: אִם מַגִּיעַ כְּנֶגֶד בֵּית תָּרְפָּהּ - טְמֵאָה, וְאִם לָאו - טְהוֹרָה.

הָיְתָה פוֹשְׁטַתּוּ וּמִתְכַּסָּה בוֹ בַלַּיְלָה: כָּל מָקוֹם שֶׁיִּמָּצֵא בוֹ דָם - טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חוֹזֵר.

וְכֵן בַּפָּלְיוֹן pallíon: סדין המשמש כמעיל וכשמיכה


חטיבה II: תולה[עריכה]

(ב) וְתוֹלָה בְכָל דָּבָר שֶׁהִיא יְכוּלָה לִתְלוֹת:

לעניין שחיטת העוף, ראו תוספתא מקואות ב, ז, ולקמן ט, ג,שאם היו כמה נשים ולא כולן יכולות לתלות בעוף - כולן טמאות מספק.

האם תליה בדם של כינה תלויה בכך שהרגה אותה או שיתכן שהכינה נמעכה בלי שהאשה תרגיש? – מחלוקת ת"ק ור' חנינא. בתוספתא ז, ג תומך רשב"ג בר' חנינא.

וראו תוספתא ג, א, שלדעת ר' חנינא אין הכתמים מטמאים למפרע, כי אפילו אם לא תלתה כתמה באחרים היא יכולה לתלות אותו בכך שזה עתה דיממה.

שָׁחֲטָה בְהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף, וְנִתְעַסְּקָה בִכְתָמִין, אוֹ שֶׁיָּשְׁבָה בְצַד הָעֲסוּקִין בָּהֶן.
הָרְגָה מַאֲכֹלֶת כינה או יתוש - הֲרֵי זוֹ תוֹלָה בָהּ.

עַד כַּמָּה הִיא תּוֹלָה? מה גודל הכתם המקסימלי שמתקבל מהריגת כינה מלאה דם?

רְבִּי חֲנִינָא בֶן אַנְטִיגְנָס אוֹמֵר: עַד כַּגְָּרִיס שֶׁלַּפּוּל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָרְגָה, וְתוֹלָה בִּבְנָהּ וּבְבַעְלָהּ שהם הרגו את המאכולת

אִם יֶשׁ מַכָּה, וְהִיא יְכוּלָה לְהִגָּלַע וּלְהוֹצִיא דָּם - הֲרֵי זוֹ תוֹלָה בָהּ.


(ג) מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁבָּאת לִפְנֵי רְבִּי עֲקִיבָה, אָמְרָה לּוֹ: "רָאִיתִי כֶתֶם."

הדגמה לנאמר לעיל "אם יש מכה..."

וראו תוספתא ו, יא, שחכמים תלו גם בדברים נוספים כגון שרף של עץ או תחבושת.

אָמַר לָהּ: "שֶׁמֵּא מַכָּה הָיְתָה בִּיךְ?" - אָמְרָה לוֹ: "הִין, וְחָיָת."
"אוֹ שֶׁמֵּא יְכוֹלָה הִיא לְהִגָּלַע, וּלְהוֹצִיא דָּם?" - אָמְרָה לוֹ: " הִין."

וְטִהֲרָהּ רְבִּי עֲקִיבָה.

רָאָה תַלְמִידִים מִסְתַּכְּלִים זֶה בָזֶה. אָמַר לָהֶם: "מַה לַּדָּבָר, קָשֶׁה בְעֵינֵיכֶם?

שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר לְהַחְמִיר, אֶלָּא לְהָקֵל,
שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא טו יט) "וְאִשָּׁה כִי תִהְיֶה זָבָה, דָם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ", וְלֹא כֶתֶם.


חטיבה III: תליית דם על העד[עריכה]

(ד) עֵד שֶׁהוּא נָתוּן תַּחַת הַכַּר, וְנִמְצָא עָלָיו דָּם,

ממה התלכלך העד? – אם הכתם עגול – כנראה מכינה. אם הוא מוארך – כנראה מהניגוב שלה, וראו תוספתא ז, ד.

אִם עָגֹל - טָהוֹר, אִם מָשׁוּךְ - טָמֵא.
דִּבְרֵי רְבִּי אֶלְעָזָר בִּרְבִּי צָדוֹק.